אם השמאל הישראלי היה מאמץ את דרכו של אילן גילאון, סביר שהיה מנצח. אבל השמאל העדיף לייצג את המעמדות המבוססים ולא לחבור למעמדות הבינוניים והנמוכים, שם ראה אילן את העתיד. כעת המחויבות לדרכו של אילן היא הסיכוי היחיד של השמאל

כמו במשטרים פופוליסטיים אחרים, גם בישראל המתקפה על הדמוקרטיה מתעצמת ככל שמתרחבים הפערים החברתיים -לכן שוויון חלוקתי הוא הדרך להגנה על הדמוקרטיה

בדיוק כמו בבחירות 2015, גם ב-2019 אופי ההצבעה התפלג באופן סוציו-אקונומי מובהק: המעמדות הנמוכים עם הימין והדתיים, והגבוהים עם המרכז שמאל. כדי לשבור את החלוקה הזאת, השמאל צריך להציע מדיניות מקיפה של שירותים ציבוריים איכותיים לכל ולצאת נגד משטר ההפרטה

4 הערות על החלק של שרת המשפטים בפרשת מין תמורת מינוי

רוח המפקד עשויה להסביר את התנהלות המשטרה כלפי המפגינים וכלפי העצורים בחיפה, והיא זו שהפכה את הפגיעה בהם לכזו שנראתה לשוטרים לגיטימית

דני גוטוויין חושב שבנימין נתניהו איננו זגזגן. לומר משהו ולעשות את ההפך, לחזור בו ואז לחזור שוב, הם כלים בידיו של ראש הממשלה לנסות וליישב את הסתירה העמוקה שבעמדותיו

גם אם יותר נשים יזכו בפרס ישראל, הן יגיעו מהמעמדות הפריבילגיים של החברה הישראלית, כמו הגברים. לא לכך התכוונו הוגי הפרס, ולכן יש לבטל אותו

כל פרשות נתניהו נוגעות לאותו הדבר ממש – לעובדה שההפרטה מביאה עמה שחיתות, והרבה ממנה. מי שרוצים לעצור את השחיתות צריכים לטפל גם במחלה ולא רק בסימפטומים

הבולטות של עורם השחור הופכת את מבקשי המקלט לקלים מאוד לציד אדם, פתרון כוזב שנועד להסתיר את העובדה שהממשלה לא עושה כלום למען תושבי דרום תל אביב