ה"אויבים" החדשים של נתניהו: מי אתם אלדד קובלנץ וגיל עומר?

יותר משנלחם נתניהו בתאגיד השידור החדש, הוא נלחם בעומדים בראשון – עומר וקובלנץ. לא שהם כאלה אנשי שמאל, אבל מתברר שהם עברו בתחנות הלא נכונות – גלי צה"ל וידיעות אחרונות – שנואות נפשו של ראש הממשלה

 

בשבוע שעבר פורסם כי ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר משה כחלון הגיעו להסכם פשרה בעניין התאגיד הציבורי.  הסכם פשרה שנועד לאפשר לכחלון, לנתניהו או לשניהם לרדת מהעץ, תלוי את מי שואלים. במהדורת החדשות של ערוץ 2 דיווח אמנון אברמוביץ' כי נתניהו הזמין סקר שיבדוק את יחס הציבור להתנהלותו בנושא התאגיד. הסקר גילה התנגדות בקרב הציבור למהלכיו של נתניהו, ולכן הסכים ראש הממשלה לסגת לפשרה. אחת הסוגיות המרכזיות ביותר בהסכם הפשרה היא החלפת העומדים בראש התאגיד: המנכ״ל, אלדד קובלנץ והיו״ר, גיל עומר.

עוד באותו נושא:

אם מנקים את כל שחקני המשנה בסאגת "כאן" (כולל את דוד ביטן, שקיבל מנתניהו חוזה טאלנט של משימת חיסול התאגיד וכעת עובר מאולפן לאולפן), נשארים עם נתניהו, קובלנץ ועומר. ראש בראש ועוד ראש. את נתניהו אנחנו מכירים – ההוא עם האובססיה לתקשורת. אבל מי הם אלדד קובלנץ וגיל עומר, הגל"צניקים שכל כך מאיימים על נתניהו, עד שהוא מוכן להפיל את הממשלה וללכת לבחירות בעניין התאגיד?

רבים לא מכירים את שמותיהם של קובלנץ ועומר, כולל אנשי תקשורת שנולדו בשנות השמונים ומעלה ולא עברו בגל״צ. בשנים האחרונות שניהם ניהלו גופים בעלי אוריינטציה בתחום החינוך דווקא: קובלנץ כיהן כמנכ״ל החינוכית, ועומר כמנכ״ל מוזיאון הילדים בחולון. בשיחות עם אנשי גל״צ בעבר ובהווה על השניים, רבים דיברו על מורשת. במקרה של קובלנץ, מדובר ב״מורשת קובלנץ״ שמקורה במהפך שעשה בגלגלצ. קובלנץ הוא אבי ה-״סופשבוע רגוע״, והראשון לייבא לישראל את שיטת הפלייליסט שהפכה את גלגלצ לתחנה הפופולרית ביותר בקרב צעירים. רבים סבורים כי השנים של קובלנץ ועומר בגל״צ היו שנים בהן התחנה הייתה חופשית יותר, באופן יחסי, ונטולת לחצים פוליטיים.

"איש מאוד דעתן, חיית פרוגרמינג ומכונת רייטינג״. אלדד קובלנץ. צילום: איה אפרים, הטלוויזיה החינוכית , CC BY-SA 3.0

אלדד קובלנץ, בן 49, גרוש פלוס ילדה, נולד וגדל בירושלים. בגיל חצי שנה אובחן כבעל לקות ראייה קשה שהשפיעה בהמשך על הפרופיל הצבאי שלו, וכך התגייס לגלי צה״ל. בגיל 24, אחרי שש שנים בגל״צ, החליט כי בתקשורת הוא כבר לא יעבוד יותר בחיים. "הגעתי למסקנה שהעיסוק הזה בינוני ומשחית את הנשמה. הערכים הירושלמיים של הוריי, ברונקה ובנצי, של השכלה, הגינות ועבודה קשה, כל הדברים האלה, נראו לי קצת לא הולמים את הערכים של התקשורת", סיפר קובלנץ בראיון לגלובס ב-2010, "אז ארזתי את החטאים לתוך המזוודה וחזרתי לירושלים. עזבתי ללא כוונה לחזור". קובלנץ למד פסיכולוגיה לתואר ראשון, אחר כך פנה ללימודי תואר שני במנהל ציבורי בהארוורד, ומאוחר יותר עבד ככותב שאלות לבחינות הפסיכומטרי. לבסוף חזר לתקשורת, כאשר נקרא על ידי מפקד גל״צ דאז, משה שלונסקי, לנהל את תחנת גלגלצ.

הצלחתו בהפיכת גלגלצ למותג מנצח זכתה לתשומת לב רבה בתעשיית הטלוויזיה, וב-2006 גויס קובלנץ על ידי מודי פרידמן, לשעבר מנכ״ל ערוץ 10, לשמש כסמנכ״ל לוח השידורים של הערוץ. בתקופתו הושקה ״הישרדות״, שאת הצלחתה ניתן לזקוף, בין היתר, למהלכי הפרוגרמינג מול רשת. שנתיים אחר כך מונה לסמנכ״ל הפרוגרמינג של הזכיינית הבכירה קשת, אך עבודתו שם נמשכה רק שנה. בראיון מ-2013, כשהוא כבר מנכ״ל החינוכית, סיפר קובלנץ שהוא רצה להתנקות מהמסחרה של הטלוויזיה המסחרית. ״עכשיו יותר קל לי. אני יותר שלם עם המוצר ואני מתפקד הרבה יותר טוב כשאני בראש פירמידה". שנתיים בלבד אחרי כניסתו לתפקיד מנכ״ל החינוכית ב-2011, הגיע הערוץ לשיעורי הצפייה הגבוהים ביותר מבין ערוצי הילדים. נתח הצפייה בערוץ זינק פי שלוש. קובלנץ הסיר את האבק מהחינוכית, והפך את הערוץ לטרנדי. קובלנץ גם קידם מאוד את תחום הדיגיטל של הערץ, והיום כולם רוצים עמוד פייסבוק כמו של החינוכית.

״אלדד הוא איש מאוד דעתן, חיית פרוגרמינג ומכונת רייטינג״, מספר עליו אבי בניהו, לשעבר מפקד גל״צ שהיה מפקדו של קובלנץ. אנשים רבים שעבדו עם קובלנץ חזרו על המילים ״גאון״ ו״טיפוס״. הם מתארים דמות של איש קר, החלטי, רציונאלי ושכלתני. נאמר כי מדובר באיש מבריק ומוזר. לא סחבק, מנהל מרוחק, לא תקשורתי או חברתי, ממש כמו הפלייליסט עצמו המבוסס על נוסחה מתמטית. קובלנץ יצר אומנם מותג מנצח, אבל הפלייליסט, במיוחד בתקופתו של קובלנץ, היה מאוד שנוי במחלוקת. רבים האשימו, ובצדק, כי הוא הומוגני ולא מאוזן. "קובלנץ הסתכל על הפלייליסט כמו מנתח מוח", מעיד עליו חבר, שמבטל את הביקורת על הדרת מוזיקה מזרחית מהתחנה. "זו נוסחה מקצועית, ולא טעם כזה או אחר. אלדד לא נתן לאף אחד להפריע לו, תקפו אותו והוא עמד בזה. הוא עדיין עומד מאחורי השיטה". בניהו סבור דווקא כי בתקופה שבילה קובלנץ בחינוכית, הוא השתנה במובן הזה. ״השנים בחינוכית חיברו אותו לערכי היסוד של החברה הישראלית יותר מגלגלצ. השילוב של עבודה בגל״צ והחינוכית מביא אותך למסת ידע בשידור הציבורי״, סיפר מפקדו לשעבר.

כמו קובלנץ, גם גיל עומר נחשב בגל״צ לפורץ דרך, אבל כאן הדמיון בין השניים נגמר. הם מאוד שונים, ויש שיאמרו שהם משלימים זה את זה. בעוד שקובלנץ עסק במוסיקה, עומר הגיע מתחום החדשות.״גיל הוא איש חדשות בכל רמ״ח איבריו״, משבח בניהו, ״נעים הליכות, אוטוריטה, מתעב מעורבות פוליטיתֿ. איש מאוד ראוי, מאוד ערכי, חסיד גדול של השידור הציבורי ובמובן הזה מלח הארץ. השידור הציבורי צריך אותו יותר משהוא צריך את השידור הציבורי״.

"המינוי שלו זה מתנה לעם ישראל". גיל עומר. צילום: איה אפרים

גיל עומר, בן 53, הוא בנם של שמואל ודבורה עומר. בשונה מקובלנץ, הוא לא שירת בגל״צ כחייל, והתחיל את דרכו בתקשורת כראש דסק בסוכנות הידיעות רויטרס בלונדון. לאחר מכן נחת בגל״צ, והגיע לעמדת ראש מחלקת חדשות ואקטואליה. בתקופה בה זאב דרורי פיקד על גל״צ, עומר מונה לעורך הראשי של התחנה. הוא אחראי, בין היתר, ליצירת הפורמט של ״המילה אחרונה״ (״התוכנית הראשונה ששילבה מגזרים שונים יחד״, אומרת דלית עופר). תקופת דרורי זכורה כתקופה קשה בתחנה עם עימותים רבים בינו לבין לאנשי גל״צ, שסברו כי אינו מתאים לתפקיד משום שאין לו ניסיון מקצועי בתקשורת. היו גם לא מעט עימותים בין דרורי לעומר, והאחרון זכה לתמיכה והערכה מצד אנשי התחנה. עומר נחשב לעורך מאוד אהוב בגל״צ, מנהל קשוב שמגדל ומטפח את האנשים סביבו או כפי שדלית עופר מכנה אותו – מענטש: ״גיל בשבילי הוא אחד הסמלים לאנשים היותר מוצלחים שצמחו בעיתונות הישראלית ובציבוריות הישראלית. המינוי שלו זה מתנה לעם ישראל. הוא כל כך מוצלח ונקי, ישר ומקצוען. מענטש מה שנקרא. הוא היה מנהל נערץ בגל״צ. הוא לא היה מנהל שלי, אבל יכולתי לראות את הכתבים ואנשי מחלקת האקטואליה שעבורם זו הייתה אחת התקופות המדהימות״.

עומר התמודד על פיקוד התחנה, אך מעולם לא זכה בתפקיד. אחרי גל״צ עמד בראש מערכת החדשות של ידיעות אחרונות, ושנתיים אחר כך מונה לסמנכ״ל תוכן בחברת ״חדשות ישראל", שנסגרה אבל הייתה הבסיס לחברת החדשות של ערוץ 10. בשנת 2003 עזב עומר את התקשורת, ומונה להיות מנכ״ל מוזיאון הילדים בחולון, מהלך שהפתיע רק את מי שלא מכיר אותו אומרים חבריו. ״הוא סירב להרבה הצעות. הביא ילדה לעולם והלך להיות מנהל מוזיאון הילדים בחולון שהפך למפעל חייו״, מספר בניהו, ״הוא עשה מהפך- מחדשות הארד קור למנהל מוזיאון הילדים בחולון״. עומר יזם פרויקטים רבים שהפכו את המוזיאון להצלחה גדולה, בהם תערוכות כמו ״דיאלוג בחשיכה״ ו-״הזמנה לשקט״, שעסקו בהגברת המודעות לאנשים בעלי מוגבלויות. מוטי ששון, ראש עיריית חולון, שעבד עם עומר מאז מונה למנכ״ל המוזיאון, אומר כי הסכם פשרה שבמסגרתו יודח עומר הוא שערורייה. ״בושה. הם משחקים עם המדינה. זה עצוב לכולנו, ואני מקווה שלא נגיע לרמות האלה. הבן אדם נבחר בגלל הכישורים שלו ועכשיו רוצים להדיח אותו. זה ממש מקומם״, אומר ששון, ״הם איבדו את הבושה מזמן ורוצים לשלוט ברשות השידור כאילו זה עסק פרטי שלהם.אלה שיושבים בכנסת רוצים שהתאגיד יהיה פוליטי, וגיל הוא אדם עצמאי עם דעות משלו. הוא לא איש פוליטי, אבל הם בממשלה רוצים מישהו מטעמם״.

מקומות שנתניהו סולד מהם. צילום: העין השביעית

רבים ממכריהם של השניים מתרעמים על הניסיון לשייך את קובלנץ ועומר לשמאל. "גם אני לא יודע מה הדעות שלו", מספר מקורב לקובלנץ, "והוא גם נהנה מזה שאף אחד לא יודע. הוא מבין איך המערכת עובדת, ולא משחק את המשחק". ״מדובר בשני אנשי מקצוע מהכי מעולים שיש, עם אינטגריטי מקצועי והחלטות הכי ענייניות בעולם. ואני אומר את זה למרות שאני לא בתאגיד ולא מתכוון להיות בו". מעיד רזי ברקאי שעבד עם שניהם בגל״צ, ובעיקר עם עומר, "אני ממש מרגיש חרא שהם נקלעו לגיהינום. הקטע הזה של נתניהו, שמחבר אותם לשוברים שתיקה קו נטוי נוני מוזס פשוט בא ממקום של גחמות ולא שיפוט ענייני״.

במה הם מאיימים עליו?

"אני חושב שזה בא ממקום של מישהו שלחש למישהו, שלחש למישהו, שלחש לביבי שהם גלצניקים ושמהבחינה הזו הם תל-אביבים ושמאלנים. אבל במצב הפוליטי של היום כל מי שמשמאלו של ביבי הוא שמאלני ולכן כל ההגדרות האלה הן קצת מופרכות״, מוסיף ברקאי, "נעשה עוול לשני אנשים ולפרויקט שהוא נכון. נתניהו אומר שזה התפספס לו בצוק איתן וזה נשמע תירוץ מפוקפק. כשארדן הלך על זה זה היה בהסכמה מלאה. משהו קרה בדרך שאין לי הסבר לו חוץ מאשר המחשבה הבלתי נסבלת והמופרכת שהממשלה צריכה לשלוט בשידור הציבורי. כשנתניהו היה יו״ר האופוזיציה הוא דיבר על שידור חופשי״.

ביולי האחרון הזהירה השרה מירי רגב בממשלה על כך שבתאגיד מקימים "סניף של הברנז׳ה", אלא שדווקא במקרה של קובלנץ ועומר מדובר באמירה שיותר רחוקה מהמציאות משנדמה. ״גיל בכלל לא מפס הייצור של גל״צ ואלדד ממש לא שטאנץ״, אומרת עופר, שקובלנץ היה תחת פיקודה כראש מחלקת המוזיקה בגל״צ, ולימים היא החליפה אותו כמנהלת גלגלצ. ״הם לא מהמתחככים. לא תראי אותם בפתיחות, סגירות או בפייסבוק. הם הפוך מהסטיגמה של גל"צ, אבל הם עברו בבניין ביפו וזו עובדה שלא משחקת לטובתם במשחק המטורף הזה. בעיני נתניהו, השמאלנות שלהם נובעת מזה שהם עברו בגל״צ. וגל״צ לנצח יהיה פרוטקציה, שמאלני, תל-אביבי״.

במצב הפוליטי של היום כל מי שמשמאלו של ביבי הוא שמאלני. יו"ר הקואליציה דוד ביטן. צילום: אתר הכנסת

מעבר לגל״צ, נראה כי השניים השאירו עקבות במקומות נוספים שנתניהו סולד מהם ואין להם קשר לשמאל. קובלנץ היה כפוף בשנותיו בחינוכית ליריבים פוליטיים של נתניהו דוגמת סער ונפתלי בנט, ואם נחפש ברקורד של עומר, משל היינו ח״כ דוד ביטן מול הפייסבוק, ניתן למצוא קשר ליריב אולי הגדול ביותר של נתניהו, נוני מוזס, באפיזודה החולפת של עומר בידיעות אחרונות, אי אז בתחילת שנות ה-2000. "אומרים שיש לנתניהו אובססיה לנוני מוזס, וגיל בעוונותיו עבד בידיעות. אבל אם זכור לי נכון", אומרת עופר, "גיל בכלל עזב בגלל סכסוך עם נוני מוזס או עם משה ורדי. אפילו אי אפשר להגיד שהוא איש של נוני מוזס, הוא רק עבר שם״.

לפי גידי וייץ ונתי טוקר, בכתבה שפורסמה ב"מוסף הארץ״ בסוף השבוע האחרון, אחת הדרישות המרכזיות של נתניהו בחודשים האחרונים הייתה שקובלנץ יפסיק את העסקתו של שילה דה בר, בעבר עורך ״ידיעות אחרונות״, כיועץ המיוחד של התאגיד. ״מה שסובב לו את הראש", אמר ל"הארץ", אדם הבקי בפרטים, ״הוא עוד פעם מוזס. נתניהו שמע שהתאגיד שוכר את המבנה שלו מ-Ynetוששילה דה בר הוא היועץ. אחר כך הגיעה ההחתמה של שאול אמסטרדמסקי מ'כלכליסט' והסירוב של קובלנץ לקלוט כמה מהעיתונאים שנתניהו חפץ ביקרם בתאגיד״. "אלדד לא מתעסק בפוליטיקה של הדברים, הוא בוחר אנשים לפי המקצועיות ולא לפי מי שמחובר. זה הבן אדם. הוא עובד כמו מכונה", סיפר מקורבו של קובלנץ. ההתנגדות הגורפת של נתניהו לכל האנשים שעברו בידיעות אינה מבוססת על עובדות, ויש שיגידו שמדובר בסימני אזהרה של פרנויה. לו היה נתניהו מדקדק בעובדות היה מגלה שדווקא כלכליסט מבית ידיעות, הואשם בנקמנות, סביב פרסום כתבה שלילית על התאגיד מיד לאחר עזיבתו של אמסטרדמסקי לשורות התאגיד.

בחודשים האחרונים התאגיד והעומדים בראשו ספגו לא מעט אש מהממשלה, ולעתים גם מהתקשורת עצמה, זאת בזמן שעליהם לעבוד במרץ כדי לעלות לשידור ב-1 בינואר 2017, המועד האחרון עליו הצהירו. בכתבות רבות שסיקרו את כל אחד מהמשברים מול הממשלה כמו גם בציוצים שונים בטוויטר, רבים העלו את האפשרות שקובלנץ ועומר יפרשו לפני שיודחו. ״הם לא קמו והלכו וזו גם אמירה״, אומרת עופר. ״הם מגנים על הרעיון, על גוף שהוקם בחסות החוק ועל העובדים שהם הביאו״.

עומר וקובלנץ עם ראש עיריית ירושלים ניר ברקת ומנכ"ל הרשות לפיתוח ירושלים אייל חיימובסקי לאחר שכירת בניין בגן הטכנולוגי ע"י התאגיד. צילום: יח"צ

על היכולת של קובלנץ ועומר לעמוד בלחצים אפשר ללמוד מפועלם בגל"צ. קובלנץ נתקל בקשיים כשהנהיג את שיטת הפלייליסט: ״הוא היה הראשון שהכניס את זה וספג את רוב האש״ אומרת דלית עופר, ״אבל יש לו יכולת לספוג ולחייך״. היכולת של קובלנץ לספוג אש ולחייך חוזרת על עצמה בשיחות השונות. גם יצחק טוניק, מפקד גל״צ לשעבר, שהיה מפקדו של קובלנץ בזמן שהיה ממלא מקום מפקד גל״צ בשנים 2001-2002, סבור כי קובלנץ הוא האיש המתאים למשימה, בין היתר משום שאינו סופר אף אחד, ולא אכפת לו מה חושבים עליו. ״הוא אדם חזק שלא מתקפל״, אומר טוניק. ״כל בר-דעת שעשה תפקידים בתקשורת מבין שאם פעם אחת התקפלת כי חשבת שזה נכון, זה גמר עליך ועל הארגון שלך. ונתניהו גם כך לא זוכר לך טובות״.

נראה כי מלבד מפלגת השלטון, הממשלה דווקא בעד התאגיד. אם כך איפה עולה שאלת שייכותם הפוליטית של מנהלי התאגיד? איפה עוסקים בתאגיד מפרספקטיבה של שמאל מול ימין? ״זה בכלל לא הממשלה, אני חושב שזה נתניהו ועוד שני שרים. גם אלה שיצביעו בעד חיסול התאגיד, זה לא בגלל שהם משוכנעים שצריך לסגור פשוט אין מצב שהם יצאו נגד נתניהו״, אומר טוניק. ״כמי שמכיר את רגב אני לא בטוח שבתוך תוכה היא בעד סגירת התאגיד. היא התמודדה מולי ומול קובלנץ על תפקיד מפקד גל״צ. היא הייתה יכולה להיות בעצמה מפקדת גל"צ״. טוניק גם מתקשה להאמין שלנתניהו יש משהו נגד קובלנץ. ״הוא לא בא מאקטואליה והוא לא איש חדשות, לא ערך תוכניות חדשות ולא היה צריך לקבל החלטות מערכתיות שעשויות לפגוע בראש הממשלה״.

״הם הכי טובים שאפשר ללהק ומזה נתניהו פוחד״. יצחק טוניק. צילום: גל"צ

נתניהו כבר התרגל לשידור ציבורי שאינו משמעותי, אבל עדיין זוכר את פרשת בראון שחשפה איילה חסון, והוא בעיקר חושש שהתאגיד יהפוך להיות גוף תקשורת משמעותי, חופשי ופופולרי – שאין לו שליטה בו. לקובלנץ רקורד משמעותי בהבאת רייטינג, והחיבור בין רייטינג לשידור ציבורי טוב ומשמעותי הוא הסיוט של נתניהו. ״הם הכי טובים שאפשר ללהק ומזה נתניהו פוחד. הוא לא מפחד מהם כי הם לא מוכשרים, אלא כי הם כן מוכשרים״, אומר בניהו. ״הם עורכים מול ראש הממשלה והפוליטיקאים תאום ציפיות ומציבים מראש גבולות גזרה״. הם עשו מסיבת עיתונאים נגדו. הם מתבטאים נגדו ומופיעים בכנסת נגדו, והוא לא רגיל לזה. מה שראינו עכשיו במסיבת עיתונאים שהם עשו ובהופעות בתקשורת שהם עשו זה רק תפריט טעימות משידור ציבורי עצמאי ולא פוליטי. אנחנו לא רגילים לזה כל כך, ובטח שלא נתניהו״.

בינתיים התאגיד קיבל גם ביקורת על תכני עמוד הפייסבוק שלו, לפיה מדובר בתוכן חמודי מדי שעוסק בצדק חברתי לייט. עוד מוקדם לדעת מה התאגיד יוציא תחת ידיו, אבל מה שברור כרגע זה שעצם קיומו חושף מדי יום התנהלות של נתניהו שלא זוכה לאהדה, אפילו לא בסקרים שהוא מזמין. בינתיים המילה ״שמאלנים״ ממשיכה להדהד בראיונות עם ביטן בנושא התאגיד. לגבי קובלנץ ועומר קשה לדעת אם הם שמאלנים או ימנים, או פשוט לא מיושרים עם הקו המדויק שדורש שלטון נתניהו. הם לא מספיק נתניהואים.

תגובות

|
X
X

Send this to a friend