"יש פה איזשהו מעגל של אמצעים שנוצרו בעיתונות הקלאסית שפועלים לטובת כולם, לטובת כל המשולש. משולש העיתון המפרסם, משולש הקודקוד של המסוקר ושל הציבור שיקבל בסופו של דבר מידע שהוא מידע אחראי ומבוסס…עכשיו, מה קורה כאשר יש עיתונאי חוקר שהוא לא פועל בתוך הספירה הזו, ואני רוצה קודם כל לגעת בעניין נורא פשוט: כסף. כאשר יושב בנאדם בעיתון וחוקר שמונה חודשים, ובסוף לא מפרסמים, כל הזמן הזה הוא קיבל משכורת, אתה לא צריך לשאול 'רגע רגע רגע, מאיפה אני אביא אוכל לילדים? מאיפה אני אשלם לגן של הבת שלי? לחוג שלה לבלט?' לעומת זה כשיש חוקר פרטי כזה שהוא פרילאנסר, הוא צריך להביא תוצאות, ובזמן מהיר".
- חשיפת המקום: מאגר הפרוטוקולים הגדול של לשכת עורכי הדין
- איך קשורה ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין לבנקאים שביקשו לשלול את הרשיון של עו"ד ברק כהן?
הדברים האלו, שנשא אתמול עו"ד עמוס ון אמדן במסגרת אחד המושבים בכנס לשכת עורכי הדין המתקיים באילת, היוו הקדמה לטיעונים שהעלה בהמשך כנגד מידת הלגיטימיות של מימון ההמונים שנועד לסייע לשרון שפורר, כתבת "המקום הכי חם בגיהנום".
מוטרד מאד מנושא מימון ההמונים אינו מכסה את הייצוג, עו"ד ון-אמדן. צילום: אורן פרסיקו
עו"ד ון-אמדן, המייצג את אורבן נדל"ן בתביעה נגד שפורר על סך 1.6 מיליון שקלים, טען שבתביעה זו שרון שפורר זוכה לייצוג חינם ולכן קמפיין מימון ההמונים לא נועד לממן את הייצוג. והוא ממשיך:
"עכשיו כאן גילוי נאות, ולמה אני מדבר על כל הדבר הזה…, אני מנהל תיק נגד עיתונאית בשם שרון שפורר. והתיק הזה זכה לכל מיני ביטויים ונטען נגדו שהוא סלאפ והיה בעקבותיו מימון המונים…, שרון שפורר פרסמה תחקירים ב"הארץ" ולא נתבעה עליהם. היום היא עובדת לא בהארץ ולא בדה מרקר ולא בערוץ 10, היא פרילאנסרית. והיא פרסמה באתר פייסבוק שלה, שמשמש למעשה כסוג של עיתון פרטי, ואני חייב עוד פעם גילוי נאות, יושב כאן עו"ד גיא נוף, שמשרדו תבע בשם אפי נוה (יו"ר לשכת עורכי הדין – מערכת המקום) והלשכה את אותה שרון שפורר דרך אגב על תחקיר של ממש שהיא ביצעה, ופרסמה אותו ב'מקום הכי חם בגיהנום'".
לאורך הדברים שנשא ון-אמדן הוא לא ציין את העובדה שהייצוג של שפורר נעשה על ידי עורכי הדין אורי קידר ועמוס נוה מטעם מטה המאבק לסחר נשים, ייצוג הנובע מכך שחברת אורבן נדל"ן מופעלת על ידי דודו דגמי, שהורשע בעבר בסחר בנשים. הוא מוטרד מאד מכך שמימון ההמונים אינו מכסה את הייצוג, אלא נועד להבטיח אותה במקרה של הפסד במשפט. "תחשוב על תיק אחר, שעושים מימון למשל אלאור עזריה, עשו מימון המונים למימון הייצוג, לגיטימי לגמרי. אם היה עכשיו תביעה אחרת, מישהו יצא חייב בדין או חייב בתביעת דיבה, האם זה לגיטימי במסגרת טענת הסלאפ שהציבור יממן את את הפיצוי שהוא קיבל? כי אז מה שזה אומר בכל אותם מצבים, אנחנו אומרים למעשה, אנחנו אפשרות על ידי מימון ציבור להוציא דיבה".
השופטת המחוזית ד"ר מיכל אגמון-גונן, שישבה לצידו בפאנל, ניסתה לקטוע את דבריו של ון אמדן מספר פעמים. "זה לא לעניין", אמרה, "אני מציעה שלא לדבר על ה…", וניסתה להבהיר לעו"ד שלא יוכל לדבר על תיק תלוי ועומד, וכמוהו עוד מיושבי הדיון. בשלב מסוים אמרה: "אם תמשיך לדבר בתיקים תלויים ועומדים אנחנו שלושתנו (היא ושופטים נוספים שהיו באולם – מ"ה) נלך מהפאנל".
ון אמדן: "אוקיי. רגע רגע אז. אני לא חושב שאני מדבר על תיקים תלויים ועומדים אבל חס וחלילה שאף אחד לא יעזוב את הפאנל. לא מהקהל ולא מהזה' הכל בסדר".
אחרי שנרגעות הרוחות מסיים ון אמדן בפנייה אל הקהל: "עכשיו אני רוצה לדבר אתכם על דבר אחר: יש כמו שאמרתי בעיתונות הקלאסית מנגנוני בטחון. מהו מנגנון הביטחון החליפי שמציעים חברי הפאנל נגד עיתונות חוקרת מהסוג שאני דיברתי עליו שלא עובר יעוץ משפטי מהסוג שטלי ליבליך ומיבי מוזר נותנים באופן שוטף להארץ ולידיעות אחרונות? מה אמצעי הנגד? אני עכשיו שואל שאלה פתוחה".
מישהו מהקהל: "יש עיתונאים שהם יותר מקצועיים מעורכי דין"
ון אמדן: "אני לא מדבר על מקצוענות אני מדבר על מנגנוני בטחון. הייעוץ המשפטי, העובדה שיש עורך, העובדה שיש עורך אחראי, העובדה שיש עורך ראשי, הם מנגנוני בטחון. מה קורה כאשר אין עורך אחראי? ואין עורך ראשי? ואין יעוץ משפטי? מה מנגנון הביטחון האלטרנטיבי שמציעים לעיתונאי, למסוקר, ולאנשים שמקבלים ניוז או פייק ניוז, שאיך הם ממומנים ואיזה אינטרס הם עומדים מאחוריו. זו השאלה שאני שואל".
לצפיה בפאנל המלא: