נוחי דנקנר וברק כהן - לא אותו דין לשני עורכי הדין

נוחי דנקנר וברק כהן – לא אותו דין לשני עורכי הדין

לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין לא מפריע שנוחי דנקנר המורשע הוא חבר הלשכה, אבל היא מוצאת פגם רציני בפעילות החברתית של עו"ד ברק כהן, והגישה נגדו קובלנה. האם זה קשור לכך שכהן הקים את "באים לבנקאים", ובוועדה חברים החברים של הבנקאים? ארבעה פרקים ראשונים

 

פרק ראשון: לשכת עורכי הדין באה לקראת הבנקאים
פרק שני: את מי בכלל מעניינת לשכת עורכי הדין?
פרק שלישי: מה חייב יו”ר הלשכה לבנק לאומי
פרק רביעי: תקציב הלשכה של נוה: זינוקים וחריגות



פרק ראשון: באים לקראת הבנקאית

בין חברי וועדת האתיקה שהחליטה על הגשת קובלנה נגד עו”ד ברק כהן בשל חלקו במחאת “באים לבנקאים”: עורכי דין שמייצגים בנקים, גובים חובות עבור בנקים, השותף של בעלה של רקפת רוסק עמינח, והמעריצה מספר 1 שלה. בהצלחה, כהן

לא רבים זוכרים שנוחי דנקנר – עד לפני כמה שנים אחד הטייקונים החזקים בישראל ומי שהורשע לאחרונה בהרצת מניות ונגזר עליו עונש של שנתיים מאסר – הוא גם עורך דין. את ההתמחות שלו עשה במשרד עורכי הדין יגאל ארנון ושות’, ובשנות ה-80′ אף הקים את משרד עורכי דין- דנקנר לוסקי.

לאחרונה בדקנו האם דנקנר הוא חבר לשכת עורכי הדין. התברר שכן. זה אגב לא כל כך מסובך לבדוק. הלשכה מפרסמת מאגר של “עורכי דין פעילים בלבד שרשיונם תקף”, כך על פי האתר שלה.

עורכי דין מצופים להתנהג באופן ש”הולם את מקצוע עריכת הדין” ו”אינו פוגע בכבוד המקצוע”. אם אינם עושים זאת, ביכולת לשכת עורכי הדין לפעול להשעיית הרישיון שלהם לפרק זמן מסוים, ואף לצמיתות. מדוע, אם כך, ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין – שמגישה כמעט 300 קובלנות בשנה לבית הדין המשמעתי –  אינה מגישה קובלנה נגד דנקנר, בבקשה להשעות את חברותו בלשכה לפרק זמן מסוים, או להעניש אותו על שבייש את כבוד המקצוע?

את מי בכלל מעניינת לשכת עורכי הדין? דלגו לפרק ב

מי קובע מה אינו הולם ומה פוגע? ועדת האתיקה עצמה. הוועדה של כל מחוז או הועדה הארצית יכולות ליזום בעצמן הגשת קובלנה לבית הדין המשמעתי של הלשכה, או להגיש קובלנה בעקבות תלונה שקיבלו על עורך דין.

בעוד ועדת האתיקה לא נדרשה כלל לשאלה האם ראוי להגיש קובלנה נגד דנקנר (שהורשע בתחילת יולי בערכאה אחת כרגע – כלומר הרשעתו עדיין אינה חלוטה והוא בתהליך ערעור), היא מיהרה בסוף יולי האחרון להגיש קובלנה נגד עורך דין אחר – ברק כהן. כהן ידוע אמנם בפעילותו במסגרת המחאה של “באים לבנקאים”, אבל בשלב בו הוגשה הקובלנה על פעילות זו, היה תלוי נגדו כתב אישום בנושא אחר לגמרי. רק מאוחר יותר, בזמן העבודה על כתבה זו הוגש נגד ברק כהן כתב אישום בעניין הפעילות של באים לבנקאים.

שרת שיר? אתה עצור: למה נעצר עורך הדין ברק כהן

בהיעדר כתב אישום בנושא הבנקאים, הקובלנה נגד כהן עסקה בצווי הרחקה שהוצאו לו בהליך אזרחי בבית המשפט, באותו נושא. מי שביקשו מוועדת האתיקה להתכנס ולדון בהגשת קובלנה נגד כהן הם מי שהוציאו לו צווי הרחקה – מנכ”לית בנק לאומי רקפת רוסק עמינח, מנכ”ל בנק הפועלים לשעבר ציון קינן, איש יחסי הציבור של איגוד הבנקים ושל ציון קינן, זמיר דחבש, ובתה של רקפת רוסק עמינח. כהן לא הורשע בדבר, ומדובר בצווי הרחקה שאינם פליליים.

בקובלנה נטען שבתי המשפט שהוציאו לכהן צווי הרחקה קבעו כי מעשיו הגיעו לכדי הטרדה מאיימת. במה מדובר? כהן הגיע, בין היתר, לבית הספר של בתה של רקפת רוסק עמינח להפגין שם נגד אמה, ואף איים כי יגיע להפגין במסיבת הסיום שלה. ביקורת ציבורית רבה נמתחה עליו בעניין ההפגנה מול בית הספר של הבת של רוסק עמינח. כהן מצידו טוען כי כאשר הבנקים בראשם עומדים ציון קינן רקפת רוסק עמינח ונציגם זמיר דחבש שולחים מעקלים לביתם של חייבים – הם עושים דברים חמורים בהרבה מאשר “לקרוא קריאות גנאי במגפון” כפי שנכתב בקובלנה.

האם התנהגותו של ברק כהן בהובלת מחאת באים לבנקאים אינה הולמת את מקצוע עריכת הדין? אולי. האם ראוי שבית הדין המשמעתי ידון בכך? יכול להיות. האם התנהגותו פלילית? בית המשפט יצטרך להכריע. מה שבטוח הוא שהתנהלותה של לשכת עורכי הדין בעניינם של ברק כהן ושל נוחי דנקנר ראויה גם היא לדיון. ואם להיות יותר ספציפיים: האם קיים דין אחד לעורך דין דנקנר ולעורכי דין אחרים מקרב מועדון ההון שלטון, ודין אחד בעבור יתר עורכי הדין? האם קיים דין אחד לתלונות שמגיעות מצד הבנקאים הבכירים ועוזריהם, ודין אחר לתלונות שמגיעות מצד הלקוחות הפשוטים של עורכי הדין, שהחלק הארי שלהן נסגר ללא נימוק?

יו”ר ועדת האתיקה של מחוז תל אביב מייצג את הבנקאים, והוא לא היחיד

תכירו את עו”ד גבריאל (גבי) מויאל מאור. יו”ר ועדת האתיקה של מחוז תל אביב בלשכת עורכי הדין.

מויאל פעיל כבר שנים בלשכת עורכי הדין, לצד היותו שותף בכיר במשרד עורכי הדין המבורגר עברון. “בין לקוחותיו נמנים מרבית הבנקים המסחריים בישראל וגופים מסחריים מהגדולים במשק”, נכתב עליו באתר משרד עורכי הדין בו הוא עובד. “בין תיקיו המרכזיים של גבי בשנים האחרונות ניתן למנות ייצוג גופים מסחריים גדולים בתובענות כספיות בהיקפים נכבדים וייצוג וליווי בנקים בתובענות תקדימיות במגוון נושאים. בין היתר בנושא אחריות בנק מלווה בפרויקטים של בניה ואחריות בנקים בענייני אשראי וניהול חשבונות עסקיים ופרטיים”.

נגיד את זה שוב: ועדת האתיקה, שהעומד בראשה מייצג את מרבית הבנקים המסחריים בישראל, מגישה קובלנה פלילית נגד מי שמוביל את המחאה נגד הבנקים המסחריים בישראל, וזאת לבקשת מנהלי הבנקים ואיש יחסי הציבור שלהם.

מויאל אינו היחיד בוועדת האתיקה שקשור לבנקים. אחד החברים בוועדה הוא רו”ח ועו”ד קובי שטיינמץ – מבעלי המשרד שטיינמץ-עמינח. אם השם עמינח מצלצל לכם מוכר, זה בגלל ששותפו של שטיינמץ במשרד הוא לא אחר מאשר ראם עמינח, בעלה של מנכ”לית בנק לאומי, רקפת רוסק עמינח. ואם השם שטיינמץ מצלצל לכם מוכר, זה בגלל שמשרדו הוא רואה החשבון של יו”ר לשכת עורכי הדין, אפי נווה.

ראם עמינח ורקפת רוסק עמינח. צילומים: yanivunger, ראם עמינח, CC BY-SA 3.0

יו”ר הלשכה, אפי נוה, לא הכחיש (בשיחה מוקלטת עם ברק כהן) את היות שטיינמץ חבר בוועדה, אולם טען כי לא ישב בישיבה בה הוחלט להגיש קובלנה נגד כהן. מתוך תמלול השיחה: “אני לא מכיר את ההליך כי אני לא קשור לוועדת האתיקה, אני לא חבר בוועדת האתיקה וגם אותם שתיים שאתה מתייחס אליהם. גם קובי שטיינמץ ואורלי טננבאום לא נכחו באותן ישיבות שדנו בעניין שלך והחליטו להעמידך לדין. אני מבין שאתה כועס ולא אוהב את ההחלטה שהחליטו להעמידך לדין, אבל זה לא מצדיק וגם אין לזה מקום שתצא למאבקים כמו שאתה עושה עכשיו במיוחד ואתה עושה נגד הכתובת הלא נכונה”.

שטיינמץ עצמו, לעומת זאת, טען בתגובה לשאלות “המקום” כי כלל אינו חבר בוועדת האתיקה של הלשכה:

שלום שרון שפורר

מאז שנת 2013, כאשר הסתיימה הקדנציה הקודמת של ועדת האתיקה, אינני חבר בוועדה. לא נכחתי באף ישיבה של הוועדה מאז שנת 2013, ולא השתתפתי באף דיון בכתב או טלפוני או בכל אמצעי אחר של הוועדה.

למעלה מהדרוש אציין כי אין  ולא היו מעולם שום קשרי עבודה שלי או של משרדי עם לשכת עורכי הדין ומעולם אני ומשרדי לא תרמנו דבר לקמפיין של ראש הלשכה ואף לא התבקשנו מעולם לעשות כן. מתוך האמור מובן כי אבקשך להיזהר מפרסום לשון הרע נגדי או נגד משרדי.

איך מתיישבים דברים אלה עם הופעתו של שטיינמץ ברשימת החברים הרשמית, עם העובדה שבאתר משרדו כתוב שהוא חבר בוועדה, ועם העובדה שיו”ר הלשכה נוה התייחס אליו כאל חבר בה? אם שטיינמץ כבר לא חבר בועדה כמו שהוא טוען, הרי שלא רק אפי נוה לא מודע לזה, אלא גם ועדת האתיקה המחוזית בעצמה. רכזת הוועדה שלחה לכהן מכתב על הפוסט שהעלה בעניינה ובעניין ניגודי העניינים של חלק מחברי הועדה ובו התייחסה לשטיינמץ וטננבאום כחברים שלא נכחו בישיבה שעסקה בהגשת קובלנה נגד כהן. לשאלה על הסתירות האלה, ולבקשה להביא מסמך שיוכיח כי עזב את הוועדה השיב שטיינמץ:

שרון. אין לי מסמך סותר

מה שחשוב לענייננו זה שיותר מ-3 שנים לא נכחתי ולא השתתפתי באף ישיבה או דיון מסוג כלשהו של הועדה ובהתאם מובן שגם לא הבעתי את עמדתי בשום צורה לגבי אף סוגיה שנוגעת לעבודה של הועדה

ואת צודקת. אני צריך לעדכן את האתר.

מתברר שעוד שלושה חברים בוועדה קשורים בקשרים כלשהם עם הבנקים. כך למשל מתואר המשרד של חבר ועדה נוסף, עו”ד דוד סופר: “המשרד מייצג מזה שנים רבות את התאגידים הבנקאיים הגדולים בישראל, ביניהם: בנק דיסקונט לישראל בע”מ, בנק הפועלים בע”מ, בנק לאומי לישראל בע”מ, הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע”מ ובנק איגוד. בתוך כך, המשרד גאה בהצלחות רבות בכל הקשור לתביעות ולהליכים שהוגשו על ידו בשם הבנק במהלך השנים הרבות בהן משמש כמייצג והנו מדורג כגובה משמעותי עבור הבנקים תודות להישגים בתביעות ולמחלקת הוצאה לפועל הפועלת ביעילות במשרד”.

חברה אחרת היא עו”ד אורלי טננבאום. טננבאום שותפה במשרד של אחד הנציגים המובהקים של בעלי ההון בישראל וגם של הבנקים – משרד גורניצקי, שבראשו עומד עו”ד פיני רובין. משרד גורניצקי עבד לאורך השנים עם הבנקים -כולל בנק הפועלים ובעלת השליטה בו – ומייצג גם את הטייקונים הגדולים במשק, למשל עידן עופר, בעל השליטה בחברה לישראל. עופר הוא חבר קרוב של בני הזוג רקפת וראם עמינח, לקוח של בנק לאומי ושל משרד שטיימנץ-עמינח, וכן העסיק לאורך השנים הן את בעלה של מנ”כלית בנק לאומי ואת שותפו למשרד כדירקטורים בחברות השונות שלו. ב-2015 שכר איגוד הבנקים את משרד עורכי הדין גורניצקי כדי להלחם בחוק להגבלת שכר הבכירים בבנקים. גורניצקי קיבל בעבור הטיפול בעניין הזה מאות אלפי שקלים.

מתברר שרוסק עמינח היא גם אחת הנשים הנערצות על טננבאום. בפברואר 2016, בראיון למגזין לשכת עורכי הדין של מחוז תל-אביב, סיפרה טננבאום כך: “רקפת רוסק עמינח, מנכ”לית בנק לאומי, מהווה עבורי השראה, כאשה משכילה ומשפיעה שהגיעה בגיל צעיר לתפקיד בכיר במשק, לצד היותה רעיה ואם”.

הקטע המלא מתוך מגזין לשכת עורכי הדין, פברואר 2016

איזה מין דיון התנהל בוועדת האתיקה הזו, שהראש שלה ושלושה מחבריה מתפרנסים מהבנקים הגדולים? בוועדה שנציג הציבור בה הוא שותפו לעסקים של בעלה של המתלוננת? ומדוע התלונה בעניינו של כהן לא הועברה לועדת אתיקה במחוז אחר, שהיה אולי נקי יותר מניגודי עניינים אפשריים?

לשאלות האלו אין מענה כרגע. ועדות האתיקה של לשכת עורכי הדין אינן מפרסמות פרוטוקולים. חבריה, כמו יתר בעלי התפקידים בלשכת עורכי הדין, כלל לא נדרשים לחתום על הסכם ניגודי עניינים עם כניסתם לתפקיד. הם נדרשים לדווח על ניגוד עניינים רק אם סבורים כי הוא התעורר בעניין מסוים. אמנם לוועדות האתיקה יש נוהל לטיפול בתלונות הקרוי ‘נוהל ניגוד עניינים’, ולפי מה שעולה ממנו לפחות חלק מהחברים היו אמורים לפסול את עצמם.

בשם עו”ד אורלי טננבאום ממשרד גורניצקי ושות’ נמסר בתגובה: “עו”ד טננבאום חברה בוועדת האתיקה (מחוז ת”א) של לשכת עוה”ד. מתוקף תפקיד זה השתתפה בדיון אחד שהתנהל בעניינו של מר ברק כהן ביחס למעשיו כלפי גב’ רקפת רוסק-עמינח הא ותו לא וממילא לא השתתפה בדיון שבו נערכה הצבעה האם להגיש קובלנה בעניינו. משרד גורניצקי מייצג גופים פיננסיים רבים, למעט בנק לאומי והגב’ רקפת רוסק-עמינח. אכן, עו”ד טננבאום ציינה כי גב’ רקפת רוסק-עמינח מהווה עבורה דמות מעוררת השראה – מאי נפקא מינה? גם העובדה כי משרדנו מוביל בתחומי בנקאות מימון ורגולציה ומייצג מידי פעם את איגוד הבנקים – היא מן המפורסמות”.

יו”ר הוועדה גבי מויאל דוחה את הטענות: “התלונה בכלל לא עוסקת בבנקים, אלא בתלונה אישית של רקפת רוסק שאני לא מכיר אותה מטוב ועד רע אין לי איתה כלום. לא פגשתי אותם מעולם. לא מכיר אותם (את מנכ”ל בנק הפועלים קינן וזמיר דחבש, היחצן של איגוד הבנקים – ש”ש). זה מגוחך לומר שיש עניין אישי, הוועדה קיבלה החלטה מושכלת ביחס להליכים שהתנהלו בבית משפט ועסקו בהטרדה מאיימת של ברק כהן וזה נושא התלונה. הוא. ולא מי שהגיש את התלונה. אין לי שום הכרות אישית אתם. המקרה המתואר בהחלטת בית המשפט הצדיק הגשת תלונה. העמדה לדין. שעורך דין הלך לבית ספר של ילדה שעומד שם וצועק צעקות על אמא שלה, זה לא ראוי ולא מכובד. הועדה הגישה מה שהגישה ולכן אני מתפלא בכלל על השאלה”.

אני מסתכלת נגיד על נוחי דנקנר שהוגש נגדו כתב אישום וכבר הורשע. אני לא רואה שום קובלנה

“ואני מניח שבעניינים של נוחי דנקנר זה יטופל במלוא חומרת הדין אין כאן שאלה”.

לא הבנתי. זה טופל או יטופל?

אני לא יודע אם הוגשה תלונה אבל אם הוגשה אז זה יטופל כמו כל תלונה אחרת”.

אבל אתם גם יוזמים הגשת קובלנות, לא?

“לפעמים הועדה יוזמת”.

אז היא יזמה?

“אני לא יודע עוד רגע אני יכול לשאול במזכירות ולראות אם יש תלונה”.

אבל אני לא שואלת על תלונה אלא על יוזמה שלכם

“הועדה מתכנסת פעם בכמה זמן אולי בדיון הקרוב זה יועלה”.


פרק שני: לשכת המי? את מי הגילדה הזו מעניינת בכלל?

מעניינת, למשל את שרת המשפטים, שמקבלת מנציגי הלשכה הנאמנים תמיכה בוועדות למינוי שופטים ובמינוי היועמ”ש

לשכת עורכי הדין היא גוף בעל בעל כוח אדיר, ומכיוון שכך גם מי שעומד בראשו. כמה אדיר? רוב הציבור אמנם לא מכיר אותו, אבל אין עורך דין אחד בישראל שלא, כי בניגוד לכל מקצוע אחר כרואי חשבון,  אדריכלים או רופאים – עורכי דין אינם יכולים לעסוק במקצוע אם אינם משלמים דמי חבר ללשכה.

ב-15 השנים האחרונות הלך וגדל כוחה של הלשכה בשל הפופולריות לה זוכה המקצוע: בכל שנה מצטרפים אליה כ-3,000 עורכי דין חדשים, כך שמכ-25 אלף עורכי דין בלשכה היא הגיעה לכמעט 70 אלף עורכי דין היום. במכללות לומדים היום עוד כ-11 אלף איש שיצטרפו אליה בתוך שלוש שנים, ובעוד שנים ספורות תכלול הלשכה 90-100 אלף איש. מגזר.

הלשכה פועלת לפי חוק ארכאי כתאגיד סטטוטורי מ-1961. היא הוקמה במטרה לשמש שומר הסף של מערכות המשפט, כדי להניף דגל אדום על עוולות משפטיות ציבוריות. לא רק כאלו שנעשות לעורכי דין, אלא גם לציבור הרחב. בכל ארבע שנים נדרשים החברים לשלשל ארבעה פתקים בבחירות: עבור המועמד לראשות הלשכה, עבור המועמד לראש המחוז, ושני פתקים נוספים לנציגים למועצה הארצית ולוועד המחוז.

משרדי לשכת עורכי הדין בירושלים. צילום: יעקב, CC BY-SA 3.0

ללשכה יש נציגים בהרבה ועדות חשובות במשק, כך שהיא שולטת בעולם המשפט ללא עוררין. יש לה למשל שני נציגים בוועדה למינוי שופטים, נציג בוועדה למינוי רשמים ועוד נציג בוועדה למינוי היועץ המשפטי לממשלה.

מה זה אומר על כוחו של מי שעומד בראש הלשכה – אפי נוה? בגלובס הוגדר נווה כ”אחד האנשים המשפיעים ביותר על מערכת המשפט בישראל”. שרת המשפטים אילת שקד אמורה למנות ארבעה שופטי עליון בחודשיים הקרובים. לפי הפרסומים, שקד ונשיאת העליון מרים נאור חלוקות לגבי השופטים שימונו. ללשכה כאמור יש שניים מתוך תשעת הנציגים בוועדה למינוי שופטים, והמשמעות היא שיש לה כוח רב להשפיע על ההחלטה שתתקבל. לאילת שקד אמורה להיות, לפיכך, מוטיבציה רבה לֵֹרצות את אפי נוה.

שקד, ולצידה מועמדים לעליון כמו השופטים חאלד כבוב ומיכל אגמון, הגעיו לבריתה של בתו של נוה, שהייתה מפגן כוח עצום. הברית שנוצרה בינו לבין שרת המשפטים איילת שקד אפשרה לשניים לקדם כמה נושאים חשובים, ובראשם את הרפורמה בלשכת עורכי הדין והארכת תקופת ההתמחות במשפטים.

‎Posted by ‎אפי נוה‎ on‎ שישי 8 יולי 2016

צילום מעמוד הפייסבוק של אפי נווה

קשה לראות את שרת המשפטים יוצאת נגד נוה בימים כאלו, ועוד אחרי שנוה תמך במינוי האיש שבו חפצה לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. שקד רצתה למנות את אביחי מנדלבליט, למרות שעבד בלשכת נתניהו וסבל מבעיית ניגודי עניינים קשה. נציג הלשכה בוועדה למינוי היועמ”ש, המועמד שנוה דחף לוועדה בעלת השפעה זו, היה יחיאל כץ, שתמך במינוי מנדלבליט.

עד כדי כך תמכו נוה וכץ נציגו בשקד, שלשכת עורכי הדין הצטרפה כידיד בית המשפט בכדי להגן על מינוי מנדלבליט בעתירות שהוגשו נגד מינויו. מנדלבליט כיכב על שער הגיליון האחרון של עיתון הלשכה, בו פורסם ראיון מהז’אנר שמקובל בביטאונים כאלה: ראיון שמפרגן למרואיין שמפרגן למראיין, כלומר לבוס של המראיין, כלומר לאפי נוה.

מנדלבליט על שער כתב העת של לשכת עורכי הדין

כוחה של הלשכה נובע מעוד מקורות: היא חולשת על תקציב של כ-64 מיליון שקל, רובו מגיע מתשלום דמי חבר של עורכי הדין החברים בה. היא סובלת מהיעדר שקיפות גדול מאד שעוד ניגע בו בהמשך, ולמעשה אי אפשר לדעת עם איזה ספקים היא קשורה, ומדוע דווקא הם נבחרו. המועמדים לראשות הלשכה לא מחויבים לחשוף את רשימת התרומות שלהם, מבקרת הגוף הזו סובלת מחולשה מאוד גדולה, ועוד. לאורך השנים נמתחה ביקורת רבה על כוחה הגדול של הלשכה, והועלו טענות על כך שהפכה לגוף שמשרת את האינטרסים של נושאי התפקידים בו, ועל כך שאינו מפוקח.

על כוחה של הלשכה תעיד גם העובדה שמעט מאד עורכי דין מעזים לדבר בפומבי נגדה. אחת מאלה שכן מעזות היא עו”ד טלי גוטליב, שהעלתה בכמה פורומים משפטיים התייחסות זועמת להחלטת לשכת עורכי הדין. היא מספרת שלמרות תגובות אוהדות שקיבלה בעל פה – הרבה לייקים לפוסטים נגד הלשכה היא לא קיבלה. “אם אני אומר שלשכת עורכי הדין היא אויבם של עורכי הדין – תוגש נגדי קובלנה? אם אומר שלשכת עורכי הדין מאפשרת שימוש ציני במוסד הקובלנה כדי לנגח עורכי דין שיש מי שחפץ לפגוע בהם – תוגש נגדי קובלנה? ואם אומר שלשכת עורכי הדין מלטפת עורכי דין מקורבים והודפת עורכי דין מרוחקים – תוגש נגדי קובלנה? הרשו לי להיחרד!”, כתבה גוטליב בפייסבוק. “עו”ד ברק כהן הוא אחד מעורכי הדין הטובים ביותר שפגשתי, מקצוען ישר הגון וצנוע. הוא מנהל מאבקים עיקשים על אידאולוגיות חברתיות (כפי תפיסתו, זו זכותו) וזהו פשעו המר. על דבקות במטרה על לחימה למען שינוי חברתי על העדפת אינטרסים חברתיים על פני אינטרסיים אישיים העונש חד הוא. ניחשתם נכון. קובלנה!!! (…) ואני חושבת שלשכת עורכי הדין בהתנהלותה על דרך הגשת קובלנה זו פוגעת בכבודם של עורכי הדין המייצגים לפני הכל מלחמה על זכויות יסוד. מה אתם אומרים? להתכונן לקובלנה שתוגש נגדי?”.


פרק שלישי: ה”חוב” של אפי נוה לבנק לאומי

יו”ר הלשכה מעורבב מכל הכיוונים עם הבנק שהתלונן על ברק כהן ואף מגייס לו לקוחות חדשים, אבל קשה לדעת עד כמה – כי הוא לא חושף תורמים ולא עונה לשאלות. ממש בהצלחה, כהן

במובנים רבים לשכת עורכי הדין מתנהלת כקופסה שחורה שאף אחד לא יודע מה מתרחש בה. כ-60 אלף חברים בה – עורכי דין פעילים. אפשר היה לצפות כי אלו יעמדו על זכותם לקבל דין וחשבון על הגוף שמאגד אותם אבל הציפיה הזו אינה תואמת את המציאות.

הנה עניין חשוב אחד שאין לגביו כל שקיפות – מי מממן את קמפיין הבחירות של המועמדים לתפקיד ראש הלשכה שנבחר מידי ארבע שנים. ב-2011 נחשפה בדה מרקר רשימת המממנים של קמפיין הבחירות של הרשימה של דורון ברזילי ואפי נוה. הרשימה כללה עורכי דין בולטים רבים, בהם עו”ד אבי חימי, עו”ד ציון אמיר, עו”ד נבות תל צור, עו”ד בעז בן צור ועוד. זו הייתה הרשימה היחידה של המממנים שנחשפה בתקשורת אודות ראשי הלשכה.

ב-1999 המליץ מבקר המדינה: “ראוי לקבוע הוראות מפורטות למכלול העניינים הכספיים הכרוכים בבחירות למוסדות הלשכה, ובעיקר לקבוע הגבלות על סכום ההוצאה המותרת למימון תעמולת הבחירות; על קבלת תרומות מסוגים מסוימים של תורמים; ועל סכום התרומה“. מאז חלפו 18 שנים, ועד היום המועמדים של לשכת עורכי הדין לא מחויבים לחשוף דבר.

פנינו לאפי נוה וביקשנו שיחשוף את רשימת התורמים לקמפיין האחרון שלו ואת הסכם ניגודי העניינים עליו הוא חתום, אם בכלל. ביקשנו גם לדעת האם מי מהתורמים שלו קשור באיזו צורה לבנק לאומי – עובד שם או נותן שירות להנהלה.

מה הרגיז את נוה? כל השאלות ששלחה לו שפורר

על השאלות האלה, שנשלחו במספר סבבי התכתבות עם דוברת הלשכה, השיב נוה במכתב התראה לפני תביעה, מעורך דינו:

“13. הואיל וכאמור כבר קיבלת את ההחלטה לפרסם כתבה, אשר מאופיין של הפניות ברור כי היא נודעה להשפיל ולבזות את עו”ד נוה ו/או את לשכת עורכי הדין, הרי שבעצם פרסום הכתבה יהיה משום פרסום דיבה ולשון הרע כנגד מרשינו, על כל המשתמע מכך. פרסום שכזה יגרום נזק עצום למרשינו, למוניטין ולשמם הטוב של מרשינו, בייחוד בשים לב למעמדם הציבורי.

14. מתוך כך, ככל שבכל זאת תבחרי לפרסם כתבה מכפישה כאמור, הרי שמרשינו הורנו לאחוז בכל האמצעים החוקיים העומדים לרשותם, לרבות פניה לערכאות המתאימות בתביעה לפיצוי בגין פרסום דיבה ולשון הרע, במטרה להגן על זכויותיהם”.

למכתב ההתראה המלא

נראה כי נוה חייב לא מעט לבנק לאומי. במערכת הבחירות שקדמה לבחירתו ליו”ר הלשכה ב-2015, הבליט נווה, שהיה עדיין יו”ר מחוז תל אביב, הישג אחד במיוחד: הסכם עליו חתמה לשכת עורכי הדין עם בנק לאומי. על פי ההסכם, עורכי דין שהם לקוחות הבנק יקבלו מענק בגובה דמי חברות בלשכה מהבנק, אם ימצאו זכאים על פי קריטריונים מסוימים שנקבעו. דמי החברות בלשכה מגיעים לגובה של כ-1,000 שקלים בשנה, כך שמדובר על הטבה לא מבוטלת כלל. נוה התגאה בהישג בפוסט בעמוד הפייסבוק שלו2וגם במגזין של לשכת עורכי הדין.

הידיעה על שיתוף הפעולה בין בנק לאומי ללשכת עורכי הדין במגזין לשכת עורכי הדין, יוני 2014

כזכור, בעלי התפקידים השונים בלשכת עורכי הדין אינם חותמים על שום הסכם ניגוד עניינים עם כניסתם לתפקיד. הם מדווחים על ניגוד עניינים רק אם כזה מתעורר בעיניהם כפי שהם מפרשים את נוהל ניגוד העניינים, אבל אינם מחוייבים לדווח מבעוד מועד על נושאים בהם לא יוכלו לעסוק.

יש עוד עניין חשוב בנוגע לוועדת האתיקה: היא אמורה להיות בלתי תלויה לגמרי בראש הלשכה, כפי שהוא עצמו טען בכמה הזדמנויות (למשל בפוסט שהעלה בעמוד הפייסבוק שלו והתייחס בהרחבה לברק כהן). אבל האם אפשר לומר זאת על ועדת האתיקה של מחוז תל אביב ביחס לאפי נוה?

ב-2011 עברו ועדות האתיקה של לשכת עורכי הדין רפורמה, והוחלט כי המועמדים יקבלו אישור של ועדת טירקל. נקבע גם כי ראש מחוז לא יוכל להיות ראש ועדת האתיקה, שכן נבחר ציבור אינו יכול לעמוד בראש הוועדה. אפי נוה שימש אז בשני התפקידים במחוז תל אביב במשך ארבע שנים, ובעקבות ההחלטה פינה את מקומו לגבי מויאל. נוה היה גם מי שמינה את שטיינמץ לתפקיד נציג הציבור. בוועדה יושבים שני נציגי ציבור שאינם עורכי דין אלא משפטנים, שטיינמץ הוא אמנם עורך דין, אבל משמש כרואה חשבון מאז 2007, אז החל אפי נוה את דרכו בצמרת הלשכה. למעשה, גם אחרי הרפורמה שבה טירקל נדרש לאשר את המועמדים לועדת האתיקה – מי שמעביר את השמות לטירקל היא לשכת עורכי הדין.

השופט בדימוס יעקב טירקל

ועדת האתיקה לכאורה אמורה להיות נקיה וללא מורא. לא אמור להיות לה שום קשר לראש הלשכה, אבל בפועל זה לא קורה. מדובר בוועדה שגם היא מהווה מוקד כוח של הלשכה, שכן ביכולתה לקבוע מי יעבוד במקצוע ומי לא. אבל הקשרים של נוה ומויאל לא מתחילים ולא נגמרים כאן.

מויאל משמש במשרד עורכי הדין שבו הוא שותף כראש המחלקה לבוררות וגישורים. נושא הבוררות הוא אחד ממוקדי הכוח בלשכה. ב-2014, אז יצא הדוח השנתי האחרון על ידי הלשכה, דווח כי מונו על ידה כ-120 בוררים. חלקם הגדול, כ-75 על ידי ראש הלשכה, חלק על ידי המוסד לבוררות וחלק על ידי הועד המרכזי. מדובר בהיקף כספים אדיר. שווים של סכסוכים המגיעים לבוררות יכול לנוע מ-100 אלף שקל לבוררות קטנה ועד ל-100 מיליון שקל בבוררות גדולה, והיו כאלה בלשכה.

מוסד הבוררות הוקם ב-2009 ומטרתו הייתה, בין היתר, לפקד על אופן מינוי הבוררים בלשכה. תקנון מוסד הבוררות קבע את מי אסור למנות כבורר. סעיף 42 בתקנון קובע כי אסור לנושאי תפקידים שונים בלשכה, כולל יו”ר ועדת האתיקה, להיות בוררים במקביל.

ממש לאחרונה ביטל נוה את מוסד הבוררות. באתר לשכת עורכי הדין בדף של מוסד הבוררות יש הודעה על ביטולו. כוחו של נוה עכשיו אדיר: הוא חולש על עוד קופת ענק שהוא קובע מי יהנה ממנה. בעקבות ביטול מוסד הבוררות בוטל גם סעיף 42 בתקנון שלו שמונע מנוה למנות בעלי תפקידים בלשכה כבוררים, בהם גם את יו”ר ועדת האתיקה.

מאז מונה נוה לתפקיד, לא פרסמה לשכת עורכי הדין כלל דוח שנתי. לכן, למשל גם אי אפשר לדעת על מספר הבוררים שמונו על ידי נוה או על ידי המוסד לבוררות טרם בוטל על ידו. גם לשאלות האלו סירב נוה להשיב ושלח מכתב התראה לפני תביעת דיבה.

לפחות במקרה אחד הידוע לנו, נוה העביר בוררות אל מויאל. על פי הערכות, שכר הטרחה לבורר בסכסוך כזה יכול להגיע לכמה מאות אלפי שקלים. אלא שכאמור נוה לא חייב בדיווח לגבי זהות הבוררים שהוא ממנה.

גבי מויאל, אני מבינה שאפי נוה מינה אותך לבורר בתיק בוררות בעניין גגג נגד אספי. האם זה לא יוצר תלות בינך לבין נוה?

מויאל: “שום קשר. ממש לא. מה הקשר. שום קשר. מה הקשר. אני משמש כבורר בסכסוכים. ממונה על ידי בית משפט באופן פרטי. אז פה זה על ידי אפי נוה שלא יושב בוועדה שלי ולא חבר בוועדת האתיקה”

אבל לא אמורה להיות תלות.

“אז התשובה שאני לא תלוי בנוה”.

הוא העביר לך עוד תיקים?

“לא”.

אז הוא העביר רק תיק אחד.

“אני לא מבין למה את מתכוונת לכתוב את זה, אבל אם את מתכוונת לכתוב אז שיבושם לך. ראיתי שברק כהן כתב את זה. אני מתפלא על השאלה בנושא הזה. אני משמש כבורר ומגשר בעשרות תיקים על ידי בתי המשפט ועל ידי חברי עורכי הדין. ואפי נוה, כן, גם הוא שלח לי תיק אחד לשמש בו בורר ואני לא רואה שום תלות שום קשר. אני מניח שהמינוי הוא על בסיס מקצועי. אפי לא חבר בוועדת האתיקה, לא משפיע עליה ולא מעורב בה”.

ראיתי בדוח קודם של הלשכה שמחלקים את הבוררויות לפי סדרי גודל: יש בוררויות של מעל 100 אלף שקל ויש של מעל מיליון. זאת בוררות של מעל מיליון?

אני לא מתעסק בזה. אני לא יודע ואני גם לא מוכן לתת פרטים”.

האם סלט ניגודי העניינים הזה העומד בבסיסו של מועדון ההון שלטון בישראל משפיע על שיקול הדעת של חברי ועדת האתיקה, או שהמקרה של ברק כהן הוא מקרה מיוחד במינו?

מה משותף לבנימין נתניהו, לנוחי דנקנר ולאפי נוה?

באוקטובר 2014 חשף אביב הורביץ, מבקר התקשורת של אתר מאקו, סיפור די מעניין על הדרך שבה נגנזה כתבת תחקיר על אפי נוה ולשכת עורכי הדין בעיתון ידיעות אחרונות. כמה חודשים לפני כן החל אמיר שואן תחקירן העיתון לעבוד על כתבת תחקיר שבמרכזה עומד נוה ולידיו הגיעו גם הקלטות ומסמכים שונים בשלב מתקדם של התחקיר, שיועד לפרסום במוסף “7 ימים”, נשלחה מידיעות אחרונות לעו”ד נוה רשימה לא קצרה של שאלות הקשורות לסוגיות בהן עסקה הכתבה. חלק מהשאלות שנשלחו לעו”ד נוה היו רגישות ונפיצות.

יועץ התקשורת שהתנהל תחילה מול “ידיעות אחרונות” מטעמו של עו”ד נוה היה מאיר סויסה. אלא שבשלב מאוחר יותר החליט נוה שלא די בכך: תמורת סכום של כמה עשרות אלפי שקלים שכר, בנוסף, את שירותיו של היועץ האסטרטגי ניר חפץ, לשעבר עורך “7 ימים” ומבכירי ידיעות. ניר חפץ היה באותו הזמן היועץ האסטרטגי של עוד שניים: ראש הממשלה בנימין נתניהו (עד היום הוא ממקורביו הנאמנים) ואיש העסקים שכבר היה מצוי בצרות והיה ברור שלא יעמוד בהחזר החובות שלו – נוחי דנקנר. למרות שהכתבה של שואן עסקה בעיקר בהתנהלותו של אפי נוה, לפי מידע שהגיע לידי “המקום” מי ששילם את שכרם של חפץ והיועצים האחרים של נוה הייתה לשכת עורכי הדין.

פרט מעניין נוסף שאליו התייחס הורוביץ בטור שלו, היה כי היועץ המשפטי של ידיעות אחרונות שנתן ייעוץ בנוגע לכתבה הוא משרד עורכי הדין ליבליך-מוזר. בראש המשרד הזה עומד עו”ד מיבי מוזר, הגם שלא הוא טיפל בכתב אלא שותפו למשרד. מוזר היה לאורך השנים גם חבר מועצה ארצית של לשכת עורכי הדין, ומילא בעבר גם תפקידים חשובים בלשכה כמו יו”ר בית הדין המשמעתי הארצי ויו”ר ועדת הבחירות. על פי הורוביץ, אחרי הגשת חוות הדעת המשפטית החליטו בידיעות לגנוז את הכתבה. משרדו של מוזר, יש לציין, מעניק ייעוץ משפטי גם לעיתון הארץ ולזכיינית קשת.

בידיעות אחרונות מסרו אז בתגובה להורביץ: “מדובר באייטם שגוי לחלוטין. חבל שגררת את העיתון ואת משרד עורכי הדין המקצועי, האמין וההגון ליבליך-מוזר למלחמה לא לו”.

נוה, כפי שראיתם בתגובה שמסר למקום בעקבות השאלות שהועברו אליו, לא בוחל באיום בתביעות דיבה. לפני כשנה תבע את העיתון גלובס ואת הכתב שעבד שם בעבר, גור מגידו, בשתי תביעות שונות על הוצאת לשון הרע. התביעה הראשונה הוגשה על כתבה בה חשף מגידו את היחידה החדשה לקשרי ממשל (לובינג) של השלכה, וטען כי קיימת בעייתיות בכך שהלשכה מעסיקה לוביסטים ללא רישיון. בכתבה השניה מתח מגידו ביקורת על כך שהלשכה מטיסה על חשבונה חברי כנסת לכנס באילת. בשני המקרים תבע נוה, כלומר לשכת עורכי הדין בראשה הוא עומד, את גלובס ומגידו גם על הפרת זכויות יוצרים על השימוש בתמונה שלו מעמוד הפייסבוק של הלשכה.

אחת מהכתבות עליהן נתבעו “גלובס” וגור מגידו

את התביעה נגד מגידו הגישו בשם לשכת עורכי הדין משרד עורכי הדין קסוטו נוף, אותו משרד ששיגר אלינו את המכתב המזהיר מתביעת דיבה. קסוטו ויועץ התקשורת של נוה ניר חפץ מרבים לעבוד עם אותם הלקוחות. השניים עבדו עם נוחי דנקנר, עם האוליגרך דוידוביץ שמבקש לרכוש את העיתון גלובס. גם בערוץ 10 הצליח נוה לטרפד כתבה אודותיו.

עיתונאי בכלי תקשורת גדול עמו דיברנו סיפר לנו כי נוה איים עליו בעבר כי יגיש נגדו תביעת דיבה אישית בסכום של מיליוני שקלים, במקביל לתביעה נגד העיתון. הכתבה בסופו של דבר לא פורסמה.

הדוח השנתי האחרון של לשכת עורכי הדין פורסם בשנת 2014, ובמסגרתו פורסם גם תקציב 2014. מאז לא פרסמה הלשכה באתר שלה את התקציב של 2015 וגם לא את 2016. עם זאת תקציב ביצוע 2016, שהגיע לידי המקום הכי חם בגיהנום, חושף זינוק משמעותי בתקופתו של נוה בסעיפי הייעוץ המשפטי לוועד המרכזי ולוועדות הלשכה מ-340 אלף ש”ח ל-1.15 מיליון שקל, אחרי חריגה קלה מהתקציב שנקבע בתחילת השנה. זינוק נוסף נרשם בסעיף הוצאות על שיווק דוברות הסברה ומגזין, מכ-350 אלף שקל לכ-1.55 מיליון שקל. עם זאת חשוב להדגיש כי מבנה הדוח הכספי שונה, כך שסעיפים רבים שונו ואוחדו ביניהם ולכן קשה להשוות בין השנים בצורה מדויקת.

במקביל מקפיד נוה לתחזק קשרים טובים עם כלי תקשורת חזקים. שנתיים לאחר התחקיר ששואן לא פרסם, מדווח אתר העין השביעית שהוא סגר עם ynet מבית ידיעות עסקה לתשלום רבע מיליון שקלים בתמורה לסיקור כנס עורכי הדין באילת.

הלשכה גם נוהגת להזמין הרבה עיתונאים לכנסיה. לעיתים כאורחים ולעיתים כמנחים או משתתפים בפנאלים, וגם מממנת את שהותם. לא מדובר בדבר חריג, אך הוא ראוי לציון כשמביאים בחשבון את מספר התחקירים הדל שבוצע על הלשכה לאורך השנים.

ברק כהן לא לבד

פברואר 2009. חקירת משטרה פומבית מתנהלת נגד ראש הממשלה אהוד אולמרט בפרשת מעטפות הכסף, בה יורשע כעבור שש שנים. חקירה נוספת, בפרשת הולילנד, עתידה להיפתח שנה אחרי, וגם בה יורשע. אבל באותו חודש אהוד אולמרט מצוי בשלהי כהונתו, והוא עסוק בניסיון להגדיל את שטח הלשכה לה יהיה זכאי במימון המדינה לאחר פרישתו.

עו”ד אליעד שרגא, יו”ר התנועה לאיכות השלטון לא אוהב את זה. בראיון לרשת ב’ בעקבות דיון בוועדת הכספים על הבקשה הוא אומר כך: “האנשים האלה אופטימיים יותר מדי. לו היו מעשיים, היו דואגים שיגדילו לא את הלשכות העתידיות שלהם – אלא את התאים שבהם הם יצטרכו לבלות במעשיהו”. ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין במחוז תל אביב מאוד לא אהבה את הדברים האלו, בלשון המעטה.

ומי עמד בראש ועדת האתיקה אז וגם בראשות לשכת מחוז תל אביב? עו”ד אפי נוה. נוה החליט, ביחד עם חברי הוועדה בראשה הוא עומד, להגיש קובלנה לבית הדין המשמעתי נגד שרגא. כבר אז רבים תהו לגבי פשר הגשת הקובלנה הזו, שכן בקובלנות בנוגע להתנהגות שאינה הולמת, חלק מהדיון נסוב סביב השאלה האם היה מדובר בהתבטאות פרטית או מקצועית. שרגא טען אז כי אמר את הדברים בכובעו כיו”ר התנועה למען איכות השלטון. לשכת עורכי הדין סברה כי גם אם כך הרי זו התבטאות בלתי הולמת.

בית הדין המשמעתי דחה אותם. הם הגישו ערעור לבית הדין המשמעתי, ונדחו. הם לא הרימו ידיים, והגישו ערעור לבית הדין המחוזי בתל אביב. גם הוא זרק אותם מכל המדרגות. זה לא ריפה ידיהם: הם הגישו ערעור לעליון, וגם שם נדחו.

ועדת האתיקה לא אהבה את דבריו, בלשון המעטה. עו”ד אליעד שרגא. צילום: אתר האינטרנט של אליעד שרגא ושות’

שופט העליון אליקים רובינשטיין כתב בפסק הדין: “…משהשמיע המשיב את דבריו בכובעו הציבורי שלא בליבת העיסוק במקצוע, חלה ביסודה הלכת שפטל. גם אם לא הידר המשיב בכבוד הבריות, לרבות מבוקריו… לדרגת עבירת משמעת לא הגיעו הדברים בנסיבות”.

בעוד את כהן, שפטל ושרגא החליטו בוועדת האתיקה לרדוף עד חורמה, מעניין לגלות שדווקא עם התנהגותו של עורך הדין נבות תל-צור, חיים שם בשלום. תל-צור הוא  עורך דינם של כמה מהאנשים החזקים במשק. הוא ייצג למשל את אהוד אולמרט ודני דנקנר. ומשרד רם כספי שבו הוא שותף בכיר מטפל בטייקונים כמו נוחי דנקנר למשל. השניים הראשונים חולקים תא מעצר, והמיוצג השלישי צפוי להצטרף אליהם בקרוב, אם העליון לא יהפוך את הרשעתו.

באפריל 2014 נחקר תל-צור באזהרה, בחשד לשיבוש הליכי משפטיו של אולמרט כשניסה על פי החשד, להדיח את מי שהפכה לעדת מדינה, שולה זקן, מלהעיד נגד הלקוח שלו.  אולמרט עצמו הורשע, לפי הודאתו, בביצוע שתי עבירות של שיבוש מהלכי משפט בפרשה זו. כמה חודשים אחרי החקירה פורסמה ההקלטה של השיחה בין זקן לנבות תל-צור, שבה הוא נשמע מציע לה הצעה כספית מטעמו של אולמרט, כדי להניא אותה מלתת עדות.

ונחשו מה? לא אפי נוה ולא גבי מויאל נרעשו מההקלטה. ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין לא התכנסה לישיבה בעניין. לאחרונה פורסם כי תל-צור הגיע להסדר עם הפרקליטות, לפיו רשיונו יושעה לשנה, אבל ללשכה לא היה כל חלק בהליך.

למה קובלנה נגד שרגא, שפטל וכהן, וכלום נגד תל-צור ולקוחו אולמרט? ככה יצא. ואין לזה שום קשר לכך שרשימת התורמים לסיעה של דורון בריזלי ואפי נוה, היחידה שנחשפה אי פעם כפי שהוזכר לעיל, כוללת את תל-צור ואת עו”ד בעז בן צור (שייצג את הילל צרני בפרשת הולילנד). כמו שאין שום קשר בין החברים של רוסק עמינח בוועדת האתיקה לקובלנה נגד ברק כהן. כי אם היה קשר, זה היה עלול להיות לא אתי, וזה לא יכול לקרות: זו ועדת האתיקה.


פרק רביעי: תקציב הלשכה של נוה: זינוקים וחריגות

חיפוש באתר לשכת עורכי הדין מגלה כי עד 2014 פורסם מדי שנה דו”ח שנתי ובו נתונים על פעילות הלשכה והתקציב השנתי שלה. מאז שנבחר אפי נוה לראשות הלשכה ב-2015, לא פורסם הדו”ח השנתי, וגם לא התקציב שנתי. עם זאת, תקציב 2016 וביצועו בפועל הגיע לידינו, ואנחנו מביאות אותו כאן במלואו, ומבליטות כמה מהסעיפים המעניינים.

תקציב ראש הלשכה: זינוק של עשרות אחוזים

קיים קושי בביצוע השוואה בין דוחות 2016 לדוחות 2014, שכן חלק מהסעיפים השתנו או אוחדו. אחד מהם הוא סעיף הקרוי “ראש הלשכה”. ראש הלשכה הוא תפקיד ללא שכר, אך הלשכה מכסה כמובן הוצאות רבות עבור הנושא בתפקיד. בתקופת היו”ר הקודם, דורון ברזילי, נכנסו תחתיו שני תתי-סעיפים: מנגנון לשכה, שההוצאות עליו הסתכמו ב-240 אלף ₪, ונסיעות לחו”ל ב-50 אלף ₪. בתקופת נוה, ישנו סעיף תקציבי אחד, “מנגנון ראש לשכה”, וההוצאות בו מגיעות ל-483 אלף שקלים, וכוללות חריגה קלה מהתקציב שאושר. כלומר, ההוצאות גדלו בעשרות אחוזים, אולם לא ברור מה היה היקף ההוצאות על נסיעות לחו”ל בתקופתו של נוה.

אפי נוה החליף גם את משרד רואי החשבון של לשכת עורכי הדין. אך הוא לא נענה לבקשתנו למסור את זהותם (ראה בבקשת התגובה שלנו ובמכתב שקיבלנו בתגובה).


2014


2016

מיליוני שקלים על דוברות הסברה וקשרי ממשל (לובינג)

בתקופת ברזילי הוציאה הלשכה 180 אלף ₪ על הוצאות “ממונה תחום כנסת וקשרי ממשל”. הלשכה עבדה אז עם חברת פוליסי של בוריס קרסני, הלוביסט הקבוע של איגוד הבנקים וגם של בנק הפועלים כבר שנים. בתקופת אפי נוה נחלקות ההוצאות לשתיים: “מנגנון מחלקת כנסת וקשרי ממשל”, שההוצאות בגינו מגיעות לגובה של כ-1.2 מיליון שקלים, ו-“ליווי לובינג למחלקת כנסת וקשרי ממשל”, בסך 152 אלף שקלים.

נוה הפסיק לעבוד עם קרסני אחרי שהאחרון החל לעבוד עם לשכת רואי החשבון במקביל, ובמקומו הוא שכר את שירותיה של הלוביסטית יעל גויסקי. לצד גויסקי עובדת דוברת פנימית בלשכה, נעמה כהן. על “שיווק דוברות הסברה ומגזין” מוציאה הלשכה 1.5 מיליון שקל. מנגנון הדוברות בלי הוצאות על צילומים פרסומים מיילים וכו עולה 1.3 מיליון שקל. בסעיף “צילומים פרסומים ומשרדיות” נרשמה ב-2016 חריגה מאוד גדולה של כ-30% והוא הסתכם בכ-200 אלף שקל, לעומת 38 אלף ₪ בלבד ב-2014.


2014


2016

המאבק בלבנת פורן וב”מסיגי הגבול” האחרים: ארבעה מיליון שקלים

אחד המאבקים הגדולים וגם המתוקשרים של לשכת עורכי הדין בשנים האחרונות היה נגד לבנת פורן. ללשכה יש סעיף הוצאות קבוע בקשר לפעילות נגד מסיגי גבול, מי שנוגסים בתפקידים שממלאים עורכי הדין. התקציב הזה כולל מאבקים להגנת המקצוע ומניעת הסגת גבול, חקירות וחשיפת מסיגי גבול, תביעות משפטיות ועוד. ב-2014 הסתכם הסעיף הזה בכ-600 אלף שקל, ואילו ב-2016 הוא זינק לכארבעה מיליון שקל (מדובר בביצוע התקציב בפועל, לא בתקציב המתוכנן המקורי).

אפשר להעריך שהמיליונים האלו כוללים את הוצאת לשכת עורכי הדין על הקמפיין נגד לבנת פורן שנפסל בנובמבר האחרון על ידי הרשות השניה. בתשדיר נראית דמות שדומה ללבנת פורן, ובמהלכו נאמר: “רק עורך דין יכול להיות איתך בוועדה הרפואית. אל תתפתה לפנות לחברות שעל פי חוק לא יכולות לייצג אותך בוועדה רפואית. פנה רק לעורך דין”. או במילים אחרות: אל תפנה ללבנת פורן. הקמפיין נפסל במתכונת זו אחרי שפורן ערערה וטענה כי המסר שעולה מהתשדיר – כאילו הסיכוי להצליח בתביעת אזרח מול הביטוח הלאומי גדל עם ייצוג עורך דין, וכאילו החברות למימוש זכויות מסתירות מידע מלקוחותיהם –מטעה. לשכת עורכי הדין נדרשה לתקן את התשדיר, כך שיוסרו ממנו המצגים המטעים לאלתר.


2014


2016

שכר היועמ”ש שילש עצמו

זינוק נוסף נרשם בסעיפי הייעוץ המשפטי לוועד המרכזי ולוועדות הלשכה מ-340 אלף ש”ח ב-2014 ל-1.15 מיליון שקל ב-2016 – חריגה אל מול התקציב המתוכנן.


2014


2016

מה שקורה באילת – נשאר באילת

מפגן העוצמה הגדול ביותר של לשכת עורכי הדין הוא הכנס השנתי שלה באילת. בדוחות  2014 הוצג הכנס הזה כמשק סגור, כלומר יחידה נפרדת בדוחות לה הכנסות והוצאות. לפי הדוחות הנפרדים, ההכנסות מהכנס עמדו על כשני מיליון שקלים, וההוצאות על 1.4 מיליון שקלים. ב-2016, תקופתו של נוה, השתנתה דרך ההצגה של הכנס. התקציב המתוכנן לכנס אילת השנתי (המתואר בפירוט התקציב כ”כנסים שנתיים באילת”) עמד על 750 אלף שקל, אבל נוה והלשכה חרגו מהתקציב הזה באופן דרמטי, וההוצאות טיפסו ל-1.75 מיליון שקל. בנוסף קיים סעיף של “כנס חודשי באילת”, שהתקציב המתוכנן שלו עמד על 350 אלף שקלים, אבל הביצוע בפועל הגיע לגובה של כ-560 אלף שקל.

לשכת עורכי הדין והעומד בראשה העבירו לנו בתגובה מכתב איום בתביעה נוסף: “לא האמת ניצבת לנגד עינייך, אלא ניסיון נפסד לייצר “כותרות” לא מבוססות בשם ועבור גורמים בעלי אינטרס”. את המכתב המלא (וגם את זה שנשלח לפניו) תוכלו לקרוא כאן.

תגובות

Send this to a friend