בלי פרסומות. בלי בעלי הון. בלי בולשיט
משנים כיוון! במקום לצרוך תקשורת שמוכרת אותך, הגיע הזמן להשקיע בעיתונות עצמאית שעובדת אך ורק בשבילך
1.
רומיאו, רומיאו, איפה אתה רומיאו?
הוא לא פה.
מתי יהיה?
אחרי החגים (כי אתם יודעים שאם זה היה קורה כאן, ועכשיו, אז כל המחזה הזה היה נגמר בתשובה אחת פשוטה. טוב, אולי לא נגמר, אבל ממשיך פול גז בניוטרל:)
2.
טוב, אם תראה אותו תגיד לו שחיפשתי אותו.
בסדר. איך קוראים לך?
יוליה.
רוסיה, את? רוסיה? (כי אם זה היה קורה כאן ועכשיו, אז גם צריך לברר מוצא עדתי ולהשוות קיפוח, אחרת איך נדע אם זו קומדיה או טרגדיה?)
3.
לא, זה על שם דודה שלי יוליה.
אה.
טוב ביי. חג שמח שיהיה.
חג שמח נשמה.
ביי. רגע!
מה?
אתה אולי יכול לעזור לי?
לא עכשיו ממי.
מתי?
אחרי החגים תבואי. הכי טוב.
טוב. אני יבוא אחרי החגים תעזור לי?
בעזרת השם.
בעזרת השם. טוב ביי.
ביי נשמה.
חג שמח.
חג שמח.
רגע – תגיד לי רק שאלה.
נו, אבל מהר (כי תגידו מה שתגידו, חגים או לא חגים, אם בנאדם אומר "רק שאלה" זה סוג של מפתח סודי לנשמתו של הנשאל, כמו צ'יט כזה במשחק מחשב: אם זו רק שאלה, מי המניאק שלא ישיב?)
4.
אני צריכה להיות שמה, בזה.
נו, גם אני.
גם אתה?
נו, מה.
אז אני מתלבטת, לא יודעת.
מה לא יודעת?
להיות או לא להיות?
תלוי מה בא לך.
אה… להיות.
אז הנה התשובה.
וואללה.
בא לך להיות, תהיי (כי זה הצד השני של חגי תשרי: הכל ברור יותר. בראש השנה אוכלים אצל אבא ואמא, ביום כיפור צמים ורואים נטפליקס, בסוכות נוסעים לחו"ל. ואם כך:)
5.
טוב. בסדר. אני יהיה.
לא עכשיו, אבל!
למה?
ערב חג יום קצר!
אה.
סידורים, קניות, מתנות, אמא אבא ילדים.
אז מתי להיות?
הכי טוב? אחרי החגים.
אבל אני רוצה להיות עכשיו.
עכשיו אי אפשר.
אבל למה?
ערב חג יום קצר.
אה.
סידורים, קניות, מתנות, אמא אבא ילדים. יום קצר (ועכשיו זה נהיה אישי:)
6.
אתה יש לך ילדים?
בטח. הם החיים שלי.
בבית ספר הם? בבית ספר?
היום לא. ערב חג.
אה.
אבל בדרך כלל, בטח, מה. תלמידים טובים!
איזה יופי.
הכי טובים בבית ספר.
מה זה, בית ספר דתי?
לא, מה פתאום. אני אשלח אותם דתי? שכל הזמן, זה?
לא, אה?
מה פתאום. ממלכתי.
איזה ממלכתי? גיבורי ישראל?
לא, ממלכתי תמורת סוס.
איפה זה?
זה בדרום, בדרום.
לא מכירה.
זה חדש. זה עירוני. זה של העירייה.
העירייה נתנה כזה שם מגעיל?
מה – לא… סוס!
אה…
סוס, החיה, סוס!
אה, בסדר, חשבתי –
מה נראה לך, ערב חג אני אנבל את הפה?
לא, בגלל זה חשבתי, איך אתה אומר מלה כזאתי?
איך אני יגיד מלה כזאתי? גם זה לא הגיוני.
מה לא הגיוני?
מי יתן כל הממלכה שלו תמורת כוס? מה, הוא מפגר? (והשיחה כבר מזמן היתה צריכה להיגמר, אך ברגע שנכנסה אינטימיות למשחק, כבר קשה להוציא אותה:)
7.
טוב, יאללה, אני מפריעה לך.
לא, למה.
ערב חג יום קצר.
וואלה. חבל, אם היה יום רגיל…
מה יום רגיל?
אם היית באה יום רגיל, בוא נגיד…
מה נגיד? מה נגיד?
נגיד, נגיד…
יאללה נו.
לא, באמא שלי.
מה… יש לך טבעת, אתה.
טבעת זה לא אזיקים, ממי.
וואלה, אה?
וואלה.
אז מה…?
תבואי, נראה.
מתי?
אחרי החגים.
טוב בסדר נראה. ביי חג שמח שנה טובה שתהיה לך.
אמן.
אמן ואמן.
ביי נשמה (והלכה. אלא שלא חלפה רבע שעה, ומי מגיע?)
8.
מה קורה?
אה – רומיאו! היתה פה אחת חיפשה אותך.
מי?
יוליה.
רוסיה?
לא, לא נראה לי.
אה, יוליה הזאתי… מכיר אותה.
מי לא מכיר אותה.
מה רצתה?
מה רצתה? מה נראה לך? כרטיסים למופע של משה דץ. מה נראה לך?
וואלה… ומה, אתה – מה…?
אני מה? מה? אתה היית? לא היית. באה, חיפשה אותך – לא היית. איפה היית?
הייתי מקום אחר.
נו, אז מה אתה רוצה?
בסדר, הייתי צריך להיות.
צריך, אז צריך.
מה נראה לך, מרצוני? כל הזמן חשבתי: להיות, לא להיות, להיות, לא להיות. בסוף אמרתי, סוחתק, אני יהיה וזהו.
ואיך היה?
חרא.
נו ברור.
איזה בעסה… ומה נראה לך, היא תחזור?
אחרי החגים, אולי.
טוב… בסדר יאללה, חג שמח נשמה.
חג שמח, אח שלי.
שנה טובה.
שנה טובה.
אם היא באה עוד פעם, תגיד לה…
מה?
תגיד לה, אם היא רוצה להיות –
כן?
אז מצידי היא יכולה.
וואלה.
אבל לא בערב חג!
לא, בטח.
מה זה – יום קצר. מה היא באה?
מפגרת זאתי. באה ערב חג (ועד כאן, כי גם אני וגם אתם וגם שייקספיר, לו היה כאן ועכשיו, כולנו יודעים: ערב חג יום קצר, סידורים, קניות, מתנות, אמא אבא ילדים)
