החינוכית נסגרה – העובדים ממשיכים להגיע לעבודה מדי בוקר

אז למה היה כל כך דחוף לסגור את החינוכית אם העובדים לא פוטרו, המדינה משלמת מיליוני שקלים במשכורות, והם מגיעים בכל יום למשרד ומחכים בייאוש שמישהו יגיד להם מה יעלה בגורלם?

יותר מ-180 עובדי הטלוויזיה חינוכית, שנסגרה ב-14 באוגוסט, ממשיכים להגיע מדי בוקר למשרדי הטלוויזיה ברמת אביב ולהחתים כרטיס. הם נשארים שם עד אחר הצהרים, מנסים למצוא לעצמם עבודה, ואז מחתימים את הכרטיס שוב וחוזרים הביתה. משרד החינוך, המעסיק של עובדי החינוכית, ממשיך לשלם משכורות לעובדים על חוסר המעש הכפוי הזה. לפי הערכות, עלות המשך העסקתם למדינה היא מאות אלפי שקלים בשבוע.

הדחיפות הגדולה שבה פעלה המדינה לסגירת הטלוויזיה החינוכית והעברת השידור לתאגיד "כאן", והרצון לסגור בכל מחיר גם מבלי לסגור את כל הפינות, השאירו מאחור את העובדים ללא פתרון – ללא הצעות מחד או מכתבי פיטורין מאידך, בערפל.

צילום: מיטל פלוטניק

העובדים עדיין מגיעים כל בוקר. בניין החינוכית | צילום: מיטל פלוטניק

לפי הסכם קיבוצי שחתמה ההסתדרות עם האוצר לפני סגירת החינוכית, הסכם שוועדי העובדים בחינוכית לא השתתפו בניסוחו, יצטרכו עובדי התחנה בני חמישים ומעלה להחליט עד השבעה בספטמבר אם יצאו ל"פרישה מרצון" או לא. אלה מביניהם שיחליטו להישאר יצטרכו להמתין עד סוף אוקטובר, יחד עם כל שאר עובדי התחנה שעוד לא עברו את גיל חמישים. לקראת נובמבר יידעו אם נמצאה משרה חליפית להציע להם בשירות המדינה, או אם הם שייכים למיעוט הקטן (הובטחו 40 משרות) מבין עובדי החינוכית שייקלט בתאגיד. מי מבין העובדים שלא תוצע להם משרה חליפית ולא ייקלטו בתאגיד, יפוטרו ככל הנראה בהליך רגיל (שימוע, שלושים ימי התראה וכו'). בחודשים האלה תשלם המדינה מליוני שקלים בעבור שכרם של 187 העובדים.

אבל לא רק העובדים תקועים. העובדים מסרבים לשחרר חומרים מארכיון החינוכית וגישה ל"נכסים דיגיטליים", עד שעתידם יתברר, בהוראת הוועדים ובאישור ההסתדרות. הארכיון מוחזק במקום כבן ערובה, ובערוץ החדש "כאן חינוכית" אוזלים במהירות התכנים לשידור. אלדד קובלנץ, מנכ"ל "כאן", פנה יום אחרי הסגירה במכתב זועם אל שר החינוך נפתלי בנט ודרש לשחרר את החומרים בני הערובה ולאפשר לתאגיד לשדר תכנים לילדים ולנוער, אך לשווא.

היינו פיילוט של איך לפטר עובד מדינה

"אנחנו חייבים להגיע כל יום לעבודה למרות שהתחנה לא משדרת", מספרת שירלי חלפין, עורכת ובמאית, שעבדה 28 שנים בחינוכית. "נשאר לי לטפל בנושא זכויות יוצרים, לוודא שכל הספקים קיבלו תשלום, ומנהלות למיניהן. לרוב הגדול פה יש תחושה של חוסר תכלית. למרות שיש לי מה לעשות, כשאני מגיעה לתחנה אני חוטפת כאב בטן נוראי של עצבות ודיכאון. האווירה היא של בלבול נוראי".

"חשבנו לשמור על הציוד, לראות שהוא עובד, במקרה שאולי יחזירו אותנו לפעולה", אומר יגאל קטן, תאורן, 28 שנות עבודה בחינוכית, "אנחנו מוודאים שהכל תקין ועושים לציוד תחזוקה". אבל גם הוא יודע שהתסריט לפיו האורות יידלקו שוב באולפנים הוותיקים כבר לא יתממש.

חלפין: "הדבר הכי קשה פה, זה שהרגש אומר שאנחנו לא רוצים ללכת, והשכל אומר - דוחפים אותנו החוצה בצורה כזו שהם פשוט יאמללו את חיינו, וירוקנו מכל תוכן את השהייה שלנו. יתנו לנו להרגיש שאנחנו אנשים שלא מייצרים ושלא מגיע לנו, ירמסו את התדמית שלנו, וקל וחומר שיגידו שצריך לפטר אותנו בלי הטבות. אני מועסקת על ידי משרד החינוך, אני רוצה שהוא ידאג לי למשרה שבה אני יכולה להביא מהיכולת שלי, בקולנוע, בטלוויזיה, בהפקות, או בהוראת תקשורת, או שאעבור למקום שקשור לעיתונות בשירות המדינה.

"המדינה מתנערת ממני, היא לא מאפשרת לי את זה. אני בשיא היכולת המקצועית שלי, יש לי עוד תשע שנים לעבוד. אני רוצה שהמדינה תיקח אחריות על החוזה שהיא חתמה איתי שבו אני כורכת את חיי עם המדינה, ומוותרת על משכורת גבוהה על מנת לעשות שליחות קדושה בתרבות הישראלית. התייחסתי לקהל שלנו כאל קודש - גם ב'פרפר נחמד', וגם בדברים אחרים שעשיתי. אנחנו ויתרנו על הכנסות גבוהות מתוך ראייה שהתבדתה שהמדינה דואגת לנו, פורשת את חסותה עלינו, ומעניקה לנו ביטחון תעסוקתי. עכשיו המדינה רואה שאנחנו תפוסים על שקית מסוימת, היא לוקחת אותה, מנערת אותה ומנסה שכולנו ניפול ביחד".

שירלי חלפין

המדינה הפנתה עורף. שירלי חלפין

"אף אחד לא אמר לנו מה קורה איתנו", מוסיף קטן, "אומרים לנו 'או שאתה פורש או שאתה מחכה ללא נודע'. לפי החוק התאגיד אמור היה לקלוט 40 עובדים, ללא מכרזים, אבל תכלס לא קלטו אף אחד. יש אולי כמה שהלכו באופן פרטי להתראיין, אבל אף אחד לא התקבל לעבודה שם. יש חוסר ודאות כללי, לא יודעים מה לעשות. היום לקחתי יום חופש רק כדי לצאת מהבלגן שם, כי האווירה קשה מאוד.

"היו אנשים שהתמוטטו כי עשו להם סימולציה לראות כמה הם יקבלו בפרישה שלהם, והם הבינו שהם מקבלים גרושים. ביום רביעי אחת מהעובדות התעלפה. עובדים נכנסים לפגישה עם הכוח אדם ויוצאים בוכים. במיוחד לנו, שאנחנו רגילים לעבוד כל הזמן, ופתאום אומרים לך לחכות. מנסים לשבור אותנו".

למה להם לשבור אתכם?

קטן: "כדי שנפרוש. היינו מעין פיילוט של 'איך לפטר עובד מדינה'. וכנראה שזה לא עובד, אז מנסים לחשוב על כל מיני דברים, ומלחיצים אותנו. הבחור מהתאגיד, זה שהיה המנכ"ל שלנו (אלדד קובלנץ – נ"פ), לא ממלא את ההבטחות שלו".

מה לדעתך יקרה? זה יעבוד?

קטן: "החבר'ה בני ה-60 פלוס בטוח יפרשו - הבעיה זה בין השאר בני ה-50, שאני בתוכם. ממש מתעללים בנו, רסמי. אם לא תחתום על הסכם הפרישה, מה יהיה? אולי תפסיד הרבה. יש אנשים שלא ירצו לקחת את הסיכון ויפרשו. אנחנו רוצים לדעת מה יהיה, כדי שנראה אם התאגיד ייקח עובדים או לא, כדי להבין מה האופציות."

השאירו לי אקדח בחדר ואמרו לי - תחליטי לבד

תאריך היעד לסיום המצב הנוכחי וקליטתם בתאגיד, ניודם או פיטורי העובדים הוא כאמור סוף אוקטובר, עוד יותר מחודשיים, אולם מקורות בחינוכית מסרו כי נרמז להם שהתאריך שרירותי ואין כל ודאות שהם לא ימשיכו לבוא להחתים כרטיס עוד חודשים לאחר תאריך היעד.

לטענת עובדי החינוכית, ההסתדרות אישרה להם את הסנקציה של אי העברת חומרי הארכיון והגישה לחומרים הדיגיטליים (סיסמאות וכו') במסגרת סכסוך העבודה, עד שמעמדם יוסדר. הבריונות של החזקת חומרי הארכיון – השייכים לציבור – היא לדבריהם תגובת נגד לבריונות שהופעלה כלפיהם בסגירת החינוכית.

יצוין כי מערכת היחסים בין עובדי החינוכית למנכ"ל התאגיד התערערה כבר בתקופה שבה קובלנץ, אז מנכ"ל החינוכית, התחיל בעבודה לקראת הקמת התאגיד, ועבד בשני התפקידים במקביל. הם מגדירים את ניסיונותיו לקבל אליו את תוצרי החינוכית "ביזה", למרות שהדבר נעשה על פי חוק, ומשוכנעים שאם היה רוצה – היה יכול בזמן שחלף להציע משרות לעובדים.

מנכ"לית החינוכית אורנה שמחון אף אמרה בראיון לכלכליסט: "אתה לא יכול להיות בו־זמנית מנכ"ל החינוכית ומנכ"ל התאגיד, ואז לספח אליך את החינוכית. זה קרה במשמרת שלו. אם היה פה מנכ"ל אחר אני לא בטוחה שהוא היה נותן לזה להתרחש. האינטרס שלו ברור - שליטה, ושליטה על כמה שיותר דברים. זה לא הוגן ולא הגון".

לטענת חלפין, עשרות מבין העובדים, והיא ביניהם, צפויים לאבד עשרות אלפי שקלים מפיצויי הפיטורין המגיעים להם, משום שהועסקו במשך שנים ארוכות בחוזים שהוגדרו זמניים והתקבל בעבורם תקן לחוזה קבוע רק בתחילת העשור הנוכחי. "אצלי מדובר על אובדן של כ-70,000 שקלים", אומרת חלפין, "סכום אסטרונומי בהשוואה למשכורות שלנו. הייתי זכאית לזה, אבל עכשיו רוצים לשלול את זה כי העסיקו אותנו בצורה מפלה.

"לא קיבלנו אופציה להיקלט בתאגיד או בשום מקום אחר. אמרו לנו בהתחלה שתהיה אפשרות של התפטרות, 'פרישה מרצון', או ניוד ומעבר לעבודה במשרדי ממשלה אחרים – אבל אחר כך נאמר לנו שבעצם אין אופציה לניוד. אמרו לנו שאם לא נחתום תוך שבועיים על 'פרישה מרצון' הם לא מבטיחים לנו את התנאים אחר כך, ויכול להיות שיפטרו אותנו ללא הטבות. אני לא רוצה לפרוש בתנאים האלה ולוותר על מה שמגיע לי, אבל זה כאילו שהם השאירו לי אקדח בחדר ואמרו לי – תחליטי לבד".

למה לא לקחת את אפשרות הפרישה מרצון?

חלפין: "הם קוראים לזה פרישה מרצון אבל למעשה זו פרישה כפויה שנעשית מלכתחילה ביצירת ערפל של חוסר ידיעה. הם לא אומרים מה החלופות אם לא נחתום. כשעושים הסכם קיבוצי, בתוכו יש חלופות - הסברים מה קורה אם חותמים או לא. הם מונעים מאיתנו מידע בכוונה. אין להם שום משנה סדורה לבד מלהפחיד אותנו. אני רוצה שתהיה לי בחירה אמיתית. שאני אוכל גם לא לפרוש".

תגובת משרד החינוך תתפרסם כשתתקבל.

מתאגיד "כאן" נמסר בתגובה: "עשרות משרות לעובדי החינוכית פורסמו מיד עם אישור החוק לפני כחודש ומאז לבקשת הנהלת החינוכית הוארך פעמיים מועד הגשת מועמדות. החל ממחר יחלו ראיונות עבודה ובסיום התהליך יעמוד התאגיד ביעד שנקבע בחוק".

מההסתדרות נמסר בתגובה: "עובדי החינוכית יקבלו את תנאי הפרישה מהטובים שהיו בשירות הציבורי והם זהים לתנאי הפרישה של עובדי רשות השידור. מדובר בהליך של פרישה מרצון בלבד. בנוסף, 40 מעובדי החינוכית ייקלטו בתאגיד השידור והשאר ייקלטו בשירות המדינה. לאורך כל הדרך וגם בימים אלו העובדים מלווים על ידי הסתדרות עובדי המדינה".

תגובות

|
X
X

Send this to a friend