בלי פרסומות. בלי בעלי הון. בלי בולשיט
משנים כיוון! במקום לצרוך תקשורת שמוכרת אותך, הגיע הזמן להשקיע בעיתונות עצמאית שעובדת אך ורק בשבילך
"אני שנים הייתי אישה מוכה ואתה ושאר השוטרים לא שמרתם עליי!", צועקת אישה שעומדת באמצע הנתיבים בכביש בשדרות ירושלים. היא מחזיקה דף עם השם של יקטרינה סברדלוב, שנרצחה בנתניה על ידי הבן שלה. "תן לי גב!" היא דורשת מהשוטר, וחוזרת על שלושת המילים האלה שוב ושוב כאילו הן ימוססו את הדרישה שלו ממנה לעבור להפגין על המדרכה.
זאת הפגנה קטנה ביפו, לא ההפגנה שכולן ידברו עליה, זו בכיכר המרכזית, שיהיו בה נאומים ושירים, ואולי איזה שר או שניים שירצו להחתים כרטיס ולקבל עוד קצת זמן מסך. הפגנה של עשרות בודדות של נשים שמפרות את הסדר ויוצאות לרחוב.
אתי אגיסון קטשוילי: ״זה לא עניין של מגזר״ | צילום: ניצן פינקו
בשביל חלק מהנשים האלו, זו הפעם הראשונה. הן יוצאות לרחוב מול כולם, בלי בושה, בצעקה שאולי עד כה הסתירו. "אני רוצה שתעצור אותי!", צועקת אותה המפגינה, מכינה את הידיים שלה לאזיקים. חוזרת על המשפט הזה שוב ושוב עד שדמעות עולות והקול שלה נחנק. "אני יודעת שאתה בתפקיד", היא צועקת לשוטר באמפתיה, והוא מצידו ממשיך לבקש ממנה להפסיק מיד לחסום את התנועה.
"זה לא עניין של מגזר!" היא צועקת לשוטר המזהה אותה בטעות כערביה וממשיכה "אני לא מהמגזר אני אישה מוכה". ברגע הזה באמת לא חשוב אם היא ערביה או לא, היא קודם כל אישה מוכה והוא זה שמייצג את הממסד. אותו ממסד שכנראה גם בשבילה לא הושיט עזרה שהוא מחוייב לה.
מסביב לה נמצאות נשים שונות, יש שם עולה דוברת אנגלית, בחורה עם שיער צבוע כחול, נשים ערביות שצועקות ססמאות גם בערבית לצד העברית. המחאה הזו היא מעל למגזר, מעל לגיל, מעל למוצא. היא מחאה של כל אישה שיודעת כשהיא יוצאת לרחוב בכל יום שהיא לא מוגנת, שאם היא תתלונן במשטרה לא בהכרח יעזרו לה.
"שוטר, שוטר, על מי אתה שומר?", המפגינות צועקות, לא מוכנות לזוז מהכביש. "כשאני באתי לארץ הזאת אמרו לי שיש פה free speech", אומרת העולה המבוגרת, דוברת האנגלית, שמחזיקה בידיים שלה רדיוטייפ קטן, שמשדר חדשות. בחדשות מדברים על מבצע הבזק של נתניהו בצפון, אבל המהפכה כבר קורית, היא בדיוק כאן, ואי אפשר לעצור אותה.
