החל בשעה שבע בערב ביום הבחירות לרשויות המקומיות נסע רכב מסחרי ועליו רמקולים ענקיים ורועשים ברחובותיה של שכונת כפר שלם, בדרום מזרח תל אביב. כ-18 אחוזים מתושבי תל אביב-יפו הצביעו ליכוד בבחירות האחרונות לכנסת, ושכונת כפר שלם הייתה אחת התורמות הגדולות למספר הזה: רבים מאוד מבין תושביה הצביעו מחל או ש"ס לכנסת.
הרכב המסחרי ניגן בקולי קולות את הג'ינגל של הליכוד עם "רק אחד יכול מול כל השמאל", כאילו אנחנו עדיין בשנות התשעים, ובכל הפוגה במוזיקה קרא איש בגרון ניחר "מחל! מחל! הצביעו מחל! לגרש את המסתננים זה מחל! מחל! מחל! מחל!" וחוזר חלילה. לקראת השעה 21:00 הכרוז, שהקפיד לכבות את המוזיקה כשראה שוטרים מתקרבים, כבר החל לקרוא "יהודים! בואו להציל את העיר שלכם מהמסתננים! מחל! מחל! מחל!"
זה לא עבד. הליכוד קיבל רק 537 קולות מבין 4,607 המצביעים בשכונת כפר שלם. סיעת דרום העיר של חברת המועצה סוזי כהן צמח, מי שזכתה לתמיכתם של שפי פז ושאר תומכי גירוש מבקשי המקלט, קיבלה רק 183 קולות בשכונה שהושקעו בה לא מעט מאמצים – ליד הקלפיות המתינו פעילים ופעילות מטעם הרשימה כדי להסביר ש"סוזי היא היחידה שתגרש את המסתננים".
דרום העיר והליכוד הן שתי סיעות שחרטו על דגלן את נושא גירוש מבקשי המקלט. דף המסרים של כהן צמח מדרום העיר אמנם דיבר גם על דאגה לתושבי שכונות דרום תל אביב, אולם כמו שפי פז גם היא טענה שוב ושוב כי שיקום הדרום מתחיל מגירושם של הזרים.
תמצית הקמפיין של הליכוד בתל אביב | דף הסיעה בפייסבוק
הליכוד בתל אביב, לעומת זאת, כלל לא ניסה להציג עמדות חיוביות או רעיונות פוזיטיביים כלפי דרום תל אביב, צפונה או מרכזה. כל מסע הבחירות של הסיעה התמקד בגזענות בוטה כלפי מבקשי מקלט וכלפי מוסלמים, עד כדי כך שראש העירייה חולדאי נדרש לעניין ותבע להסיר את מודעות הבחירות של הרשימה.
סמסים שנשלחו מהליכוד בתקופת הבחירות דיברו על "מסתננים שמחכים בתור לקלפיות, וביפו מניפים דגלים של אש"ף והתנועה האיסלאמית... רק פתק של מחל הוא קול בטוח לימין האמיתי של ת"א". הודעות אחרות, לקראת סוף יום הבחירות דיברו על "העיר העברית [ש]נמצאת בסכנה... לא ניתן למסתננים ולתנועה האיסלאמית להרוס את העיר שלנו ולהפוך אותה למדינת כל אזרחיה" (הטעות הלוגית במקור). בסופו של יום הליכוד ירד למנדט יחיד במועצת העירייה. דרום העיר כלל לא עברה את אחוז החסימה.
ארנון גלעדי, שעומד בראש רשימת הליכוד, הקפיד להצטלם לצד ראש הממשלה כשושבין להחלטה על ביטול הסכם מבקשי המקלט עם האו"ם. לפי ההסכם ההוא, שנחתם לפני כחצי שנה ובוטל כעבור כמה שעות, כמחצית ממבקשי המקלט השוהים בישראל אמורים היו כבר לצאת ממנה למדינות מערביות שונות, בארגון ומימון מלאים של האו"ם, וישראל אמורה הייתה להסדיר את מעמדם של הנותרים עד שיוכלו לשוב לארצותיהם.
באו"ם מדגישים כל הזמן כי מבחינתם ההסכם ההוא לא בוטל, אולם ככל שאנו מתקרבים לסיומה של השנה האזרחית כך קטן הסיכוי להצליח לממש אותו, בשל מכסות קבלת הפליטים במדינות שאמורות לקלוט את מבקשי המקלט – הן הולכות ומתמלאות מדי יום בפליטים ממדינות אחרות, במקומם של מבקשי המקלט השוהים בישראל.
ימי חתימת ההסכם עם האו"ם, ראוי לזכור, היו ימי סערה והפגנות סביב הסוגיה, כשבתחילה תכננה הממשלה לגרש את מבקשי המקלט לאוגנדה ורואנדה, אולם התנגדות מצד ממשלות המדינות האלה סיכלה את המהלך – שדווקא קיבל את הסכמתו של בג"ץ, בתנאי שהמדינה תשיג את הסכמת הממשלות. אחר כך הגיע ההסכם, פתרון שנראה נהדר לכל הגורמים המטפלים במבקשי המקלט, ממשלתיים ולא-ממשלתיים, אולם לחץ שהפעילו גלעדי, כהן צמח, שפי פז ודורשי גירוש אחרים שטענו כי הם מייצגים את תושבי דרום תל אביב הביא את נתניהו להתקפל מיד.
אל תתנו לעיר להפוך למדינת כל אזרחיה. סמס מהליכוד | צילום מסך
כפר שלם, השכונה שצוינה בפתיחה, היא אמנם חלק אינטגרלי מדרום העיר, אולם כמעט ולא מתגוררים בה מבקשי מקלט. בדיקת ההצבעה בקלפיות בשכונת שפירא, שכונת התקווה ונווה שאנן – השכונות בהן מרוכז המספר הגדול ביותר של מבקשי מקלט – מגלה כי גם שם הליכוד ודרום העיר, מי שהתיימרו לייצג את עמדת תושבי השכונה, נחלו כישלון מוחלט.
1,709 מצביעים הגיעו לקלפיות שהוצבו בבית הספר ביאליק-רוגוזין, המוסד החינוכי הידוע בכך שרוב תלמידיו אינם ישראלים. רוב הרשומים להצביע בביאליק-רוגוזין הם ישראלים ותיקים המתגוררים שנים רבות בשכונה. רשימת דרום העיר זכתה ל-51 קולות בלבד בקלפיות שהוצבו בבית הספר. הליכוד השיג תוצאה עלובה אף יותר: 27 קולות.
בבית דני שבלב שכונת התקווה, עוד שכונה שבה אוכלוסייה גדולה מאוד של מבקשי מקלט, הצביעו 972 בעלי זכות בחירה. הליכוד קיבל 70 קולות בלבד. רשימת דרום העיר קיבלה 103. בבית הספר שורשים בשכונת שפירא הצביעו 1,169 בעלי זכות בחירה. דרום העיר זכתה ל-155 קולות, הליכוד הסתפק ב-35.
התמונה זהה בכל השכונות שעליהן, כביכול, נסוב המאבק שדרש לגרש את מבקשי המקלט ולבטל את ההסכם עם האו"ם. תושבי השכונות האלה דחו באופן גורף את הטענה כי סוגיית מבקשי המקלט היא הסוגיה הבוערת ביותר על סדר יומם, כפי שהציעו דרום העיר, וביתר שאת הליכוד, והצביעו כמו כל תושב אחר בשאלה מי ידאג לניקיון השכונה שלהם, לטיפוח שלה, לחינוך ולתברואה. דרום תל אביב, אפוא, אינה פלנטה אחרת. תושבי השכונות שבהן מתרכזים רבים מבין מבקשי המקלט סירבו לקבל את הנרטיב ולפיו הזנחת האזור היא פועל יוצא של הרכב האוכלוסייה שלו.
קמפיין ההפחדה והגזענות נגד זרים הצליח באופן חלקי רק בשכונה אחת בדרום תל אביב, וגם שם ניתן להתייחס אליו כהצלחה רק בהשוואה לכישלון המוחלט בשאר הדרום. קרית שלום היא שכונה שאין בה אחוז ניכר של מבקשי מקלט, אולם היא תחומה בין ריכוזי מבקשי מקלט ממערב ומצפון לה, ובין נתיבי איילון ממזרח. בשכונה התנהל מסע בחירות שהמסר המרכזי שלו היה "אתם הבאים בתור להיכבש".
בבית הספר נופים, בלב קרית שלום, הצביעו 1,264 בעלי זכות הצבעה. 390 מביניהם, יותר מרבע, הצביעו לסיעת דרום העיר. הליכוד כשל אפילו כאן, וקיבל 102 קולות בלבד. גם בקלפיות נוספות בשכונה התמונה דומה. קרית שלום היא המקום היחיד שבו ניתן למצוא קלפיות שבהן סיעת דרום העיר זוכה למספר תלת ספרתי של קולות, וגם שם ההישג הגבוה ביותר הוא 118 קולות – הישג יפה, אך חד פעמי. בכל דרום העיר חצתה סיעת דרום העיר את קו 100 הקולות רק בארבע קלפיות מתוך 166, שתיים מהן בשכונת קרית שלום.
תמונה לא מייצגת, מתברר | צילום: האתר הקהילתי של שכונות דרום ת"א
מספר הקולות הרב ביותר של הליכוד במי מבין 166 הקלפיות שפוזרו בדרום העיר הוא 62 קולות בלבד. ה"שיא" המרשים הושג בקלפי בבית הספר תל חי בכפר שלם, שבה הצביעו 413 בעלי זכות בחירה. גם בקלפי הזו, המוצלחת ביותר מבחינת הליכוד בדרום תל אביב, היא לא זכתה להיות הסיעה הגדולה ביותר אלא רק השנייה, אחרי ש"ס (עם 70 קולות), וקצת לפני סיעתו של חולדאי וסיעת כוח לגימלאים (שלא עברה את אחוז החסימה) שקיבלו 56 קולות כל אחת. הרכב המסחרי עם הג'ינגלים, מתברר, לא ממש השפיע על התוצאות.
הבחירות בדרום תל אביב מעידות כי כל מי שהתיימרו לדבר בשם תושבי האזור ולהציג תמונה ולפיה יש קשר בין הזנחתו לבין מספרי מבקשי המקלט המתגוררים בו, לא ידעו על מה הם מדברים במקרה הטוב, או שיקרו במקרה הרע. שתי הרשימות היחידות שנופפו בדגל ולפיו גירוש הזרים חופף לקידומו של דרום תל אביב נכשלו באופן מוחלט במבחן הבוחר.
אחת מחברות מועצת העירייה הנכנסת, שולה קשת (מרשימת אנחנו העיר בראשות אסף הראל), נבחרה לפני כמה חודשים לראשות ועד שכונת נווה שאנן, אחד ממוקדי מבקשי המקלט בתל אביב. קשת הובילה את המאבק למען השארת מבקשי המקלט כשתוכנית הגירוש עדיין עמדה על הפרק.
בשעתו טענו תומכי הגירוש כי המצביעים בעבור קשת היו "היפסטרים שרק עברו לשכונה" וכי הישראלים הוותיקים מבין תושבי השכונה לא תומכים בה כלל. בבחירות המקומיות בנווה שאנן המצביעים היו היפסטרים וסחים, ותיקים ועולים, יהודים וערבים, צעירים וזקנים. כולם, כך אומרות התוצאות באופן מובהק, דחו מכל וכל את הנרטיב שהציגו הרשימות ששנאת הזרים הייתה הנושא המרכזי שלהן.
בעיית מבקשי המקלט עדיין לא נפתרה, ראוי להזכיר למי שהספיקו לשכוח. לאור תוצאות הבחירות ספק אם יוכלו המתנגדים הקולניים להסכם עם האו"ם לטעון שוב כי הם מייצגים את תושבי דרום תל אביב, אז אולי נכון יהיה להקשיב לדבריו של שר הפנים אריה דרעי, מי שקשה לחשוד בו באהדת יתר למבקשי המקלט, שאמר לפני כחודשיים שההסכם עם האו"ם – שעדיין עומד בתוקף, כאמור - נותר המתווה הטוב ביותר למדינת ישראל.
