בלי פרסומות. בלי בעלי הון. בלי בולשיט
משנים כיוון! במקום לצרוך תקשורת שמוכרת אותך, הגיע הזמן להשקיע בעיתונות עצמאית שעובדת אך ורק בשבילך
שני קראוונים מוקפים בגדר ועל כל אחד מהם מתנופף ברוח דגל ישראל עומדים חגיגיים וממתינים. אלה יהיו גני הילדים החדשים לגיל הרך של הכפר אום בטין, 18 שנה לאחר שמדינת ישראל הכירה בכפר. במקום שהפעוטות באום בטין ישבו בבתיהם בחוסר מעש, הם יוכלו החל מספטמבר להצטרף למערכת החינוך. ילדים כמו אמל המתרוצצת לידינו, שאבותיהם ואימהותיהם לא זכו לבקר בגנים אף שהכפר כבר הוכר כאשר היו בגילה והלכו בפעם הראשונה למסגרת חינוכית רק בכיתה א' – והנה היא בת השלוש כבר הולכת לגן.
גן הילדים החדש של אום בטין
מאז הוכר לא השתנה הרבה בכפר בן מאות השנים, שנמצא מערבית לצומת שוקת, וכנראה גם לא היה משתנה כלום, אלמלא הלחץ שהפעיל בחודש מאי השנה ח"כ יעקב מרגי, יו"ר ועדת החינוך, ואילץ את משרד החינוך ברגע האחרון לבנות את הגנים עד הראשון בספטמבר. 97 גנים התחייב משרד החינוך להקים עבור 5000 הילדים בכפרי הבדואים שאין עבורם מסגרות לגיל הרך ולא הסעות מותאמות, אבל כרגע התברר לנו כי בשלב זה מוקמים רק מחצית מהגנים אליהם התחייבו. הגנים החדשים, הצצים ברחבי הנגב מדי יום, אמורים לקלוט את הילדים ביום שלישי ה-5.9, לאחר עיד אל אדחא.
בימים האחרונים הוצבו באום בטין המבנים הזמניים החדשים. לשם הצבתם יושר השטח, הודקה האדמה, נוקו הקוצים והאשפה סולקה. הקראוונים הופרדו מסביבתם בגדר גבוהה שמקיפה אותם, אך אינה יוצרת תחום רחב מספיק למשחקי חצר. חצרות הקראוונים עדיין ריקות ואין בהן ולו משחק חצר אחד וגם הקראוונים עומדים ריקים ללא ציוד, כסאות משחקים או חיבור לחשמל ומים. כל זה אמור להתרחש בימים הקרובים. היום נכנסנו לאחד הגנים וראינו שהשרותים בקרוואן אינם מותאמים לקטנטנים. במרבית הגנים בישראל נערכים עכשיו לפתיחה, הגננות מתרגשות והגנים מתקשטים בציוד ובצבעים כדי לשמח ולקבל את פני הילדים, אבל כאן הקירות נותרו לבנים ושוממים. רק רוח המדבר נושבת ומעלה ענני אבק.
שיפוצים אחרונים בגן הילדים של אל-פרעה
שאלות רבות נשארו פתוחות: האם תהיה גננת בגנים הללו? בימים הספורים שנותרו לפתיחת שנת הלימודים כנראה לא נקבל תשובות. לפי אתר "שקיפות בחינוך" היו ב-2016 ברהט, עיר בת כ-70,000 נפש, 189 גנים שבהם עבדו רק 136 עובדי הוראה. במועצה האזורית רמת נגב, לשם השוואה, היו על 19 גנים היו 31 עובדי הוראה, ובמועצה האזורית בני שמעון 49 עובדי הוראה על 29 גנים. פחות מעובד הוראה לגן בעיר הבדואית הגדולה בישראל, לעומת 1-2 במועצות האזוריות היהודיות הסמוכות.
פחות מעובד הוראה אחד לגן? מה קורה בגנים שאין בהם עובדי הוראה? מי מלמד ומטפל בילדים שם, אם בכלל? מה קורה לילדים שאין להם גננת? לכך אין תשובה באתר. ניתן להניח שיש שם ממלאות מקום – נערות בוגרות כתה י"ב, עם או בלי תעודת בגרות, שבאות להשגיח על הילדים. התשובה לשאלה הזו תתברר בימים הקרובים באום בטין ובכפרים אחרים.
גם תכנית לימודית עדיין אין, ואי אפשר לדעת מה ילמדו אמל וחבריה לגן. האם יקדמו את חינוכם והשכלתם של פעוטות אום בטין וכל כפרי הבדואים? בעניין הזה אנחנו אופטימיים: הרי לא יחזיקו בילדים למספר שעות ביום והם ישובו לביתם כלעומת שבאו. ברגע שיהיה איתם איש מקצוע משהו טוב בטוח יקרה, יקריאו להם סיפורים, יציירו איתם ואולי אף ישמיעו להם מוזיקה ויצאו לטיולים רגליים בכפר. כל הפעלה או השקעה הכי קטנה בילדים האלה, בכפרים האלה, הוא בגדר נס.
גן הילדים החדש בואדי אלנעם
אנחנו מביטים בילדים ומנסים לחשוב על עתידם: מה יקרה כאשר תסיים אמל את ביה"ס היסודי והתיכון, אם כמובן תסיים, כי רק 65 אחוז מהנערות והנערים בכפרים מסיימים אותם, כלומר, כ- 1500 נושרים בכל מחזור ואינם מסיימים תיכון. האם תשיג תעודת בגרות? סביר להניח שכן, אם תהיה מאותן נערות מוכשרות שעברו את הבחינות ומהוות 34 עד 57 אחוז מהתלמידים והתלמידות שלמדו בבתי הספר בכפרים. האם תגיע לאוניברסיטה? תלוי אם תהיה בין 10 ל-39 אחוז מחבריה המאושרים שתעודותיהם עומדות בדרישות הסף של האוניברסיטאות, וכך תוכל אולי להתקבל לאחד המוסדות האקדמים בנגב.
ערב תחילת שנת הלימודים בכפרי הבדואים, רק שאלה אחת לא מפסיקה לנקר: האם הבן של שר החינוך נפתלי בנט היה מסוגל ללמוד כאן, או בכל גן או בית ספר בישובים הבדואים? האם יש שר בממשלת ישראל שהיה שולח את ילדיו או נכדיו ללמוד בגן-קרוואן שכזה? האם, בתוך מסכת האילוצים והלחצים והתקציבים, ממשלת ישראל מאמינה בלב שלם במה שהיא עושה כאן? אם לא, המערכת הזו צריכה לחשב מסלול מחדש כי גם לבדואים מגיע גן שילד יהודי מסוגל לשחק וללמוד בו.
הכותבים הם חברי פורום דו קיום בנגב לשוויון אזרחי
גן הילדים של ואדי אלנעם ערב פתיחת שנת הלימודים
