השקיעו
בעיתונות עצמאית
  • אודות
  • צרו קשר
יום ראשון, מרץ 29, 2026
לתמיכה בכל סכום
המקום הכי חם בגיהנום
אין תוצאות
צפיה בכל התוצאות
  • חם
  • דעות
  • תחקירים
  • מגזין
  • וידאו
  • פרויקטים
המקום הכי חם בגיהנום
לתמיכה בכל סכום
אין תוצאות
צפיה בכל התוצאות
המקום הכי חם בגיהנום
לתמיכה

פיטר פן חייב לעוף

כל השאיפות של גיל 20 נראות אחרת עם תסמונת אספרגר

דנה דימנט ❘ דנה דימנט
18/02/2015
| מגזין
0

משנים כיוון! במקום לצרוך תקשורת שמוכרת אותך, הגיע הזמן להשקיע בעיתונות עצמאית שעובדת אך ורק בשבילך


פגשתי את פיטר פן בפעם הראשונה לפני שנתיים במוצאי שבת. אחותי ואני שיחקנו עם הילדים בחצר ביתה של סבתא. ראיתי את פיטר עומד ליד הגדר ולידו כלב קטן וג'ינג'י. בדרך כלל, גברים צעירים וזרים שעומדים ומסתכלים בשקט לתוך הבית מפחידים אותי, אבל פיטר עמד, חייך וביקש לשחק איתנו.

היה ברור לי שהוא לא מסוכן, רק לבד לו. כשפתחתי את השער הוא הושיט לי את היד ואמר בהתרגשות: אני מאספרגר. חשוב לי לומר שזה סיפור אמיתי, שהוא קרה לאור היום ההולך וכלה ושיש לי עדי ראייה: אחותי, שהיא בחורה רצינית, גיסי, סבתא שלי והילדים.

פיטר פן סיפר לנו שהוא היה בשילוב בתיכון עד שנה שעברה אבל עכשיו הוא עבר לתיכון לחינוך מיוחד שהוא מאוד לא אוהב. הוא הסתכל לי ולבת שלי בעיניים בריכוז רב ואמר שיש לנו עיניים בצבע של שוקולד מריר. הכלב שלו, בוני, אכל לדניאל שלי את הטוסט. כעסנו ביחד על בוני. נתתי לפיטר את הטלפון שלי. הוא ממעט להתקשר. לפעמים אנחנו נפגשים ברחוב ומאוד שמחים. מאוד שמחים להיפגש, אני מתכוונת, כי פיטר ממעט לשמוח.

***

לפני זמן מה נפגשנו ברחוב כשעמדתי לקחת את דניאל מהגן. פיטר עמד דומם וחיוור על המדרכה הנגדית, מחזיק בבוני. נפנפתי אליו וקראתי בשם שלו בקול רם. "כן, שמעתי אותך", אמר פיטר. "אני מאוד שמח לפגוש אותך". אמרתי לו שאני הולכת עם דניאל לגינת "הקוצר" ושאלתי אותו אם בא לו לבוא איתנו והוא אמר שהוא ישמח מאוד.

בגינה הציבורית ישבנו על ספסל ודניאל נסע בקורקינט שלו וחיכה לחברים מהגן. כל חבר שהגיע התקבל בקריאות התרגשות: "אלון! עמית! נעמה!" כאילו מדובר בפגישת מחזור היסטורית ולא בילדים שהתראו עשר דקות קודם לכן בגן ובילו יום שלם ביחד. "למאיה שלמדה איתי בתיכון הייתה מסיבת גיוס", אמר לי פיטר. "מאוד חיבבתי אותה. היא לא הזמינה אותי".


צילום: כריסטיאנו אוליביירה

שאלתי את פיטר מה שלומו והוא אמר שלא טוב. הוא סיפר לי שבשנה החולפת היה מאושפז במחלקה פסיכיאטרית בגלל התקפות זעם והתקפי חרדה ושזה היה נורא. מלא באנשים חולים, בוכים ומעשנים. הוא סיפר לי שכרגע הוא נמצא בבית, עם אמא ובוני ומבקר במרכז יום מאוד נחמד אבל שחוץ ממנו יש שם רק אנשים שלא יכולים לדבר ושזה לא מקדם אותו לשומקום שהוא היה רוצה להיות בו. "מה אתה רוצה לעשות, בעצם?" שאלתי אותו. "להתנדב באיזשהו מקום. משהו עם בעלי חיים, לטפל בבעלי חיים. או אולי להיות ללמוד להיות אדריכל נוף".

שאלתי את פיטר אם יש לו בגרויות והוא אמר לי שאין לו אף בגרות. אמרתי שייתכן זה מאוד יקשה עליו להתקבל ללימודי אדריכלות נוף.

"אז אולי סתם לנסוע?" אמר פיטר. "אני רוצה לבקר בכל מקום שיש בעולם. לראות הכל ולנסות הכל".

"בן כמה אתה?" שאלתי.

"בן 20", הוא ענה. כן, חשבתי בלב. בגיל הזה רוצים לנסוע, לגלות מקומות ולנסות דברים. פיטר ליפף את הרצועה של בוני מסביב ליד ורעד. ראיתי שהוא לובש רק חולצת טריקו. "אתה צריך להתלבש יותר חם", אמרתי.

"כן, גם אמא שלי, לפני שיצאתי מהבית, רבה איתי שאני צריך לקחת סוודר".

בינתיים באה סתוונית, אמא של עמית, לשבת לידי על הספסל. פיטר סיפר לשתינו על קשיים שיש לו עם המדריך במרכז היום שאומר לו דברים שלא מוצאים חן בעיניו. "אתה אומר לו שהוא מעצבן אותך?" שאלתי.

 פיטר ענה שלא, שקשה לו תמיד לענות כשמישהו מדבר אליו מהר. המלצתי לו על שיטה שמאוד עזרה לי: לנסח מכתב במייל עם כל הנושאים שמטרידים אותו ולשלוח למדריך. סתוונית אמרה שגם היא מתקשה לנסח מה היא חושבת בשעת ויכוח ושזה מאוד מתסכל. אחר כך היא קמה והלכה לשבת בספסל עם האמהות של נעמה ואלון. הרעד של פיטר הלך והתגבר. הוא הסתכל עלי במצוקה, אישונים מורחבים בתוך עיניים ענקיות בצבע של שוקולד מריר. שמתי את היד שלי על הידיים שלו שקפצו. הידיים שלו היו חמות. "קר לך?" שאלתי.

"לא, אני פוחד", ענה לי פיטר.

"למה אתה פוחד?"

"כי אני מוקף בילדים", הוא ענה.

"וילדים זה מפחיד?" שאלתי.

"כשאני הולך לטייל ברחוב עם בוני ילדים מתעללים בי. הם גורמים לי לעשות תנועות וצוחקים עלי".

"אולי כדאי שתברח", הצעתי הצעה מטומטמת.

"אמא אמרה שזה לא משנה, שבכל מקום הרגשות שלי תמיד ילכו איתי", הוא אמר.

***

פיטר סיפר שקשה לו מאוד לחיות לבד עם אמא ובוני. היחסים עם אמו קשים ובשנה הבאה הוא כנראה יעבור להוסטל של בית אקשטיין. שאלתי אותו אם זה משמח אותו והוא אמר לי שלא, שזה לא מה שהוא רוצה לעשות. הוא רוצה לטייל בחו"ל, ללמוד, להתנדב עם חיות, אבל הוא מפחד שזה לעולם לא יקרה. כל הזמן סובבתי את הראש לבדוק שאני רואה את דניאל. ביקשתי מפיטר סליחה, אמרתי לו שאני עדיין מקשיבה לו. "זה בסדר", הוא ענה לי בקול נרגש, "אני מבין אותך".

פיטר אמר שבלילה הוא מחכה שכבר יבוא היום, וביום – שיבוא הלילה. הוא סיפר שהוא שוכב במיטה והפחד השחור עוטף אותו, שהוא לא רואה עתיד ולא יודע למה להמשיך. ילדה קטנטנה במעיל ורוד ניסתה לחבק את בוני ואבא שלה ביקש מאתנו סליחה שהוא מפריע.

פיטר אמר, "זה בסדר". בבת אחת הוא קם ואמר שהוא צריך לחזור הביתה. הוא יצא מהגינה בהליכה המהירה והקופצנית שלו, בכתפיים מכווצות, כשבוני ממהר לצדו.

נשארתי לשבת בקור. דניאל הגיע אלי בפנים מכוסות דמעות ואמר שעמית לא נותן לו לשחק בכדורגל ומכריח אותו להיות השופט. קמתי מהספסל ונתתי לו יד. "אל תבכה, אהוב שלי", אמרתי. "אני אעזור לך".

שתף

  • Share on X (נפתח בחלון חדש) X
  • Share on Facebook (נפתח בחלון חדש) פייסבוק
  • Share on Telegram (נפתח בחלון חדש) Telegram
  • Share on WhatsApp (נפתח בחלון חדש) WhatsApp
  • להדפיס (נפתח בחלון חדש) הדפס
  • Email a link to a friend (נפתח בחלון חדש) דואר אלקטרוני

אולי יעניין אותך גם...



הסיפור הקודם

הכי טוב שיש

הסיפור הבא

ממלכת המנקים

דנה דימנט

דנה דימנט

הסיפורים החמים

צילום: מסתכלים לכיבוש בעיניים
דעות

עם מוט ברזל ואולר צבאי: עבור הורי איו״ש הילדים הם נשק טקטי

❘ סיון תהל
29/03/2026

ילדים בני עשר חמושים באולרים ומקלות, מסתובבים לבדם בקור של הבקעה ומתעמתים עם פלסטינים בהוראת הוריהם • בזמן שרשויות הרווחה במרכז הארץ היו מזדעקות לנוכח הזנחה פושעת כזו, בגדה המערבית הזנחה הורית הופכת ל"חלוציות", והקטינים הופכים לנשק הטקטי של הכיבוש | דעה

הסיפור המלאDetails
עשן מיתמר מעל מתקני הזיקוק במפרץ חיפה כתוצאה מפגיעה של חלקי טיל בליסטי מאיראן | צילום: פלאש 90

הבלוף הבליסטי: המודיעין האמריקאי קובע – טראמפ וביבי משקרים. וגם: כמה טילים נותרו לאיראנים?

27/03/2026
״הכתבים הצבאיים הם שופרות״ | אילוסטרציה: בינה מלאכותית

"כתבים צבאיים שלא אוכלים מהיד של דובר צה״ל – גוועים": הצצה למשטר הטרור שמנהל את התקשורת

27/03/2026
מבקשי מקלט על רקע זירת פגיעה של פצצת מצרר מאיראן בדרום תל אביב הבוקר | צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90

אנשים עם מוגבלויות, זרים, קשישים וערבים: השוליים החברתיים של ישראל הפכו לרולטה רוסית

26/03/2026
הרב דב ליאור, מכשיר תורת המלך הרב של עוצמה יהודית(מימין), השר בן גביר וברוך מרזל | צילום: פלאש 90

בשם חופש הביטוי: ״תורת המלך״ הפך מספרם של השוליים סהרוריים למדריך ההפעלה של ישראל

24/03/2026
הסיפור הבא

ממלכת המנקים

מושחת זמני

מועדון חברים

רוצה לקבל יותר סיפורים, תחקירים וחשיפות?

loader

הרשמה בקליק לניוזלטר הכי חם בגיהנום

Themed Share Widget

אהבתם? שתפו את הכתבה

וואטסאפ X טלגרם אימייל העתק קישור

הכי חם בטוויטר

הציוצים שלי
המקום הכי חם בגיהנום

© 2025 כל הזכויות שמורות למקום הכי חם בגיהנום - מגזין עיתונאי עצמאי | פיתוח Fatfish

אנחנו מחויבים לעיתונות קשובה, ביקורתית ומאוזנת, אבל היא לעולם לא חפה מתפישת עולם. עיתונות שדבקה בעקרונות של דמוקרטיה, שוויון וצדק חברתי. עיתונות חוקרת, חפה מפחד וממורא, שאינה חוששת לקחת צד, שומרת על פרופורציות, אינה מתלהמת, נצמדת לעובדות ולסטנדרטים מקצועיים. עיתונות סקרנית ובודקת את עצמה.

  • מי אנחנו
  • צרו קשר
  • תנאי שימוש באתר
  • תמכו בעיתונות עצמאית

כאן עושים עיתונות אמיתית*

*עיתונות חוקרת, סקרנית ובועטת, שנצמדת לעובדות ולסטנדרטים מקצועיים. דווקא בימים החשוכים שעוברים על כולנו, ולנוכח שתיקתם של גופי התקשורת, אנו גאים לעמוד בחזית הערכית של העיתונות בישראל, ומחויבים לעקרונות של דמוקרטיה, שיוויון, קדושת חיי האדם וצדק.

×
אין תוצאות
צפיה בכל התוצאות
  • ראשי
  • מדיני-בטחוני
    • צבא
    • יהודה ושומרון
    • עזה
    • מלחמת אוקטובר 23
      • מחדל ה-7 באוקטובר
  • משפט ופלילים
    • שחיתות
    • משטרה
    • דמוקרטיה במשבר
    • אלימות מינית
  • כלכלה וחברה
    • צדק חברתי
    • בריאות הנפש
    • רווחה
    • חינוך
  • פוליטיקה ותקשורת
    • פוליטי
  • המקומון
    • סביבה
    • תכנון
צרו קשר
מי אנחנו

© 2025 כל הזכויות שמורות למקום הכי חם בגיהנום - מגזין עיתונאי עצמאי | פיתוח Fatfish