בממלכת ההון שלטון העסקים פורחים. נפלא פה, נפלא פה, נפלא פה, בעיקר אם אתה טייקון, ואם תרמת אי פעם כמה לירות לפריימריז של ראש הממשלה אז בכלל עמלך נושא פרי.
לא ברור למה הציבור מקטר כל הזמן על יוקר מחייה, חסמים בירוקרטיים, רשויות לוחצות, ומבוי סתום. אם אתה טייקון, הדלתות מנחשות אותך ונפתחות בלחישה, הישר אל חדריו של ראש הממשלה, והכל כל כך פשוט. כל כך נפלא.
אם אתה יצחק תשובה למשל
הנה, נגיד שאתה יצחק תשובה. ובמקרה, ככה, בלי שתרגיש, צמח לך מונופול. במקרה המונופול הזה שולט על כל העתיד האנרגטי של מדינת ישראל בדור הזה ובדורות הבאים. במקרה כמה אקטיביסטים משועממים וצעקניים גילו את האוצר הצנוע שלך, זה שהזעת עליו את כספי הציבור, והם גייסו אליהם עוד כמה פוליטיקאים שחיפשו לעשות הון פוליטי על גבך, ואלו ביחד הקימו זעקות ורעש בוועדות הכנסת, והפגנות שהפריעו לשכנים ליד הבית שלך, ונכנסו לתוכניות העסקיות שלך וניסו להחליט בשבילך כמה גז תייצא וכמה כסף תיקח עליו. חוצפה אמיתית.
אבל, גם ברגעים קשים אלו, יש לך על מי לסמוך. הנה, בשלוש השנים שהם שותים את דמך, אדם אחד עומד לך למשענת ודלתו פתוחה למצוקותיך והוא נפגש איתך לפחות 10 פעמים. באחת מהן (לפחות) ב-3.4.12 זה היה ממש לפני קבלת מסקנות ועדת צמח בנושא אחוזי יצוא הגז (ב-8.4.12), החלטה גורלית לעסקיך.
דימוי: עמית ברין
כי ככה זה כשראש הממשלה בנימין נתניהו הוא ידידך הנאמן. אז הוא גם נפגש איתך ב-6.2.12, שבועיים לפני שהוא מגיש את דו"ח הריכוזיות חסר השיניים ב-22.2.12 (והוא גם עורך סדרת פגישות אינטימיות עם חברך נוחי דנקנר, האחרונה שבהן התקיימה ב-21.2.12 – יום לפני הגשת הדו"ח שעלול לסכן את העסקים של שניכם).
אבל מתברר שזה לא מספיק. אחרי כל המאמץ ואחרי שהכל בא על מקומו בשלום, פתאום מתעורר איזה פקיד משועמם ומחליט שהוא רוצה להיות פופוליסטי ומודיע שהוא מתכונן לפרק את מונופול הגז (!). אך גם כאן אפשר לסמוך על הידיד הנאמן. בעוד כל המשק במבוכה, רה"מ מתעשת בזריזות ומתערב בהחלטת הממונה על ההגבלים העסקיים דיויד גילה לפרק את מונופול הגז. כדי לסכל את המזימה הוא שולח את נאמנו יוג'ין קנדל, שאותו מינה לראש המועצה הלאומית לכלכלה ולא בכדי (עוד נתקל בו ממהר לטפל במזימות אחרות ולסכל אותן).
ואם אתה אודי אנג'ל, מה קורה אז לדלתות הנפתחות?
האם הדלתות בבית ראש הממשלה פתוחות רק ליצחק תשובה ולנוחי דנקנר? מתברר שלא ממש. לראש הממשלה לב רחב ואוזניים קשובות לאחרים. לאודי אנג'ל למשל.
כי כשאתה אודי אנג'ל ויש לך, יחד עם עידן עופר (שאותו תכף נפגוש, אבל בנושא אחר), 51 אחוז ממניות זכיינית ערוץ 2 רשת, אתה מודאג מההחלטה של רשות ההגבלים (כן, שוב פעם דיויד גילה עושה צרות) לייצר תחרות בין רשת לקשת. אבל אל דאגה, מעון ראש הממשלה פתוח לפניך, ואכן, ימים אחדים לאחר הפגישה ביניכם, נתניהו, כשר התקשורת, מבטל את הפיצול בין רשת לקשת והאיום על רווחיך מוסר.
וכשאתה עידן עופר ומשתוקק לכרות פוספטים בערד
אתה הבעלים של כי"ל ובתוך נוף מדברי יפהפה שבו עיר מרפא למחלות ריאה מתגלה מרבץ פוספטים שיכול להעשיר אותך בעשרות מיליארדי שקלים, ויש רק את העניין הקטן הזה של פגיעה חמורה בבריאות תושבי העיר ועליית אחוזי התמותה מסרטן ומחלות ריאה אחרות בקרבם– מה אז?
אתה לא צריך לעשות כלום, בעיקר אם טרחת לשלם איזה מיליון או שניים לראש הממשלה בימים שבהם עשה חלטורות אחרי הסבב הראשון שלו בשלטון. במחשבה שנייה אולי כדאי שיועץ התקשורת שלך ייעץ גם לראש הממשלה, הוא כבר יקצר את תהליך מתן האישורים, כי בכל זאת ממלכת ההון שלטון מתהדרת בהיותה וילה מסודרת ומערבית ויש לה תקשורת שמדי פעם מעלה נתונים מביכים.
וזה דווקא די מענג לראות איך בלי להסס נותנים לך רישיון ללא מכרז. האמת, הכי כיף לראות את הצעדים המגושמים של ראש הממשלה, ואיך הוא נזכר פתאום שהוא גם שר הבריאות כדי לעזור לך, ואיך הוא הזיע עד שמצא את הפתרון בדמות מזכירו הצבאי שנשלח להנחית מומחה חיצוני על משרד הבריאות, ואיך הפרצוף שלו נהיה אדום כשהתגלתה הקומבינה ונחשף "המומחה" שעיסוקו בכלל בהרדמה ואין לו קשר למחלות ריאה אבל יש לו קשר למשרד רה"מ כי הוא בכלל יועץ שלו לענייני ביטחון גרעיני. אחרי כל המאמצים של ראש הממשלה, כשמשרד הבריאות נעמד על רגליו האחוריות וחזר והכריז על התנגדות, הוא נאלץ שוב לכתת את רגליו כדי לארגן את תמיכת כל המשרדים האחרים בכריית הפוספטים.
וכשקוראים לך הווארד ג'ונס ואתה מיליארדר אמריקאי?
ראש הממשלה שלנו אינו מפלה בין הון להון ולא דורש גיור כהלכה לשטרות הירקרקים, בעיקר אם קיבל ממך בעבר תרומה לפריימריז שלו. ואז כשהשליחים שלך בישראל מקימים את חברת IEIכחברת בת של ג'יני העולמית לצורך מיזם שאפתני של כריית פצלי שמן דווקא בעמק האלה, מיד מתגייס ראש הממשלה הנדיב לעזרתך. הוא שולח את נאמניו, נתן אשל וראש המועצה הלאומית לכלכלה יוג'ין קנדל וגם את עורך דינו דוד שמרון, לפעול למענך בוועדות התכנון והבנייה.
אלא שכאן המאמצים דווקא לא נשאו פרי, ובמפתיע החליטה הוועדה המחוזית בירושלים, אחרי מאבק ציבורי ארוך, לדחות את המיזם. אבל אל דאגה, ממש בימים אלו, בחסות רעש הבחירות, מיזם פצלים אחר של החברה שלך, חברת IEI יצא לדרך ברמת הגולן, למרות התנגדות ציבורית עיקשת.
ואם אתה נדיב אמיתי ומקים לראש הממשלה עיתון משלו?
אתה פילנתרופ, ציוני בלב ובנפש, לא באמת מאמין בדמוקרטיה, אבל אוהב את בנימין נתניהו אהבת נפש והולך איתו את כל הדרך. ואם האחרון החליט להיות ראש ממשלה, מיד אתה מקים לו עיתון כדי לסייע בדרכו לצמרת. אתה באמת לא רוצה ממנו כלום, ממש כלום.
שלדון אדלסון
אבל, אתה מתעב את הדמוקרטים ואת אובמה. החלום שלך הוא לראות נשיא רפובליקני בבית הלבן. מה כבר ביקשת? לעצמך ביקשת? לאמריקה מולדתך דאגת.
אז מיד נחלץ לעזרתך חברך מרחוב בלפור ויוצא לארצות הברית כדי להתערב במערכת הבחירות האמריקאית ולקדם את מיט רומני מועמדך. אז מה אם יחסי החוץ של ישראל ייפגעו– מה לא עושים למען חברים?
