יום גדול היה השבוע לדוברי השפה העברית. מילה חדשה נולדה לנו, ורודת לחיים וחמודה כתינוק, מגרגרת ומתעטשת. לא היו לדוברי השפה העברית אנשים שחורים לתלות על העצים, גם לא היו מכשפות לשרוף, ילידים לקצוץ את אבריהם, ודובריה של העברית בדרך כלל היו הנשרפים, הנתלים, המסתתרים מתחת לשמיכת הפוך שנוצותיה התעופפו לעיר ההריגה.
דוברי העברית היו בדרך כלל אלה המקשיבים לצעדי הפורעים שמתקרבים לבתיהם כשהם שואגים בקול, בגרמנית, ברומנית, ברוסית, בהונגרית, באוקראינית, בערבית, לשחוט, להרוג ולאנוס.
אבל לא בפולנית כמובן, שבסמכות שניתנה למנהיגנו ידידם של האנטישמים, מחק את השפה הפולנית משפות הרוצחים, בעבר ובעתיד, וכך אבא שלי ומשפחתו הקטנה שנצמדה אליו, לא שמע פולנים שואלים את השכנים בפולנית "איפה גרים פה היהודים?", ולא שמע שהשכנים שותקים בפולנית כשתולשים את התינוק בן השנה מידי אמו, וכך גם לא אמרו בפולנית "מגיע לכם יהודים מסריחים, כי צלבתם לנו את המשיח". במקום זאת שמע על פי ההצהרה המשותפת של ראש ממשלתי וראש משלת פולין רק הבהרות חסרות פשר ומובן בשפה עתיקה כמו יצר הרצח.
אבל התחלנו בהכרזה שמחה על הולדתה של מילה חדשה בעברית והתדרדרנו לפולנית שלא קיימת.
לינץ' בשחורים שהואשמו באונס על לא עוול בכפם | אינדיאנה, ארה"ב 1930
המילה החדשה יצאה לאוויר העולם ממש מפי הגבורה, לא הגבורה ממש, אבל די קרוב: שופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע אהרון משניות, שחונך על ברכי הצדק בבית המשפט הצבאי במחנה עופר עד שהיה לשופט בית המשפט הצבאי לערעורים, ומשם קצרה הדרך לבית המשפט המחוזי בבאר שבע.
השופט משניות הגדיר השבוע במילה חדשה את מעשהו של מי שהודה בהטחת ספסל בגופו המדמם של הבטום זרהום, שזכה לכינוי בלשון בית המשפט הכל כך צחה: "להלן המנוח". אני רק שאלה לשופט משניות – מתי והיכן נח הבטום זרהום?
האם הוא נח כאשר זחל על ברכיו בניסיון להימלט מטבעת המכים והיורים, שהקיפה אותו והכתה בו ללא רחמים? האם נח כאשר נמלט ממשטר רצחני באריתריאה, והגיע בדרך לא דרך לארץ ישראל, שידע עליה מן התנ"ך, והגיע לבאר שבע שאולי קרא עליה בספר בראשית שאברהם נטע שם אֵשֶׁל וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם יהוה אֵל עוֹלָם?
רק במותו זכה זרהום לכינוי "להלן המנוח" ולמנוחה שאותה חיפש. ושוב עקפתי את המילה התינוקית החדשה, שטבע השופט משניות, ושוב היא חשה זנוחה והיא מייללת בעריסתה, והגיעה העת לשוב אליה ולהכריז על הולדת המילה "זעם קולקטיבי". יש בכוחה של המילה החדשה "למרבה הצער", אמר השופט, "להוביל לתוקפנות יתר כלפי המנוח שהיה חסר ישע, פצוע ומדמם מהיריות שפגעו בו, וחסר אונים".
"זעם קולקטיבי", אנחנו מגלגלים את המילה על לשוננו. טעמה כטעם אבקת תינוקות מהולה בשתן דרומי, של חבורה מזוינת שיצאה לבצע מעשה של "זעם קולקטיבי". מעתה אל תאמר לינץ' אלא "זעם קולקטיבי", כי מה לנו ולאותו בעל מטעים ושופט שלום ממדינת וירג'יניה בשם ויליאם לינץ' שבעת מלחמת העצמאות האמריקנית עמד בראש בית-משפט ארעי שהוקם כדי להטיל עונשי מוות על לויאליסטים תומכי אנגליה? מי זקוק לו ולשמו שהשתרש בזיכרון העולמי, כאשר יש לנו את השופט משניות? ואולי מעתה אפשר יהיה לקרוא להריגה ב"זעם קולקטיבי" בכינוי "מעשה משניות", ימים יגידו.
להלן: המנוח | הבטום זרהום
שפה היא מוצר תרבותי בלתי צפוי. מעשה המשניות של הנאשם התרחש, כהגדרת שירות המבחן שאותה בית המשפט מאמץ, כאשר הנאשם "חש איום ממשי על חייו, והגיב באופן תוקפני מתוך רצון להגן על עצמו. הבהלה והפחד שחשו עוברי האורח במקום יצרו תחושה כאוטית שהגבירה עוד יותר את החרדה ואת הדחף לפעול כלפי מי שחשבו אותו בטעות לרוצח החייל".
אפילו שופט השלום ויליאם לינץ' מוירג'יניה לא היה מנסח את זה יותר טוב, אם היה טורח לנסח את מהותו של אירוע שבו קבוצת אנשים יורים, מכים ומטיחים חפצים באדם השוכב על הרצפה, נראה גוסס, דמו נשפך, והוא כמעט לא נע. אין ספק שיצור כזה מעורר פחד ובהלה וחרדה ומגביר את הדחף לפעול כפי שפעל הנאשם שהטיח בגופו המדמם ספסל גדול.
מעשה המשניות צולם במצלמות האבטחה בתחנה המרכזית בבאר שבע, שיוצרי הסרט המדהים "מוות מבאר שבע", ליקטו מתוכו תמונה שלמה של "מעשה משניות" עד שכל מי שיבקש לדעת מהו "מעשה משניות", לא יזקק יותר לביטוי הלועזי לינץ', אלא יתבונן בסרט ויראה כיצד אנשים מקיפים יצור אנוש הנמצא ברגעים האחרונים של חיי ומתעללים בגופן חסר הישע.
איום ממשי על חיי הנבלות המקיפות את האדם המפרפר לא ראיתי, הגנה עצמית לא ראיתי, בהלה ופחד לא ראיתי, ראיתי לינץ'. ראיתי "מעשה משניות". ראיתי איש שחור בדרום נתלה על עץ ומתנדנד ברוח , שמעתי את השיר של בילי הולידיי:
Southern trees bear strange fruit
Blood on the leaves and blood at the root
Black bodies swinging in the southern breeze
Strange fruit hanging from the poplar trees
(העצים בדרום מניבים פרות מוזרים
דם על העלים ודם בשורשים
ברוח הדרומית מתנודדות גופות שחורים
בעצי הצפצפה גדלים פירות מוזרים)
השיר נכתב על ידי היהודי לואי אלן, שהתגורר בברונקס בניו יורק ולא העלה על דעתו שאי פעם בעתיד יחליף "מעשה משניות" את הביטוי "מעשה לינץ'".
הכאתו למוות של הבטום זרהום | צילום ממצלמות האבטחה
משום ההגנה המשפטית החדשה של "זעם קולקטיבי", או מעשה משניות, הסכימה הפרקליטות להסדר טיעון של מאסר של כמה חודשים בעבודות שירות והשופט שלמעשה יצר את ההגנה של "מעשה משניות", בירך על ההסכם והטיל על הנאשם 100 ימי עבודות שירות.
ביום קיץ אחד, הפכה מדינת ישראל למדינת לינץ', ואתה שואל עצמך עד כמה תרמה להגנת "מעשה משניות", העובדה כי "להלן המנוח", היה שחור פליט מאריתריאה, שהיה בדרכו לחדש את אשרת השהייה שלו בישראל.
פלסטינים, עובדים זרים, מבקשי מקלט, נהגות צפרניות ביום קיץ חם, תינוקות בגנים – הם לא באים לנו טוב בישראל. הם צוברים "זעם קולקטיבי", המחפש מוצא להתפרץ. בימים אלה זעם אינדבידואלי כנגד בתי משפט המטילים 100 ימי עבודות שרות בגין מעשה לינץ' מובהק, אין לו הרבה ערך וכך גם זעם אינדיבידואלי כנגד בית משפט המטיל 180 שקלים קנס לקורא לזעם הקולקטיבי כנגד הומואים ולסביות, להתפרץ כרצח ולנהוג בהם מעשה שליסל הרוצח.
תארו לעצמכם, שלא היו מניחים לזעם הקולקטיבי להתפרץ כנגד להט"בים, פלסטינים, שחורים, מחפשי מקלט, נשים צופרות, אחיות בחדרי מיון, תינוקות בגנים. הזעם הקולקטיבי עוד עלול היה, חס וחלילה, לחפש לו ערוצים אחרים ואולי אף להיות מופנה כלפי מי שמחקו את הרצח מן השפה הפולנית.
[mc4wp_form id="1006521"]
