"יש פה עלילת דם. זה רצח בדם קר גם שלי וגם של הבת שלי. אני לא יודע מאיפה להתחיל. הבחורה הזאת שמאוד הערכתי אותה כבת הזוג של הבת שלי, אינטליגנטית וכריזמטית בכל קנה מידה. היא אומרת שהיא אוהבת את הבת שלי. היא פגעה בבת שלי באופן אכזרי. הבת שלי יושבת בבית בתחושה שחייה חרבו. זאת אהבה? המעשה שעשתה…" במילים אלה תיאר ארי שביט, את כותבת הטור שפורסם הבוקר (ראשון) במקום הכי חם, בריאיון ליעל דן בגלי צה"ל, "עזבי אותי. אני לא חשוב. יש לך חשבון איתי? נפתור אותו אחר כך. היא רצחה את הבת שלי הבוקר. היא רצחה לבת שלי את החיים. זאת אהבה?"

"עלילת דם". ארי שביט | צילום מסך

הריאיון בגלי צה"ל עם שביט, העיתונאי שנאלץ לפרוש מ"הארץ" לאחר שנחשפה התקרית שבה תקף את העיתונאית האמריקנית דניאל ברין כפי שסיפרה בטור שכתבה, אמור היה לעסוק בכתבה המשותפת שפרסם עם אורית קמיר בסוף השבוע בעיתון "הארץ". לאחר פרסום הטור של ברין, טענו נשים נוספות כי שביט הטריד אותן. בעיתון הכריז שביט כי למד את הלקח מהאירוע שבו הטריד את ברין. בעקבות פרסום המכתב הגלוי שנשלח לקמיר במקום הכי חם, עסק הריאיון בתגובתו לדברים.

"אפשר להרוג אנשים ברחוב בלי דיון בלי כלום. במהפכה הסובייטית לא היו משפטי שדה כאלה", אמר שביט, "גם התנצלתי, גם פרשתי, גם לקחתי אחריות, עשיתי הכל עד הסוף. אף אחד לא עשה דבר כזה. לנצל את התהליך הזה שלי כדי לשחוט אותי? לשפוך את דמי? לשחוט את הבת שלי? זאת אהבה? זאת הגינות?"

כשנשאל לגבי הדמיון הרב בין דרך הפעולה שתוארה במכתב שהתפרסם במקום הכי חם, וכמה שנים קודם לכן גם בעמוד "אחת מתוך אחת" בפייסבוק, לבין תיאורה של דניאל ברין, השיב: "ליוויתי אותה לביתה, למקום שבו גרה באותו הזמן. עמדנו בין רחבת הכניסה לבין הרחוב, וניהלנו שיחה. ואני רוצה להסביר את הסיטואציה: אני עם בת הזוג לשעבר של הבת שלי ואין לי שום מחשבה כלשהי מהסוג הזה כלפיה. אין לי שום כוונה כזאת וזה שונה מאוד מהסיפור של ברין. וכל מה שקורה הוא במעמד של פרידה, וזה חיבוק פרידה כזה בלי שום כוונה מהסוג שהיא מתארת. לא היה פה שום אלימות וכל הדברים האלה הם שקר מוחלט. אין לפיתה בעורף ואין ניסיון לנשק אותה. שום דבר מהסוג הזה… נבנה פה איזשהו סיפור ואדם שדיבר איתה הרגיש שיש פה תהליך לא רציונלי של הבניית סיפור והבניית זיכרון".

תחילה סירב שביט להתייחס למקרה התקיפה לכאורה של העיתונאית ברין, אולם אחר כך הגיב ואמר: "מה שקרה שם הוא ממש מצב שלדעתי קורה להרבה מאוד, למאות אלפים אם לא מיליונים, מצב שבו הגבר לא מבין את הסיטואציה. הסיטואציה עם ברין מתרחשת עם עשרות אנשים סביבנו. כמה אלימות אפשר לעשות במצב כזה?

"אני לא אכנס לעימות עם ברין. כשיש את הסיפור עם ברין שרוב האנשים שמסתכלים עליו באופן מקצועי אומרים 'יש מיליוני מקרים כאלה', אני אומר – אני לוקח אחריות. אני אומר – מספיק האחריות שלי בגלל שחשבתי בטעות שיש לה עניין אישי ולא מקצועי, אני פורש ועושה את כל התהליך שעשיתי. זה לגמרי שונה ממה שקרה פה. מה שקורה עכשיו הוא רצח בדם קר. מה שמתואר פה עכשיו הוא הבניית סיפור באופן פתולוגי והוא שקר גס… אני מכבד את ברין אבל חושב שאפשר להבין שהייתה מורכבות בסיטואציה והיא מבינה את זה בעצמה".

ד"ר אורית קמיר, אחת ממנסחות החוק למניעת הטרדה מינית ומי שעשתה את הריאיון המשותף עם שביט, אמרה בריאיון: "אנחנו לא רוצים לדחוף אדם למצב שהוא צריך לעמוד מול הציבור ולזעוק את מה שעכשיו ארי שביט זעק. אני חושבת שמקומו של הדבר הזה הוא בהליך – משפטי, משמעתי או הליך כלשהו. אני בעד Me Too בעירבון מאוד מוגבל. הוא קמפיין הכרחי בארה"ב שאין בה חוק להטרדה מינית… באלפי שנות פטריארכיה לימדו אותנו שנשים משקרות. ניסינו להזיז את המטוטלת לאמצע, לא לקצה השני".

כשנשאלה האם אינה מאמינה לאשה שפרסמה הבוקר את מכתבה במקום הכי חם השיבה קמיר: "לכל אשה שמתלוננת מאמינה במובן הלא משפטי ולא שיפוטי של משהו כואב לה ואני אתן לה להוציא את זה. במובן העובדתי ברור שאני לא יכולה להאמין לה. אני רוצה לאפשר לה להביע, אבל האם אני יכולה לדעת? אני יכולה לתמוך בה, אבל איך אני יכולה לדעת? רק לשופטים יש סמכות כזאת".

אירית דולב, העורכת הראשית של המקום הכי חם מסרה בתגובה: "כנהוג בכל ידיעה המתפרסמת באתר המקום הכי חם בגיהנום מאז הקמתו, בדקנו את סיפורה של האשה שפרסמה הבוקר את המכתב הגלוי לאורית קמיר. לאור רגישותם של סיפורים מסוג זה אנו בודקים אותם שוב ושוב, מתוך הבנה עמוקה של חומרתם הן לצד המתלונן והן לצד שלגביו נטען שהוא הפוגע. הסיפור נמצא אמין, ועל כן פורסם".

[mc4wp_form id="1006521"]