בשבוע שעבר הגישה עמותת הלל, המסייעת ליוצאים בשאלה, עתירה לבגץ לאחר שהרשות השנייה פסלה את קמפיין הפרסום שלה בטענה שהוא "שנוי במחלוקת ציבורית". הקמפיין נועד לעודד גיוס כספים לעמותה ולהדהד את פעילותה. לפי הלל, הרשות השנייה נימקה את פסילת התשדירים בכך שהיא רואה בפעילות העמותה "עידוד לביצוע שינוי בחיים שהוא שנוי במחלוקת". 

"הם אומרים שאם נפרסם, אנשים ירצו לצאת בשאלה. כאילו אם הייתי מפרסם הדרכה להורים גרושים זה אומר שאני מעודד גירושים", מציין מנכ"ל העמותה יאיר הס. הוא  הדגיש בעתירה, שהוגשה על ידי עו"ד יוסי עבאדי ממשרד מיתר כי: "העמותה מסייעת רק למי שפנה אליה מיוזמתו וביקש את עזרתה, כך שהעותרת אינה מניעה או משכנעת אנשים לבצע את השינוי, אלא מסייעת לנמצאים במחסור או במצוקה".

לפי הס, הקמפיין יוצא כעת משום שהעמותה מוצפת בפניות מאז פרוץ הקורונה. "כדי לעמוד בעומס הרב פנתה העמותה לציבור שיסייע, אך נראה שהרשות השניה לא מתרשמת ממצוקתם של צעירים בתקופת הקורונה ומעדיפה להסתתר מאחורי שקרים", הוא אומר.

לפי הנתונים של הלל, שמתפרסמים כאן לראשונה, ב-2020 חלה עלייה של 30 אחוז במספר המצטרפים אליה (470 איש) לעומת 2019. "להערכתי על כל אדם אחד שיצא בשאלה והצטרף אלינו, יש שלושה אנשים שעוברים את התהליך לבד", אומר הס. הלל מסייעת מזה 30 שנה ליוצאים ויוצאות בשאלה מן המגזר החרדי להשתלב בחברה הישראלית, ובין היתר מסייעת לפונים למצוא דיור ולהשלים פערי השכלה. "בשנים האחרונות יש גידול מתמיד במספר הפונים, בערך 20 אחוז משנה לשנה, אבל מעולם לא היתה לנו קפיצה כזו". 

---

לדברי הס גידול משמעותי נרשם במספר הפונים להתייעצות – גידול של 50 אחוז ב-2020 לעומת 2019, כשלשיא הגיעו הפניות לאחר הסגרים, אז נרשמה עלייה של 70 אחוז. 

"הקורונה החלישה את הבייביסיטר"

התפשטות המגפה בישראל הביאה את סגירתם של חלק ממוסדות הלימוד החרדיים בקפסולות. התלמידים היו צריכים להחליט אם הם נכנסים לישיבה ללא אפשרות יציאה או שהם נותרים בחוץ, מסתובבים ברחובות, נחשפים לעולם, מערערים את השמרנות החרדית. ברגע שהמסגרת הנוקשה התרופפה, האפשרויות השונות נפתחו בפני הצעירים החרדים. 

"נוצר מצב שבו המתנדנדים שהיו רגל פה רגל שם, ישנים בישיבה ויוצאים לעבוד בחוץ החליטו לצאת ואז עלו אצלם התהיות", אומר הס. "גם הישיבות נפרדו מאנשים בקלות יחסית".

“הקורונה הפכה את היציאה בשאלה שלי להרבה יותר קלה", אומר מאיר, 32. "התהליך התבשל אצלי הרבה זמן, כמעט ארבע שנים. המגפה איפשרה את הנתק מהמשפחה המורחבת, וסייעה לנו לקחת את הזמן כדי להתמודד עם השינוי". 

"המסגרת החרדית קצת איבדה את האחיזה בצעירים", אומר מאיר. "הישיבה כמו שאמר החזון איש היא 'תיבת נוח', שומרת על הצעירים מפני המבול שבחוץ באמצעות לימודים מהבוקר עד הלילה, בלי זמן לחשוב. בפועל הם משמשים כבייביסיטר והקורונה החלישה את הבייביסיטר". 

"הישיבה כמו שאמר החזון איש היא 'תיבת נוח', שומרת על הצעירים מפני המבול שבחוץ באמצעות לימודים מהבוקר עד הלילה, בלי זמן לחשוב"

"זו אחת הסיבות שהישיבות לא נשמעו להנחיות הקורונה, כי הן פירקו את המסגרות שמחזיקות את הצעירים, את הדבק שמחזיק את החברה החרדית", מוסיף הס. "הדרך של החברה החרדית להתמודד עם הסיטואציה היתה באמצעות הרחבת השוליים: לאפשר לצעירים ללכת להתגייס לנח"ל חרדי, ללכת למכללה חרדית, לעשות הכשרות מקצועיות. נעשים הרבה מאמצים לשמור אנשים בתוך הקהילה". 

אלא שצעירים חרדים שעזבו את הישיבה ועברו לבית ההורים, מצאו את עצמם חיים בסיר לחץ עם עוד אחים ואחיות, עם הורים שמפקחים עליהם על כל צעד ושעל. חלקם בחרו לעזוב, אחרים הועזבו. 

לדברי מאיר, בחודשים האחרונים הוא הפך לאוזן קשבת עבור מי שרוצה לצאת בשאלה. "המון אנשים שפונים אלי בפייסבוק, חלק עדיין בפרופיל אנונימי. הם מעלים הרבה שאלות, חששות, לבטים. כל אחד מסיפורי היציאה בשאלה שונה, אבל המצוקות של כולם זהות: כלכליות, בדידות וחוזר היכרות עם העולם החילוני".

אחד מהם הוא דוד (שם בדוי) בן 25. לפני שבוע הוריו זרקו אותו מהבית כמו שהוא, רק עם הבגדים שלגופו. 

"אני כבר כמה שנים לא לומד בישיבה ובמקום זה עובד וגר אצל ההורים", הוא מספר. "עם הקורונה, כשגם אני וגם ההורים שלי היינו בבית עם חלק מהאחים והאחיות, המתח הלך וגדל וגם הבלגן. 

"זו אחת הסיבות שהישיבות לא נשמעו להנחיות הקורונה, כי הן פירקו את המסגרות שמחזיקות את הצעירים"

"פתאום הם ראו אותי שאני לא שומר מצוות, שלא עושה דברים שקשורים לדת. זה בולט יותר כשכולם בבית ולא הולכים לעיסוקים שלהם ואז גם יש יותר הזדמנויות לחיכוכים. היו כמה פיצוצים קטנים ואז הפיצוץ הגדול שבעקבותיו נאלצתי לעזוב את הבית. 

"אם זה היה קורה לפני כמה שנים הייתי אבוד, לא הייתי יוצא כי לא הייתי יכול לשרוד. למזלי יש לי עבודה ואני קצת מרוויח. אבל חוץ מהקושי הכלכלי יש את התחושה שאתה לבד בעולם. זו תחושה קשה. היו לך הורים ואחים ואחיות ופתאום אין לך למי לפנות. חרדי שיוצא לא מכיר את העולם החילוני. כלום. כל מה שהוא מכיר זה חרדים כמוהו. למזלי היתי בקבוצה בפייסבוק של יוצאים ומישהי נחמדה וטובה עזרה לי, הביאה לי בגדים ומצאה לי מקום לישון בו". 

פחות מאמינים לפוליטיקאים

מסקר חדש שערך המכון הישראלי לדמוקרטיה בקרב גברים צעירים חרדים מתברר יותר משליש (38 אחוז) סבורים כי אמון הציבור החרדי בפוליטיקאים החרדים נפגע במידה רבה בעקבות משבר הקורונה. מפילוח לפי זרמים, כך סבורים 43 אחוז מהחסידים, 41 אחוז מהליטאים ו-25 אחוז מהספרדים.

לעומת זאת, רק 8 אחוז סבורים שהאמון הציבורי של החרדים במנהיגות הרבנית נפגע כתוצאה ממשבר הקורונה. כלומר, גם לאחר ההנחיות שעלו במחיר חיי אדם החרדים מאמינים לרבנים שלהם וימשיכו להקשיב לדבריהם. 

"פתאום הם ראו אותי שאני לא שומר מצוות, שלא עושה דברים שקשורים לדת. זה בולט יותר כשכולם בבית ולא הולכים לעיסוקים שלהם"

"ראינו הרבה ביקורת ברמה הפוליטית בקרב צעירים שלא היתה בעבר", אומר ד"ר גלעד מלאך, ראש התוכנית לחרדים במכון הישראלי לדמוקרטיה. "ההשפעה שלה יכולה לבוא לידי ביטוי בבחירות ובמקרים רדיקליים היא יכולה להוביל עד לכדי עזיבת המגזר". 

במחקר אחר שערכו ד"ר איתן רגב וגבריאל גדרון במכון הישראלי לדמוקרטיה ושהתפרסם לאחרונה, הם בחנו את השינויים הדרמטיים שעברו על החברה החרדית. המחקר מצא ששיעור העוזבים את המגזר החרדי הוא 14 אחוז מכל שנתון, כלומר כ-3,000 איש ואישה מדי שנה. בקבוצת הגיל 20-39 עזבו את החברה החרדית בשנים האחרונות כ-35 אלף איש.

"לפי הנתונים שלנו בארבעה העשורים הבאים צפויים לעזוב את החברה החרדית כ-420 אלך אנשים", אומר ד"ר רגב. "היוצאים בשאלה הם ציבור שעד היום היה שקוף בין היתר משום שלא היתה דרך לזהות אותם ולאמוד את מספרם. המחקר מעלה שמדובר במספרים לא זניחים בכלל, ושהמדינה צריכה להפסיק להתעלם מהם ולהתחיל לדאוג שתהיה מדיניות סדורה לגביהם ולהתייחס לאוכלוסייה הזו כמו לאוכלוסיית מיעוט חלשה".  

"פונים לסיוע כלכלי"

היוצאים בשאלה, נטולי השכלה או רקע תעסוקתי, מהגרים בארץ זרה, שעובדים בעבודות שנמצאות בתחתית רשימת מקבלי השכר: מאבטחים, ברמנים מלצרים, היו הראשונים להיפגע ממשבר הקורונה והמצוקות הכלכליות הצטרפו לשאר הבעיות שמהם הם סובלים.  

משרד הרווחה מפעיל מרכזי הכוון שמספקים לנשים וגברים מהאוכלוסייה החרדית שירותי הכוונה, לימודים, השמה וליווי במקומות עבודה. לאוכלוסיית היוצאים בשאלה אין אף לא מרכז אחד למרות שהם לא יודעים כיצד להתנהל בשוק העבודה, לכתוב קורות חיים או להתנהל בראיונות. יתרה מכך: הגיעו אלינו טענות על כך שישנם מרכזים חרדים שלא מקבלים יוצאים בשאלה.

"המדינה צריכה להפסיק להתעלם מהם ולהתחיל לדאוג שתהיה מדיניות סדורה לגביה"

"רציתי להירשם לקורס מקצועי באמצעות מרכז הכוון", אומר אביאל, בן 30 ממרכז הארץ. "נציגה שענתה לטלפון אמרה לי שבגלל שאני לא חרדי מרכז ההכוון לא מתאים לי. החלטתי להתקשר שוב. ענה לי מישהו נחמד שאמר לי שהעובדה שאני לא חרדי לא משנה, נרשמתי לקורס דרכו והוא אמר שיחזרו אלי עם הפרטים. לא חזרו אלי עד עכשיו והקורס כבר התחיל. עכשיו אני מחפש עבודה. מקווה שאמצא בקרוב".  

"אם אתה מגיע עם ג'ינס וטי שרט למרכז הכוון לחרדים לא תקבל שירות", אומר הס. "זה משהו שלא יכול להיות. הרבנים אומרים שאם יוצאים בשאלה יכנסו לקורסים מקצועיים שהמכונים מפעילים, הקהל שלהם לא יגיע לשם. חרדים שרוצים לעבוד מקבלים הרבה לעומת יוצאים בשאלה שלא מקבלים כלום. זו אפליה שמנוהלת בשם המטרה הקדושה – שילוב חרדים בשוק התעסוקה". 

משרד העבודה והרווחה מוסר: "המשרד מפעיל שישה מרכזים קהילתיים ליוצאים מהחברה החרדית באמצעות עמותות הלל ויוצאים לשינוי אשר משרתים מאות פונים מדי שנה. מרכזים אלו מספקים מגורים, ליווי סוציאלי, מיצוי זכויות, טיפול רגשי, מענה וליווי פרטני וקבוצתי, בשילוב עם פעילויות קהילתיות ופעולות תרבות ופנאי. במקביל מסייעים המרכזים בהשתלבות בעולם העבודה ובתעסוקה מיטיבה. בנוסף לכך מפעילה זרוע העבודה של המשרד תכניות לשילוב של יוצאים בשאלה בעולם התעסוקה ובהן סיוע בשכר לימוד להכשרה מקצועית, פיתוח מכינה ייעודית לבוגרי החינוך החרדי וכן שירותי הכוון תעסוקתי, אבחון, ייעוץ וסדנאות במרכזי הזדמנות הפרוסים ברחבי הארץ".