אל תשאירו את הסטודנטים לבד עם הפוליטיקה
פחות משבועיים לפני הבחירות, מחקר של מרכז אקורד בקרב 837 סטודנטים יהודים וערבים: כ-40 אחוז נמנעים במידה רבה משיחות על פוליטיקה עם סטודנטים אחרים • 22 אחוז מהסטודנטים הערבים חוששים מאוד מאלימות נגד הקבוצה שלהם בקמפוס, לעומת 11 אחוז מהיהודים • הסטודנטים אינם מבקשים עוד פוליטיקה בשיעור, הם מבקשים שהמוסד לא ישאיר אותם לבד איתה
הכתבה ב-89 מילים
- מחקר של מרכז אקורד בקרב 837 סטודנטים יהודים וערבים שנערך בין 1 ל-14 בספטמבר, מצא שכ-40 אחוז מהם נמנעים במידה רבה משיחות על פוליטיקה עם סטודנטים אחרים. 22 אחוז מהסטודנטים הערבים חוששים מאוד מאלימות נגד הקבוצה שלהם בקמפוס בתקופת הבחירות, לעומת 11 אחוז מהיהודים, ורק 15 אחוז מהערבים מרגישים שיש בקמפוס מקום לשיח מורכב על זהויות, לעומת 36 אחוז מהיהודים. ד״ר מאיה דה פריס, מנהלת תחום אקדמיה באקורד, כותבת שהסטודנטים אינם מבקשים יותר פוליטיקה בשיעור אלא מוסד שנערך מראש: כללים לשיח, כתובת לפנייה במקרה של פגיעה ומרחבים לשיחה מורכבת.
מערכת הבחירות מעבר לפינה. במידה רבה, היא כבר נכנסה לקמפוס. היא נכנסת דרך השיחות במסדרונות, דרך הרשתות החברתיות, דרך הזהויות שאנחנו מביאים איתנו לכיתה, וגם דרך הדברים שאנחנו בוחרים לא לומר.
מחקר חדש של מרכז אקורד בקרב 837 סטודנטיות וסטודנטים יהודים וערבים מצביע על כך שהשאלה המרכזית לקראת הבחירות אינה אם הפוליטיקה תיכנס לקמפוס – היא תיכנס ממילא. השאלה היא מה יקרה ליחסים בין הקבוצות, לתחושת השייכות וליכולת של סטודנטים להביא את עצמם למרחב האקדמי כשהשיח הציבורי סביבם הופך מתוח ומקוטב יותר.
אחד הממצאים הבולטים במחקר הוא שכ-40 אחוז מהסטודנטים, יהודים וערבים כאחד, אומרים שהם נמנעים במידה רבה משיחות על פוליטיקה עם סטודנטים אחרים.
זה נתון שצריך להטריד אותנו לא פחות מאירועים של עימות גלוי. אנחנו רגילים לזהות קמפוס מתוח כאשר יש הפגנה, תלונה או ויכוח שמתפרץ בכיתה. אבל קמפוס שקט אינו בהכרח קמפוס בטוח. לפעמים השקט מעיד על כך שאנשים למדו שעדיף לא לדבר.
קמפוס שקט אינו בהכרח קמפוס בטוח. לפעמים השקט מעיד על כך שאנשים למדו שעדיף לא לדבר.
מסתירים חלק מהזהות
והשתיקה הזאת אינה מתקיימת בחלל ריק. כבר היום 37 אחוז מהסטודנטים הערבים אומרים שבמידה גבוהה יש מצבים בקמפוס שבהם הם מסתירים חלק מהזהות הלאומית, התרבותית או החברתית שלהם, לעומת 8 אחוז מהסטודנטים היהודים. רק 19 אחוז מהערבים מרגישים במידה גבוהה שזהותם מתקבלת במוסד, לעומת 63 אחוז מהיהודים.
לכן הבחירות אינן נכנסות למרחב ניטרלי. הן פוגשות קמפוס שבו קבוצות שונות מגיעות עם חוויות שונות מאוד של זהות, קבלה וביטחון להביע את עצמן.
הפער הזה מתחדד כאשר שואלים ישירות על תקופת הבחירות. 22 אחוז מהסטודנטים הערבים חוששים במידה גבוהה מאלימות שתופנה כלפי הקבוצה שלהם בקמפוס בתקופת הבחירות, לעומת 11 אחוז מהיהודים. 20 אחוז חוששים שהיחס אליהם יושפע מהזהות הקבוצתית שלהם, לעומת 12 אחוז מהסטודנטים היהודים.
חשוב לדייק כאן: רוב הסטודנטים אינם מדווחים על חשש גבוה. אבל הפער בין הקבוצות משמעותי. עבור חלק לא מבוטל מהסטודנטים הערבים, מערכת הבחירות אינה רק ויכוח על מפלגות ומדיניות. היא מעלה שאלה אישית מאוד: האם בתקופה הזאת יסתכלו עליי אחרת בגלל מי שאני?
וזה אולי אחד הדברים החשובים שמוסדות אקדמיים צריכים להבין. ההשפעה של מערכת בחירות על הקמפוס לא נמדדת רק במספר האירועים החריגים שמתרחשים בו. היא נמדדת גם בשאלה מי מרגיש חופשי לדבר, מי מעדיף לשתוק, מי חושש שהזהות שלו תשפיע על היחס אליו ומי מרגיש שהוא צריך להצניע חלק ממנה.
מהמוסד, לא מהמרצים
כאן מגיע אחד הממצאים המעניינים ביותר במחקר. כאשר שואלים סטודנטים מה הם מצפים שיקרה בתקופת הבחירות, מתגלה פער ברור בין הציפייה מהמוסד לבין הציפייה מהמרצים.
47 אחוז מהסטודנטים הערבים ו-38 אחוז מהיהודים מביעים במידה גבוהה ציפייה שהמוסד יעודד שיח מכבד סביב נושאים שעולים בתקופת הבחירות. לעומת זאת, רק 26 אחוז מהערבים ו-13 אחוז מהיהודים חושבים במידה גבוהה שמרצים צריכים לעודד שיח על הבחירות בכיתות. יותר ממחצית מהמשיבים בשתי הקבוצות מצפים מהמוסד יותר מכפי שהם מצפים מהמרצים.
זה מסר חשוב. הסטודנטים אינם אומרים: תכניסו יותר פוליטיקה לכל שיעור. הם אומרים משהו אחר: אל תשאירו אותנו לבד עם הפוליטיקה שכבר נכנסת לקמפוס.
הסטודנטים אינם אומרים: תכניסו יותר פוליטיקה לכל שיעור. הם אומרים משהו אחר: אל תשאירו אותנו לבד עם הפוליטיקה שכבר נכנסת לקמפוס.
מכאן נגזרת אחריות מוסדית ברורה: להיערך מראש ולא רק להגיב למשבר, לקבוע כללים ברורים לשיח, לוודא שיש כתובות מוכרות לפנייה במקרה של פגיעה, לזהות סימנים מוקדמים של הימנעות, שתיקה והתרחקות בין קבוצות, וליצור מראש מרחבים שבהם ניתן לקיים שיחה מורכבת ומכבדת כאשר היא נדרשת.
יש לכך חשיבות מיוחדת משום שרק 15 אחוז מהסטודנטים הערבים מרגישים במידה גבוהה שכבר היום יש בקמפוס מקום לשיח מורכב על זהויות שונות, לעומת 36 אחוז מהסטודנטים היהודים.
לחזק את הקשר
אבל הנתונים מצביעים גם על אפשרות אחרת. 70 אחוז מהסטודנטים הערבים אומרים שהם רוצים לחזק את הקשר עם סטודנטים יהודים בקמפוס, בעיקר באמצעות למידה משותפת ופעילות חברתית. בקרב היהודים השיעור נמוך בהרבה – 28 אחוז – ובקרב אלה שאינם מעוניינים בקשר נוסף, חוסר אמון הוא הסיבה הבולטת ביותר.
ויש כאן ממצא נוסף שכדאי לשים לב אליו: בקרב סטודנטים יהודים שכבר חווים מפגשים חיוביים תכופים עם ערבים, 44 אחוז רוצים לחזק את הקשר, לעומת 16 אחוז בלבד בקרב מי שכמעט אינם נפגשים עם ערבים. אי אפשר להסיק מהמחקר שמפגש חיובי הוא שיצר את הרצון בקשר – ייתכן גם שמי שמעוניינים בקשר מחפשים יותר מפגשים כאלה – אבל הקשר בין השניים ברור.
לכן ההיערכות לבחירות אינה צריכה להסתכם ברשימת איסורים ובניסיון למנוע את האירוע הבא. מוסדות יכולים גם לחזק באופן אקטיבי את התשתית שמאפשרת לקמפוס לעבור תקופה מקוטבת: מפגש חיובי, עבודה ולמידה משותפת, תחושת הוגנות, קבלה של זהויות שונות ואמון בכך שהמוסד יפעל כאשר מתרחשת פגיעה.
האתגר אינו לייצר קמפוס ללא מחלוקת. האתגר הוא לייצר קמפוס שמסוגל לשאת מחלוקת מבלי שהיא תהפוך לפחד, להדרה או לשתיקה.
בסופו של דבר, אוניברסיטאות ומכללות אינן יכולות לשלוט בשיח של מערכת הבחירות בישראל. הן גם אינן צריכות לנסות להוציא את הפוליטיקה משערי הקמפוס.
אבל הן כן יכולות להחליט איזה קמפוס יפגוש את מערכת הבחירות.
האתגר אינו לייצר קמפוס ללא מחלוקת. האתגר הוא לייצר קמפוס שמסוגל לשאת מחלוקת מבלי שהיא תהפוך לפחד, להדרה או לשתיקה; קמפוס שבו אפשר להחזיק בעמדות שונות מאוד ועדיין להרגיש שייכים לאותו מרחב.
ובעיקר – קמפוס שבו אף סטודנטית או סטודנט אינם צריכים לבחור בין הזהות שלהם, האפשרות להשמיע את קולם ותחושת השייכות שלהם למוסד.
ד״ר מאיה דה פריס היא מנהלת תחום אקדמיה במרכז אקורד באוניברסיטה העברית
הגיבו לכתבה
אין תגובות