שלטים בספרייה ותארים סוג ב': הטרלול המשיחי רוצה להדיר נשים גם מהאקדמיה

ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת אישרה הבוקר (ב׳) בקריאה שנייה ושלישית את הצעת החוק של ח"כ לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית) להפרדה מגדרית באקדמיה בתארים מתקדמים, וזו תעלה להצבעה במליאה. במקור, לימודים בהפרדה מגדרית היו נהוגים בסוף המאה ה־19 בעולם המערבי לטובת שילוב ראשון מסוגו של נשים באקדמיה, שאז זכות ההצבעה טרם הייתה מצויה בידן ושערי האוניברסיטאות היו סגורים בפניהן. עם הזמן נפתחו עוד פקולטות ללמידה מעורבת של נשים וגברים ובהדרגה הלכו ונסגרו אותן אקדמיות שבהן למדו בהפרדה. 

היום בארה”ב קיימים 30 מוסדות בלבד שהלימודים בהם מתבצעים בהפרדה מגדרית מתוך אלפי מוסדות. יתר על כן, לפי החוק הפדרלי בארה"ב, כל מוסד שמקבל ולו מימון מזערי ביותר מהמדינה אינו רשאי ללמד בהפרדה, משום שהדבר מנוגד לעקרון השוויון באופן בוטא. נפרד הוא אינו שווה לעולם. כך נפסק בפסק הדין של בית המשפט העליון בתיק בראון נגד מועצת החינוך כבר בשנת 1954.

והנה פה בישראל, מוסדות אקדמיים אשר נהנים מסבסוד של מיליוני שקלים בשנה מלמדים בהפרדה מגדרית לתואר ראשון. במוסדות הללו קיימים תקנוני צניעות מחמירים לצד סנקציות על הפרתם, מתווכים מכספי ציבור מסרים לנשים צעירות שהצניעות מחייבת לטובת הצלחה אקדמית, משל היינו איראן.

קול בת מלך פנימה

בביקור פתע שערכתי באחד המוסדות הללו בירושלים, שוחחתי עם הסטודנטיות שלומדות בהפרדה מגדרית והן שיתפו שמלמדים אותן כיצד להימנע מהטרדה מינית במקום העבודה, למשל לא להיכנס למשרד לבד עם הבוס, לא ללכת לבד בלי חברה, אך כששאלתי אותן האם הן מודעות לכך שבכל מקום עבודה צריכה להיות ממונה למניעת הטרדה מינית לפי חוק, הן הופתעו ולא ידעו על מה אני מדברת. המסר הפגום לסטודנטיות הינו: הישמרו! אבל מה קורה אם הן הוטרדו? האם הן אשמות שלא נזהרו מספיק? למי הן אמורות לפנות?

באמצעות כספי ציבור, בתוך האקדמיה, היכל הידע, הממשלה מעודדת בורות ונבערות עם תפיסות פטריארכליות שנגועות עמוק בהאשמת הקורבן, שאין ולא צריך להיות להן מקום בישראל של 2026. האקדמיה תפקידה ללמד חשיבה ביקורתית בראש ובראשונה, להרהר ולערער בתמות קיימות ולשאול שאלות. במקום זה, הממשלה מממנת מוסדות שמלמדים נשים לצמצם את עצמן וכותבת להם בהסכם הלימודים "כל כבודה בת מלך פנימה". גם הקול שלה, פנימה.

תארים סוג ב׳

היום קיימים קמפוסים בהפרדה בכיתות הלימוד בלבד. הצעת החוק הנוכחית, שצריכה לעבור את אישור המליאה על מנת להיחשב כחוק מן המניין, מבקשת להרחיב את ההפרדה בקמפוסים נפרדים גם לכלל המרחבים הציבוריים. המשמעות היא כי ייתכן שבעתיד הלא-רחוק ייתלו שלטים בספרייה ובקפיטריה שמורים על כניסה לגברים בלבד. נשים לא יוכלו להזמין מרצה בכיר שמוביל בתחומו מהעולם לפאנל חשוב בקמפוס, כי הוא לא יוכל לשבת בדיון מעורב, ואם סטודנטית תגלה שהמרצה הכי טוב לשאלת המחקר שלה בדוקטורט הוא גבר היא לא תוכל לבקש ממנו להנחות אותה. לאט לאט, סטודנטיות בהפרדה יהיו שוות אקדמאית פחות, והתואר שלהן יחשב פחות. נפרד הוא לעולם אינו שווה, כבר אמרנו.

במילים פשוטות, הפרדה באקדמיה משמעה יצירה של תארים סוג ב’, שיכובדו פחות בשוק העבודה ובעולם המחקר. המשמעות היא פחות הזדמנויות, פחות קשרים מקצועיים ופחות נגישות למצוינות רק משום שהן נשים. הן יחוו ירידת ערך חדה למחקר שיבצעו. ובכלל, האם נפריד במעבדות עכשיו גם עכברים זכרים מנקבות? עד לאן הטרלול המשיחי יביא את האקדמיה?

וחשוב להגיד, זכויות נשים לא ישגשגו לעולם בתוך מרחבים שמרניים. אמנם את הצעת החוק הניחה ח”כ לימור סון הר מלך, אך מי שחתומים בפועל על ההצעה הן המפלגות החרדיות, שמקדמות את ההצעה בכל כוחן למען הדרת נשים והקצינו משמעותית את הצעת החוק המקורית. שהרי, איך מפלגות שאוסרות על נשים להתמודד ולהיבחר לכנסת יכולות בכלל לדבר על זכויות נשים?

ההתעקשות להרחבת ההפרדה באקדמיה למרחבים ציבוריים היא של ש”ס. על זה הם שמים בימים אלה את כובד משקלם, ובכך הם מגלים לנו מהו סעיף התקציב היקר ביותר במדינת ישראל: לא הביטחון, לא החינוך, אלא תחזוק הבורות והנבערות. כשההיסטוריה תשפוט את כולנו, היא לא תזכור את התירוצים. היא תזכור מי בחר להשקיע את כוחו בהעמקת הדרת נשים ואפליה ממוסדת במקום בקידום שוויון זכויות לנשים, כי גם נשים הן בנות אדם, נבראו בצלם.

עדי עזוז היא חברת כנסת מטעם מפלגת ״ביחד״.