שנה ל״הפסקת האש״: בעזה עדיין אין אף בית חולים שמתפקד באופן מלא

שנה לאחר שהפסקת האש בעזה נכנסה לתוקף, ב-10 באוקטובר 2025, אף אחד מ-36 בתי החולים ברצועה אינו מתפקד באופן מלא. מספר מיטות הטיפול הנמרץ כמעט שלא השתנה, שירותים רפואיים חיוניים נותרו מושבתים או הצטמצמו, המחסור בתרופות ובציוד נמשך ואלפי חולים הזקוקים לטיפול שאינו קיים ברצועה עדיין ממתינים לפינוי.

דוח של רופאים לזכויות אדם שפורסם ביום חמישי (8.10) ובחן את מצבה של מערכת הבריאות לאורך השנה הראשונה להפסקת האש בהשוואה למצבה באוקטובר 2025 ולפני המלחמה, קובע כי הפסקת האש לא יצרה את התנאים הדרושים לשיקום מערכת הבריאות. במדדים מרכזיים כמעט שלא חל שיפור, ובאחרים אף נרשמה הידרדרות.

באוקטובר 2025 פעלו באופן חלקי 14 מתוך 36 בתי החולים ברצועה, ואף אחד מהם לא פעל באופן מלא. בספטמבר השנה עלה מספר בתי החולים הפועלים חלקית ל-20, וכולם עדיין תלויים בגנרטורים. התלות בגנרטורים פוגעת בין היתר בחדרי ניתוח, במעבדות ובשירותים חיוניים נוספים. שבוע לפני פרסום הדוח אמרה נציגת ארגון הבריאות העולמי ריינהילדה ואן דה וירדט בתדריך בז׳נבה כי ״אף בית חולים אחד בעזה אינו מתפקד באופן מלא״, וכי זמן ההמתנה החציוני לאישור ישראלי למשלוח ציוד רפואי גדול עומד על 74 יום.

מספר מיטות הטיפול הנמרץ ממחיש את קצב ההתאוששות: באוקטובר 2025 היו ברצועה 103 מיטות טיפול נמרץ, ביולי השנה – 104. במקביל, שיעור מתקני הבריאות שבהם היו זמינים טיפולי המודיאליזה ירד מ-17 אחוז ל-12 אחוז. שירותי MRI, שלא היו זמינים בתחילת הפסקת האש, אינם זמינים גם כיום. שירותי רנטגן בסיסיים העומדים בתקן היו זמינים ב-30 אחוז מנקודות הבריאות באוקטובר 2025 וב-29 אחוז ביולי השנה. על פי הדוח, המידע נשען על נתוני ארגון הבריאות העולמי, משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA), משרד הבריאות בעזה ומתפ״ש.

מערכת הבריאות מותקפת

גם במהלך הפסקת האש נמשכו הפגיעות בשירותי הבריאות. מערכת המעקב של ארגון הבריאות העולמי תיעדה לפחות 825 תקיפות נגד שירותי בריאות בעזה עד 2 באוקטובר 2025. בשבעת החודשים הראשונים להפסקת האש נוספו לפחות 143 תקיפות על בתי חולים, מרפאות ותחבורה רפואית, והמספר המצטבר מאז תחילת המלחמה הגיע עד סוף מאי השנה ל-968.

הדוח מדגיש כי קריסת מערכת הבריאות אינה מסתכמת במספר בתי החולים או המיטות. באוגוסט השנה נזקקו כ-1.98 מיליון בני אדם, 94 אחוז מאוכלוסיית הרצועה, לסיוע במחסה ובציוד ביתי בסיסי, ו-58 אחוז סבלו מתנאי מחסה קשים שהעמידו אותם בסיכון בריאותי ובטיחותי. כמיליון בני אדם חיו באוהלים.

תשתיות הביוב והטיפול בשפכים שנפגעו הותירו סיכונים חמורים לבריאות הציבור, ובמחנות ובאזורי העקורים תועדו ביוב גלוי, פסולת, מזיקים והצפות. ביולי עדיין סבלו כ-1.4 מיליון בני אדם, 67 אחוז מהאוכלוסייה, מחוסר ביטחון תזונתי חריף ברמת משבר ומעלה. בין ינואר למאי טיפלה מרפאת חוץ אחת של ארגון הומניטרי בינלאומי ביותר מאלף מקרי כוויות, בעיקר כתוצאה מבישול מאולתר בשל המחסור בדלק ובגז. 75 אחוז מהנפגעים היו ילדים.

״ציוד כושר אינו תואם את המדיניות ההומניטרית״

המחסור בתרופות ובציוד רפואי לא נפתר במהלך הפסקת האש. הדוח מציין כי ציוד רפואי רב עדיין כפוף להגבלות ״דו-שימושיות״ או נאסר לכניסה, ובהם רכיבים לפרוטזות, נעליים רפואיות וכיסאות גלגלים. בתקופות מסוימות חסרו בבתי חולים אפילו מוצרי יסוד כמו גזה סטרילית.

גם מכשירי אולטרסאונד, אינקובטורים, מכונות הנשמה ויחידות יולדות ניידות הוגדרו מוצרים דו-שימושיים. הכנסת גנרטורים, חלקי חילוף ורכיבים חשמליים, החיוניים להפעלת יחידות טיפול נמרץ, דיאליזה, חדרי ניתוח ומעבדות, התעכבה. ב-6 ביוני אף נדחו שתי בקשות להכנסת ציוד שיקום בטענה ש״ציוד כושר אינו תואם את המדיניות ההומניטרית״ – זאת כאשר מאז אוקטובר 2023 תועדו ברצועה יותר מ-6,000 קטיעות איברים לפי הנתון שמביא הדוח, ויותר מ-5,000 לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי. הארגון מציין גם כי משלוח של פרוטזות ואמצעי עזר נדחה ארבע פעמים בחצי השנה האחרונה.

לפי נתוני מתפ״ש עצמו, 69 אחוז מהמוצרים הרפואיים שאושרו לכניסה לרצועה בין ינואר למאי השנה לא הגיעו אליה בפועל. ציוד רפואי היווה לאורך הפסקת האש רק בין אחוז ל-2.5 אחוז מכלל הסיוע שנכנס במסגרת המנגנון המפוקח של האו״ם. גם רשימת המחסור עצמה התרחבה. ביוני דיווח משרד הבריאות בעזה על מחסור באינסולין, שקיות קולוסטומיה, קטטרים וחומרים רפואיים חיוניים נוספים. בהשוואה שערכו ברופאים לזכויות אדם לרשימת המחסור מאוגוסט 2025, עוד לפני הפסקת האש, נמצא כי מרבית המוצרים שהיו חסרים אז נותרו במחסור, ובחלק מהמקרים גדלו הן הכמויות החסרות והן מגוון הפריטים.

חשוב לדייק: מתפ״ש מציג תמונה הפוכה. בדוח שפרסם ביולי על ״המצב ההומניטרי בתקופת הפסקת האש״ נכתב כי מאז אוקטובר 2025 נכנסו לרצועה יותר מ-18 אלף טונות של תרופות וציוד רפואי, וכי מספר יחידות הטיפול הנמרץ עלה מ-67 ל-107 – נתון שאינו מתיישב עם המעבר מ-103 ל-104 מיטות טיפול נמרץ שמתעד ארגון הבריאות העולמי. באותו דוח מופיע גם נתון ה-69 אחוז: מתחילת השנה ועד מאי אישרה ישראל במנגנון האו״ם 10,336 משטחים של מוצרי בריאות, ורק 3,238 מהם נכנסו לרצועה. את הפער תולה מתפ״ש בארגונים: לטענתו, הם לא הביאו למעבר את הסחורה שקיבלו עליה אישור. בעדכון שפרסם ב-23 בספטמבר כבר דיווח מתפ״ש על יותר מ-24 אלף טונות של ציוד ואספקה רפואית שנכנסו לרצועה מאז הפסקת האש. בדוח טוענים ברופאים לזכויות אדם כי הנתון הזה מסתיר במכוון את הקריסה הכמעט מוחלטת של מערכת הבריאות שהאספקה אמורה לשרת: בלי שיקום התשתיות שנפגעו ובלי שרשרת אספקה רציפה לפי הצרכים, היקף הסיוע לבדו לא יחזיר לפלסטינים ברצועה את הגישה לטיפול.

אפילו אקמול אין

רופא נפרולוג בבית חולים ציבורי בעזה סיפר לרופאים לזכויות אדם כי כ-700 חולים הסובלים מאי-ספיקת כליות כרונית בשלב 5 נזקקים לשלושה טיפולי דיאליזה בשבוע. לדבריו, החומר החיוני להפעלת מכונות הדיאליזה כמעט לא נכנס במשך כחודש וחצי במהלך הפסקת האש, ורק כמות קטנה הגיעה לאחר מכן. ללא אספקה מספקת, הזהיר, מחצית ממכונות הדיאליזה עלולות לצאת משימוש. לצד זאת קיים מחסור חמור בבדיקות מעבדה ובתרופות.

חוסיין מטר (44), אב לארבעה שאובחן בסרטן המעי הגס ב-2019 וטופל אז בבית החולים אוגוסטה ויקטוריה במזרח ירושלים, סיפר לרופאים לזכויות אדם באוגוסט כי כיום אפילו ההגעה לבדיקה בבית החולים שיפא היא משימה קשה. מטר זקוק לבדיקת PET שאינה זמינה ברצועה.

לדבריו, המחסור בטיפול ובמעקב כבר פגע בכליותיו, ובתקופות מסוימות אפילו פרצטמול לא היה בנמצא. בדיקות פתולוגיות נעשות, לדבריו, באמצעות דגימות ישנות שאינן מאפשרות לרופאים להגיע לתוצאות מדויקות. אם לפני המלחמה קיבל 30 שקיות קולוסטומיה בחודש, אחת לכל יום, בשלוש השנים האחרונות הן אינן זמינות בעזה, וחולים נאלצים לאלתר באמצעות כפפות או שקיות פלסטיק.

אם לפני המלחמה קיבל 30 שקיות קולוסטומיה בחודש, אחת לכל יום, בשלוש השנים האחרונות הן אינן זמינות בעזה, וחולים נאלצים לאלתר באמצעות כפפות או שקיות פלסטיק.

מטר עצמו נמצא לדבריו ברשימת הפינוי של ארגון הבריאות העולמי מאז נובמבר 2023. אחיינו, בן 19 שלמד הנדסה ואובחן בלוקמיה בתחילת 2024, המתין תשעה חודשים לפינוי דחוף ומת בנובמבר אותה שנה. אחותו, שאובחנה בסרטן המעי הגס ב-2025 ונזקקה לכימותרפיה ולניתוח, מתה חודש וחצי לאחר האבחנה מבלי שהמשפחה קיבלה מענה לבקשת הפינוי שלה.

יותר מ-1,500 מתו בזמן שהמתינו לפינוי

אחד המוקדים המרכזיים בדוח הוא חסימת הגישה לטיפול רפואי מחוץ לרצועה. לפני אוקטובר 2023 יצאו מעזה בין 50 ל-100 חולים ביום לקבלת טיפול רפואי. בין 10 באוקטובר 2025 לאמצע ספטמבר 2026 יצאו לטיפול מחוץ לרצועה כ-3,400 חולים בלבד.

לפי הדוח, קצב הפינויים בתקופת הפסקת האש עומד על עשירית עד שישית מהקצב שהיה נהוג לפני המלחמה – דווקא כאשר הצורך בטיפול שאינו זמין בתוך הרצועה גדל. רוב המפונים מאז תחילת המלחמה נקלטו במצרים: 8,782 מתוך 13,555. איחוד האמירויות קלט 1,518. הפער הזה קטלני. לפי נתוני משרד הבריאות בעזה המצוטטים בדוח, מאז אוקטובר 2023 ועד 2 ביולי השנה מתו לפחות 1,570 חולים בזמן שהמתינו לפינוי רפואי, בהם 505 חולי סרטן ולפחות 264 ילדים. רופא הכליות שהתראיין לדוח העריך כי יותר מ-20 אלף הפניות לטיפול מחוץ לרצועה ממתינות במערכת. לדבריו, יש חולים שבקשת הפינוי שלהם הוגשה לפני שנה ואף שנתיים ועדיין לא יצאו.

הדוח מתאר בין היתר את אלמה, תינוקת בת ארבעה חודשים שסבלה ממום מולד בריאה ונזקקה לניתוח שלא ניתן לבצע בעזה. היא מתה בזמן שהמתינה לפינוי. אחותה הגדולה מתה קודם לכן מאותו מצב רפואי בגיל שמונה חודשים. במקרה נוסף, תינוקת בת שלושה חודשים עם מום לבבי חמור נזקקה לניתוח דחוף. המקרה הועבר לרופאים לזכויות אדם ב-10 בפברואר. למרות פניות חוזרות, היא לא פונתה ומתה בהמשך אותו חודש.

המסדרון לגדה נותר סגור

במקביל לפינויים המצומצמים למדינות שלישיות, ישראל ממשיכה למנוע מחולים מעזה גישה לבתי החולים הפלסטיניים בגדה המערבית ובמזרח ירושלים. ב-20 בנובמבר 2025 עתרו רופאים לזכויות אדם, גישה, המוקד להגנת הפרט, האגודה לזכויות האזרח ועדאלה לבג״ץ בדרישה להשיב את הגישה. יותר מ-30 רופאים ישראלים בכירים הצטרפו להליך.

ביולי השנה דן בג״ץ בעתירה (19.7), בהרכב השופטים יעל וילנר, יחיאל כשר ואלכס שטיין. השופטים תהו על סירובה הגורף של המדינה לבחון אפילו מקרים פרטניים – ״אין כזה דבר הנחיה כללית עם 0 חריגים״, אמר שטיין – אך נמנעו מלהתערב וקיבלו את עמדת המדינה שהתבססה על חומר ביטחוני שהוצג במעמד צד אחד. ״בשלב הזה, בעת הזו, לא נתערב״, קבע ההרכב. לפי הדוח, השופטים עצמם תיארו את החומר כעמום ולא ספציפי. לפי רופאים לזכויות אדם, בדיון הודתה המדינה כי הפינויים למדינות שלישיות מגיעים לעשירית בלבד מהיקף הפינויים הרפואיים מעזה לפני המלחמה. המדינה נדרשה למסור עדכון נוסף בדצמבר.

״בשלב הזה, בעת הזו, לא נתערב״

בג״ץ, 19 ביולי 2026

ברופאים לזכויות אדם טוענים כי פינוי למדינות שלישיות אינו יכול להוות תחליף למסדרון הרפואי לגדה ולמזרח ירושלים. לפי חישוב הארגון, מתן מענה לצורך הקיים באמצעות מנגנון זה בלבד יחייב יציאה של יותר מ-30 אלף חולים ומלווים מהרצועה. הארגון מזהיר גם מהיעדר ערבויות לחזרתם של החולים ומלוויהם ומהפרדת משפחות לתקופות בלתי ידועות.

1,422 הרוגים מאז הפסקת האש

הדוח מדגיש כי לצד קריסת שירותי הבריאות נמשך גם ההרג. לפי נתוני אשכול הבריאות של ארגון הבריאות העולמי, מאז כניסת הפסקת האש לתוקף ועד סוף ספטמבר נהרגו מאש כוחות ישראליים לפחות 1,422 פלסטינים ונפצעו 5,150. יוניסף תיעד לפחות 300 ילדים שנהרגו ב-300 הימים הראשונים להפסקת האש. ״הפסקת אש שמותירה אחריה בממוצע ילד מת אחד בכל יום ויום מכזיבה את הילדים״, אמר באוגוסט המנהל האזורי של הארגון, אדואר בגבדר.

״הפסקת אש שמותירה אחריה בממוצע ילד מת אחד בכל יום ויום מכזיבה את הילדים״

אדואר בגבדר, יוניסף

בארגון ״רופאים לזכויות אדם״ קובעים כי הנתונים אינם מתארים רק מערכת בריאות שמתאוששת באיטיות. לטענת הארגון, המעשים שפורטו בדוח מיולי 2025 שמבצעת ישראל בעזה – ובהם יצירת תנאי חיים שנועדו להביא להרס האוכלוסייה הפלסטינית – נמשכו גם במהלך הפסקת האש. לדבריו, ישראל ממשיכה להגביל את תנועת החולים הזקוקים לטיפול מציל חיים, לעכב תרופות וציוד רפואי ולמנוע שיקום משמעותי של מערכת הבריאות.

מילנה אנסארי, מנהלת מחלקת השטחים הכבושים ברופאים לזכויות אדם וכותבת הדוח, מסרה: ״שנה ל׳הפסקת אש׳ הייתה אמורה להביא לפלסטינים הקלה ושיקום ממשיים ולאפשר למערכת הבריאות ההרוסה להתחיל להשתקם ולהיבנות מחדש. בפועל, מערכת הבריאות נותרה הרוסה, תרופות וציוד חיוניים אינם מגיעים לעזה בהיקף הנדרש, וחולים מתים בעודם מחכים ללא תוחלת לגישה לטיפול שנמצא במרחק של כמה עשרות קילומטרים ממקום הימצאם, בגדה המערבית ובירושלים המזרחית״. לדבריה, ״המדיניות הישראלית ממשיכה ליצור תנאי חיים שמונעים מהפלסטינים בעזה להתאושש ולשרוד״.

בדוח מסכם הארגון כי שנה לאחר הפסקת האש לא התרחש שיקום בהיקף או בקצב הנדרשים, וכי חולים ימשיכו לסבול ולמות כל עוד לא תתאפשר גישה לטיפול ולשיקום מערכת הבריאות.