ישראל השתלטה על שני שלישים מרצועת עזה במהלך הפסקת האש

תשעה חודשים חלפו מאז נכנסה לתוקף הפסקת האש ברצועת עזה, אך המפה שנקבעה במסגרתה כבר לא משקפת את המציאות בשטח. על פי משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA) וארגון "גישה – המרכז לשמירה על הזכות לנוע", מאז הפסקת האש החל תהליך עקבי של עדכון השטחים האסורים בתנועה. 

באוקטובר 2025 63.2 אחוז משטח הרצועה היה כפוף למגבלות. במרץ 2026 הורחב התוואי ל-64.7 אחוז משטח הרצועה, וביוני 2026 השטח המוגדר במפת OCHA כ"אזור הנתון לשליטה ישראלית הדוקה" הורחב שוב ל-64.9 אחוז – כמעט שני שלישים משטח רצועת עזה.

לפי האו"ם, במרחב שבין הקו הצהוב לקו הכתום בלבד נמצאים יותר מ-14 אלף משקי בית, לצד עשרות מתקנים הומניטריים ובהם תשתיות מים ותברואה, שירותי בריאות, מוקדי חלוקת מזון, בתי ספר ולפחות 10 מתקני פליטים של אונר"א. דיווח של OCHA מיוני האחרון מתאר כי פלסטינים החיים בשטחים שהגישה אליהם מוגבלת או בקרבתם אינם יודעים בהכרח היכן מתחיל האזור האסור לתנועה, אלא מסיקים זאת בהתאם לירי שמתבצע באיזור ולזמינות ירודה של שירותים.

קו מתרחב

בהתאם להסכם הפסקת האש שנחתם באוקטובר 2025, בשלב הראשון צה״ל התבסס לאורך 17 ק״מ של קו הפרדת הכוחות (הקו הצהוב), וזאת באמצעות הקמת עשרות מוצבים, עבודות הנדסיות, סלילת דרכים והקמת מכשולים קרקעיים. הקו אמור היה לסמן את גבול הנסיגה הזמני של צה"ל, אלא שעם כניסת הפסקת האש לתוקף העבירו הרשויות הישראליות לארגוני הסיוע את התוואי המעודכן של הקו הכתום – שטח חציצה נוסף שהשתרע על פני 174 קמ”ר, והרחיב ב-11 אחוז את שטח הקו הצהוב. 

הרחבת הקו הכתום משתלבת בתפיסת "היום שאחרי" שמקדמת מועצת השלום – הגוף הבינלאומי שהוקם במסגרת תוכנית 20 הנקודות של טראמפ לניהול רצועת עזה לאחר המלחמה. תפקידה הוא לפקח על יישום הפסקת האש, קידום פירוז חמאס, שיקום הרצועה והקמת מנגנון ממשל אזרחי חלופי, והיא כוללת עשרות מדינות בהן ישראל, מצרים, ירדן, ערב הסעודית, איחוד האמירויות, קטאר וטורקיה.

בסוף השבוע האחרון פורסם כי בעקבות סירוב חמאס להתפרק מנשקו, אימצה המועצה גישה לפיה ישראל רשאית להגביר את פעילותה הצבאית ברצועה באמצעות חיסול בכירי חמאס הפועלים לשיקום הארגון, סיכול משתתפי מתקפת 7 באוקטובר, וצמצום השטח הנתון לשליטת חמאס מעבר לזה שנקבע בהסכם הפסקת האש.

בערוצים ערביים דווח כי מועצת השלום צפויה להקים פיילוט של מרכזי מחסה הומניטריים באזורים ברצועת עזה שאינם בשליטת חמאס, במסגרתו כוח בינלאומי יפעל במתחמים בזמן שצה"ל ימשיך להחזיק במעטפת הביטחונית סביבם ולהרחיב את אחיזתו בשטח. אבל את הכנת השטח להרחבת האחיזה ברצועה ניתן היה כבר לפני פחות מחודשיים, כאשר רה״מ בנימין נתניהו הצהיר פומבית על הרחבת השליטה ברצועה מ-50 ל-70 אחוז. כחודש לאחר מכן כבר הצביעו המפות המעודכנות על התקרבות ממשית ליעד.

אין לאן ללכת

בעוד שבישראל השינוי כמעט שלא זכה לדיון ציבורי, בשטח הוא משנה את פני המציאות, מצמצם עוד יותר את המרחב שבו יכולים יותר משני מיליון פלסטינים לנוע ולחיות, ומשפיע באופן ישיר על יכולתם של ארגוני הסיוע להגיע אליהם. המטרה המוצהרת היא לנתק בהדרגה את האוכלוסייה האזרחית מחמאס באמצעות העברת מזון, שירותים וסיוע הומניטרי ישירות לתושבים, אולם בפועל ככל שהשליטה הישראלית מתרחבת, כך הסיוע ההומניטרי מוגבל. 

לפי צוות הסיוע ההומניטרי של האו"ם (HCT), ההתרחבות המתמשכת של אזורי השליטה הישראלים, הדרישות לתיאום והירי התכוף מגבילים את מאמצי הסיוע ולעיתים קרובות מעכבים אותם. חלק מארגוני הסיוע אף נאלצו לצמצם או להקפיא את פעילותם, בין היתר לאחר שעובדי סיוע וספקי שירות נהרגו באזורים אלה.

ככל שתוואי הקו הכתום הורחב מערבה, גברו גם גלי העקירה. משפחות שנדחקו מהאזורים הסמוכים לקו מספרות כי גם "האזורים הבטוחים" הולכים ואוזלים, וכי רבים נאלצים להקים אוהלים בצפיפות רבה, לעיתים סמוך למזבלות ולתשתיות ביוב, משום שלא נותר להם מקום אחר. "אנשים שואלים למה אנחנו נשארים כל כך קרוב לאזור המסוכן. התשובה פשוטה: אין לנו לאן ללכת", סיפרה חדיג'ה סאלח, תושבת עזה המתגוררת בבית ספר המשמש מקלט בצפון הרצועה. "אפילו עכשיו, בזמן שאני מדברת, הם מרחיבים את האזור. אנחנו יכולים לראות את החיילים במו עינינו. אם נעזוב את המקום הזה, פשוט נישאר לישון ברחוב״.

קו מדומיין

בדומה לקו הצהוב, שנקבע עם כניסת הפסקת האש לתוקף אך לא סומן בשטח מיד, גם הקו הכתום אינו מסומן לתושבי הרצועה. מתפ"ש אמנם הפיץ את מפת הקו הכתום לארגוני הסיוע אך הוא לא פרסם אותה לציבור, וסירב להשיב לסוכנות רויטרס האם מיקומה הועבר גם לאוכלוסייה הפלסטינית. "התושבים לא יודעים היכן הקווים מתחילים או מסתיימים״, אמר לרויטרס אמג'ד א-שאווה, ראש רשת הארגונים הפלסטיניים ברצועת עזה. ״יום אחד הגבול נמצא במקום אחד, ולמחרת הוא זז ללא כל אזהרה".

אמנם צה"ל החל לסמן את תוואי הקו הצהוב באמצעות הצבת קוביות בטון צהובות, אולם לפי ארגון גישה עבודות הסימון מעולם לא הושלמו, ומלכתחילה אף חרגו מהתוואי עליו סוכם במסגרת הפסקת האש. בנוסף, הצבא הזיז מעת לעת את קוביות הבטון מערבה, ובכך הרחיב את השליטה הישראלית באזורים ברצועה. על פי דיווח של האו״ם, בין ה-10 באוקטובר 2025 ל-27 בפברואר 2026 נהרגו לפחות 196 פלסטינים, בהם 43 ילדים, ממזרח לקו הצהוב או בקרבתו.