״אם אתה לא גיבור אתה לא מביא רייטינג ואין עם מי לדבר״: שלוש שנים אחרי ה-7 באוקטובר, נוסעי פליי דובאי גילו שעדיין אין מדינה

כשהמטוס של חברת פליי דובאי התחיל לצנוח, בוניאל עפרי ישבה ליד החלון. צרחות החלו להישמע בקדמת המטוס, והיא ראתה מהחלון את האדמה מתקרבת. לידה ישב בן זוגה, איתי פרלמן שטריקס, שעד כמה דקות קודם לכן דפדף במסך שמולו בין סרטים לבין המפה שמראה את מיקום המטוס. השניים היו בדרכם הביתה מחופשה של שלושה שבועות ביפן. ״מתחילה הצניחה והגוף כולו דבוק לכיסא. זה הרגיש כמו צניחה של 90 מעלות כלפי מטה״, הוא משחזר בשיחה עם המקום הכי חם בגיהנום. ״יש צרחות במטוס וצעקות. הצניחה הזו מרגישה משהו כמו חצי דקה, ויכול להיות גם פחות, ואז המטוס מתחיל לעלות חזרה – אבל הוא עולה בצורה עקומה. אנחנו כבר מבינים שאנחנו בדרך להתרסקות״.

ביום רביעי שעבר תקף טייס המשנה את הקברניט בטיסת פליי דובאי לנתב״ג, והמטוס צלל אלפי מטרים אל עבר הקרקע, בניסיון להוביל להתרסקות המטוס, על 174 הנוסעים שבו. אלא שאז נוסעים ישראלים השתלטו על התוקף, ייצבו את המטוס, ושני טייסי תגבור של פליי דובאי שהיו על המטוס הנחיתו אותו בסעודיה. מיד לאחר שעלו הנוסעים על הטיסה החלופית חזרה לישראל וכמובן עם הנחיתה, עטו עליהם הפוליטיקאים, הכתבים ומקבלי הפנים. שבוע לאחר מכן, מתארים הנוסעים, ועדיין איש לא פנה אליהם. שלוש שנים אחרי בוקר ה-7 באוקטובר, כמו אז גם הפעם – המדינה נעלמה כמעט לחלוטין, והם אובדי עצות.

בקבוצת הוואטסאפ שפתחו לאחר שנחתו בסעודיה יש בימים האחרונים ״זעקה מאוד מאוד גדולה״, מתארת עפרי. ״אנשים מנסים להתייעץ אחד עם השני. הילדים לא ישנים בלילה וההורים לא ממש יודעים איך לטפל בהם, אז אנשים שואלים אם מישהו יודע איך כדאי לגשת לילדים. אבל גם אנחנו, המבוגרים שהיו במטוס, מתמודדים עם בעיות שינה, פלאשבקים, ותחושה מאוד גדולה של חוסר אונים וחוסר נראות. אני לא צריכה סליחה, אני רק צריכה שהגורמים הרלוונטיים יעזרו לנו לישון בלילה. אבל אף אחד לא פנה אלינו בשום שלב. לא המדינה, לא קופת חולים, לא משרד הבריאות ולא פליי דובאי. כלום״.

אין על מי לסמוך

טיסה FZ1073 מצטרפת לאוסף המחדלים הרשומים על שמה של ממשלת ישראל הנוכחית. ראש השב״כ דוד זיני הזהיר במשך חודשים שהאבטחה בטיסות מהאמירויות אינה מספיקה, ובפוסטים שפרסם טייס המשנה ברשתות נמצאו עשרות התבטאויות איסלמיסטיות קיצוניות. טייס המשנה, המאם אל-המאמי, הוא אזרח עומאן, מדינה שאין לה יחסים דיפלומטיים עם ישראל. לפי ההסדרים עם חברות התעופה הזרות, הוא לא היה אמור לטוס לנתב״ג. לפי דיווחים בעולם, חברת התעופה של עומאן הרחיקה אותו מהטסה בגלל עמדות קיצוניות. חברת התעופה של מרוקו הודיעה שלא העסיקה אותו אחרי הכשרה של שלושה חודשים. רשות המסים אישרה שרשימת אנשי הצוות, כולל האזרחות של כל אחד מהם, הגיעה לישראל לפני ההמראה, ואיש לא עצר אותו. מאז מגלגלים השב״כ ומשרד התחבורה את האחריות זה על זה.

לפי אתר המשרד, אגף הביטחון שלו אחראי ל״אבחון ביטחוני של טיסות זרות״. השרה מירי רגב טוענת שהרשימה לא הגיעה אליה ושבדיקת הטייסים מוטלת על גופי המודיעין. בימים האחרונים התברר שהוויכוח ישן – לפי מסמך של המטה לביטחון לאומי שחשף גלי צה״ל, אנשי המקצוע במשרד הזהירו שאין להם כלים לבצע את המשימה, המל״ל התריע במרץ 2025 שהמשרד אינו פועל לפי החלטת הקבינט, ובכל זאת נתניהו הכריע באמצע 2025 להשאיר בידיו את האחריות. עוד דווח שהמשרד סירב להצעה להציב אצלו איש שב״כ, ושלא אייש אף אחד מעשרת התקנים שקיבל בתקציב 2026. לפי דברים שהודלפו מדיון סגור בוועדת החוץ והביטחון, בשנה האחרונה נכנסו לישראל כ-1,240 אנשי צוות אוויר ממדינות שאין להן יחסים עם ישראל.

רק ביום ראשון, לאחר שהמטוס כבר נחטף וניצל רק בזכות תושיית הנוסעים, הורה נתניהו לראש המל״ל למנות בודק לכל מערך האבטחה של טיסות זרות וחברות התעופה הזרות קיבלו הנחיה חדשה שאוסרת לשבץ בטיסות לישראל אנשי צוות שהם אזרחים של מדינות כאלה. בינתיים בחדשות 12 דווח אתמול שמשלחת אמריקאית תגיע לבדוק אם ישראל עדיין עומדת בתנאי הפטור מאשרות כניסה לארצות הברית.

בהיעדרה של המדינה ניצולי הפיגוע הצילו את עצמם במו ידיהם, אך כמו בשבועות שאחרי ה-7 באוקטובר, גם כעת המדינה פשוט לא נמצאת בתמונה. לפי ynet, צוותים של מרכז החוסן הארצי חיכו להם בנתב״ג, ולדברי גורם במשרד הבריאות הם הונחו למסור להם פרטים של מוקדי סיוע. מאז, כך דווח שם השבוע, מתלבטים אנשי המקצוע במשרד אם יש מקום לפנייה יזומה: החשש הוא שפנייה כזאת תציג תגובות טבעיות, כמו קשיי שינה ומתח, כבעיה שדורשת טיפול. ״אין כאן אירוע שאמור לייצר טראומה נרחבת״, אמר אותו גורם במשרד הבריאות.

לפי אותו דיווח, משרד הרווחה פנה כבר באותו יום רביעי לרשות שדות התעופה וביקש את רשימת הנוסעים, כדי שעובדות סוציאליות יציעו להם ליווי. לטענת המשרד הוא נענה שמדובר במידע פרטי שאסור להעבירו ללא ייעוץ משפטי. בביטוח הלאומי מסרו שכדי להפעיל את ״נוהל חרדה״ דרוש אישור של משרד הביטחון, וזה טרם התקבל. הנוהל מאפשר למי שחווה חרדה בעקבות אירוע ביטחוני או פעולת איבה לקבל סדרת טיפולים ראשונית בלי ועדות רפואיות ובלי להוכיח נזק נפשי. במשרד הביטחון השיבו שהרשות המאשרת, המכריעה אם להכיר בנפגעי פעולות איבה, תחליט ״לאחר קבלת מידע רלוונטי מגורמי החקירה״, ושאת התביעות מגישים הנפגעים לביטוח הלאומי. במשרד התחבורה מסרו שנוסעים שנגרם להם נזק ״יכולים לפנות לחברת פליי דובאי בדרישה לפיצוי״.

״רק משמועות ומהחדשות״

ההיעדרות הזאת, מספרים פרלמן ועפרי, התחילה עוד בסעודיה. אחרי הנחיתה שם נכנסו הנוסעים לפרק חדש של חוסר ודאות. דרך הרשת הם ראו את הכותרות בארץ, אבל אף אחד לא אמר להם מה עומד לקרות ומי יחלץ אותם. ״כל פעם מגיע אחד הנוסעים שאומר ׳דיברתי עם ראש המוסד׳ או ׳ראש המל״ל׳, ׳אח שלי ככה וככה׳, וככה אנחנו מתעדכנים, משמועות״, אומר פרלמן. ״לרגע לא ציפיתי שסיירת מטכ״ל תחלץ אותנו או שיגיע נציג ישראלי ללחוץ לנו את היד. ציפיתי רק להודעה בטלפון, בדיוק כמו שקיבלנו במלחמות עם איראן או בתקופת הקורונה. למוסד ולשב״כ יש יכולת לאתר את הטלפון שלי ולשלוח הודעה. אני בטוח שהם ידעו שאנחנו על הטיסה הזו. מן הראוי שנקבל את ההודעה הכי פשוטה שיש – ולא קיבלנו״.

״למוסד ולשב״כ יש יכולת לאתר את הטלפון שלי ולשלוח הודעה. אני בטוח שהם ידעו שאנחנו על הטיסה הזו״

איתי פרלמן שטריקס

״אפילו כשהיינו שם ניזונו רק משמועות ומהחדשות״, מוסיפה עפרי. ״זה לא הגיוני שאנחנו בתוך הסיטואציה, ואנשים שנמצאים בבית, בישראל או במקום בטוח בעולם ניזונים מאותן ידיעות שאנחנו ניזונים מהן״.

תחושת הנטישה גרמה לנוסעי המטוס לקחת אחריות על גורלם בעצמם. ב-ynet דווח ששגריר ישראל באיחוד האמירויות יוסי שלי אמנם שוחח עם נוסעים שסירבו לעלות למטוס החלופי ששלחה פליי דובאי, אבל אל פרלמן ועפרי, לדבריהם, לא פנה שום גורם ישראלי בזמן השהות בסעודיה. הנוסעים דרשו שיציגו בפניהם את צוות המטוס החלופי, ואחד האבות ביקש שהטייס יראה לעשרות הילדים שעל המטוס תמונות של הילדים שלו, על מנת לנסות להרגיע אותם. ״התחלקנו לשתי קבוצות – אלה שרוצים כבר לעלות על המטוס ולחזור הביתה, ואלה שאמרו שאין סיכוי שעולים על המטוס כי אי אפשר לסמוך על אף אחד״, מספר פרלמן.

״מעגל פוסט טראומטי במדינה פוסט טראומטית״

אחרי דין ודברים הסכימו כל הנוסעים לעלות על טיסה נוספת של פליי דובאי, ואחרי 48 דקות נחתו בישראל. בחוץ חיכו צלמים ועיתונאים, ואת הנוסעים שהשתלטו על טייס המשנה, מספר פרלמן, לקחו לחדרים צדדיים כדי לפגוש את ראש הממשלה. ״ידענו שאנחנו בדרך לסערה פוליטית, ראיונות וניצול פוליטי של האירוע, וידענו שאנחנו לא הולכים לשתף פעולה עם זה״, הוא אומר. ״רצינו לפגוש כמה שיותר מהר את המשפחה שלנו ולעוף. הגענו הביתה ונרדמנו, ואז התחיל סבב של מפגשים עם משפחה וחברים. רק במוצאי שבת פתאום חלחל לי שאף אחד לא פנה או דיבר איתנו״.

״אני חייב את החיים שלי לגיבורים של הסיפור״, אומר פרלמן. ״אבל אם אתה לא גיבור אתה לא מביא רייטינג ואין עם מי לדבר״. גם הכותרות על הפיצויים שהנוסעים עשויים לקבל, לדבריו, לא משקפות את מה שקורה בשטח: ״אף אחד לא דיבר איתנו. לא מפליי דובאי ולא מישראל. זו סתם עוד כותרת״.

״המדינה הזו חוותה כל כך הרבה טראומות, ויש כבר פרוטוקולים מאוד ברורים לטיפול בטראומה״, אומרת עפרי. ״זה שעובר עוד מעט שבוע ויש אנשים שלא קיבלו מענה מייצר מעגל פוסט טראומטי במדינה פוסט טראומטית״. מה זה היה אמור להיות, בפועל? ״שמישהו יבוא ויגיד לי: את צריכה בטווח של 48 שעות לדבר עם מישהי שהיא מומחית טראומה״.

רוב האנשים שחווים אירוע טראומטי לא יפתחו הפרעת דחק פוסט טראומטית. אבל משרד הבריאות עצמו כותב באתר שלו כי ״מכיוון שאין לנו יכולת לחזות מי יפתחו תגובות פוסט טראומטיות ומי לא, קיימת חשיבות לפנות לעזרה נפשית מקצועית כבר בשלבים הראשונים שלאחר הטראומה״. שיחת טלפון, תדריך על מה שקרה במטוס, הפניה מסודרת לגורם מטפל – אלה בדיוק הדברים שהנוסעים מבקשים, ואלה בדיוק הדברים שלדבריהם לא הגיעו. ״תכנסו אותנו, תגידו היי, זה המחבל, זו הטיסה, הייתם איקס אנשים״, אומר פרלמן. ״תסבירו לנו מה בכלל קרה פה״.

אחת הנוסעות בטיסה מחזיקה גם באזרחות קנדית. היא, לדברי פרלמן, קיבלה הודעה מממשלת קנדה. ״יש יתרון ויש חיסרון להיות ישראלי״, הוא אומר. ״מצד אחד, אני בטוח שלא לכל אירופאי יש את התושייה להשתלט על מטוס. מצד שני, כל אירופאי היה מקבל (הודעה, א״פ)״. הוא לא מבקש שטיח אדום, הוא מדגיש. ״אני חושב שהתחושה שאני יודע לנסח זה פשוט הרצון שמישהו יראה אותי. שבחור בשם יונתן, נציג מספר איקס בממשלה, יכתוב לי: ׳אני יודע שהיית בטיסה, אנחנו איתך בדבר הזה׳״.

״אני חושב שהתחושה שאני יודע לנסח זה פשוט הרצון שמישהו יראה אותי״

איתי פרלמן שטריקס

סינדרום ה-7 באוקטובר

לתחושה שהמדינה נעלמה יש בישראל תאריך. בשבוע של 7 באוקטובר 2023 מילאו אזרחים, ארגונים ומתנדבים את החלל – פינו, האכילו, הלבישו, וגם ניסו לתת מענה נפשי. דוח מבקר המדינה שפורסם בפברואר 2025 תיעד את המחיר בתחום בריאות הנפש. לפי הדוח, בשבוע שאחרי 7 באוקטובר את הטיפול במפונים נתנו מתנדבים ולא גורמי הטיפול הרשמיים, ולמשרד הבריאות לא היה מידע על זהותם, הכשרתם והרקע המקצועי שלהם. ״מערך בריאות הנפש, שהתקשה לתפקד עוד לפני 7 באוקטובר – קרס בימים הראשונים למלחמה״, אמר המבקר מתניהו אנגלמן עם פרסום הדוח.

הממצא שהכי מזכיר את טיסת פליי דובאי נוגע לניצולי המסיבות. לפי הדוח, משרד הבריאות וקופות החולים לא יצרו קשר עם כחמישית מהם לפחות, ״לא איתרו אותם ואינם יודעים מה מצבם״. יותר ממחצית מניצולי המסיבות לא קיבלו טיפול נפשי בקופות החולים או במרכזי החוסן בחצי השנה שאחרי הטבח. ״מהיום הראשון אף אחד לא פנה אליי חוץ מלהב 443 (משטרת ישראל)… אף פעם, חודשיים הייתי לגמרי לבד, לא דיברתי עם אף אחד״, אמר אחד מהם לצוות הביקורת.

בסקר שערך המבקר בקרב כלל הציבור, 90 אחוז מהמשיבים לא פנו לטיפול. בין מי שחשו צורך בטיפול ולא פנו, הסיבה השכיחה הייתה אורך התור, וכמעט רבע פשוט לא ידעו שאפשר. המבקר המליץ למשרד הבריאות ולקופות החולים לפעול ״באופן יזום כדי להזמין את מי שמזוהים כמצויים בסיכון לפנות בהקדם לטיפול״, ולא להמתין ״שאנשים אלה יפנו אליהם בעצמם״. משרד הבריאות דחה אז את הדוח וטען שהוא ״חוטא לאמת המקצועית״, וכי לא כל מי שחווה קושי נפשי יזדקק לטיפול. אבל השאלה שעולה מהטיסה מדובאי היא בדיוק אותה שאלה: לא אם כל נוסע צריך טיפול, אלא אם מישהו בכלל בדק.

״זו הזיה״

גם בטיסת פליי דובאי, לחלל הריק שהשאירה המדינה נכנסו גורמי מקצוע אזרחיים. נוסעים מספרים כי על המטוס הייתה אשת מקצוע מתחום בריאות הנפש, והיא מסייעת למי שמבקש עזרה נפשית להגיע לגורמים מטפלים כמו נט״ל.

פרלמן, שאיבד חברים ב-7 באוקטובר ומשרת במילואים, מזהה את הדפוס. ״אף פעם לא באתי בטענות למדינה״, הוא אומר. ״אבל פתאום כשזה נוגע באמת אישית אליך, ואתה חלק מהחוויה והטראומה הזו, ולא לקבל שום הודעה – זו הזיה״. גם עפרי מכירה את הסיפור מקרוב: אחיה עובד בקרן פילנתרופית שעבדה עם מטה החטופים וליוותה משפחות חטופים. ״הוא מאוד יודע את המענה״, היא אומרת. ״אבל שוב, זה גורם חברתי״.

בשבוע שאחרי 7 באוקטובר את הטיפול במפונים נתנו מתנדבים ולא גורמי הטיפול הרשמיים, ומשרד הבריאות לא פנה באופן יזום לפחות לחמישית מניצולי המסיבות.

״הייתה אמא מדהימה שכתבה פוסט שבו היא תיארה את הרגע שהיא, בעלה, ושני הילדים שלהם ישבו מחובקים בטיסה והיא הבינה שהיא צריכה להיפרד מהם״, מספרת עפרי. ״אלו רגעים שנשארים באנשים כמשפחה וכאינדיבידואל. יש אנשים שצריכים להחזיק בית ומשק בית ואין להם כלים כי הם לא היו בסיטואציה כזו בחיים. יש פה דיני נפשות והעניין הפוליטי לא משנה. יש פה אמא שרוצה להיות האמא הכי טובה שהיא יכולה, ויש לה ילדים שהיא לא יכולה לתת להם מענה״.

״הכל עדיין באקסטרים אבל זה מבחינה רכילותית, מבחינת סיפור, מבחינת ההלם שזה קרה. זה לא על האנחנו. אם אנחנו חווים את זה ואנחנו עוד אנשים יחסית מטופלים, אז יש פה כבר אוזלת יד לא קטנה״, אומרת עפרי, המתחילה תואר שני בפסיכודרמה. ״אם אני באופן אישי לא הייתי יודעת על עצמי שטיפול זה הדבר הכי חשוב, אני לא יודעת באיזה מצב נפשי הייתי כרגע. בלילות הראשונים ישנתי טוב ועכשיו כבר פחות. אני עייפה מאוד, בוכה בכי לא נשלט, וחווה הרבה ניתוקים. גם עכשיו כשאני מדברת איתך אני מרגישה שאני מספרת סיפור של מישהי אחרת״, היא מוסיפה. ״יש משהו שהנפש והזיכרון לא בהלימה. אני יכולה לספר לך מה היה שם, אבל אני עדיין לא מרגישה שאני מספרת לך משהו שחוויתי, אלא משהו שאני מכירה״.

ממשרד התחבורה נמסר: משרד התחבורה מבין את המצוקה שחוו נוסעי הטיסה. האחריות לטיפול בנוסעים בעת שהותם מחוץ לישראל היא של משרד החוץ, אשר עמד בקשר עם הנוסעים ופעל מול הגורמים הרלוונטיים לצורך הטיפול באירוע והשבתם ארצה. במקביל, גורמי משרד התחבורה היו בקשר עם חלק מהנוסעים לאורך שלבי המעבר והחזרה לישראל, ופעלו במסגרת סמכויות המשרד לקידום המענה המבצעי והלוגיסטי שנדרש לצורך השבתם. בזמן אמת פעלו השרה רגב וגורמי המשרד בתיאום עם צה״ל, גורמי הביטחון ורשות התעופה האזרחית לקידום המענה המבצעי והלוגיסטי, לרבות הסדרת חזרתם של הנוסעים ותיאום הקצאת מטוסים של חברות התעופה הישראליות לצורך השבתם, מול הגורמים בסעודיה ובדובאי.

עם התרחשות האירוע, הנחתה השרה רגב להיערך לקליטת הנוסעים בנתב״ג ולהעמיד לרשותם צוותי רפואה ועובדים סוציאליים. השרה הגיעה בעצמה לנתב״ג, יחד עם צוות ממשרד התחבורה, כדי לקבל את פני הנוסעים עם נחיתתם בישראל, כאשר במקום המתינו להם גורמי רפואה, עובדים סוציאליים וגורמי מקצוע נוספים שנערכו להעניק להם מענה וסיוע. במקביל, פעל המשרד לטיפול ולליווי המשפחות בנתב״ג. משרדנו זמין לסייע לנוסעים בפניותיהם ולהכוונם לגורמים המקצועיים הרלוונטיים, בהתאם לצורכיהם ובמסגרת סמכויותיו.

אמנת מונטריאול מסדירה את אחריות חברות התעופה לנזקים שנגרמו לנוסעים במהלך טיסה, בכפוף לתנאים הקבועים בה. נוסעים שנגרם להם נזק בעקבות האירוע יכולים לפנות לחברת פליי דובאי בדרישה לפיצוי, ובמידת הצורך לפעול בערוצים המשפטיים. הזכאות לפיצוי, לרבות בגין נזק נפשי והשלכותיו הבריאותיות, נבחנת בהתאם לנסיבות המקרה, לנזק המוכח ולדין החל. מדובר במסלול מול חברת התעופה.

לסיוע נפשי: מרכז החוסן הארצי 5486*, קו הסיוע של נט״ל 1-800-363-363, ער״ן 1201.