על דבר אחד הסכימו בפאנל נציגי משפחות החטופים בכנס "המקום הכי חם" שהתקיים השבוע (רביעי) במטמון בבית רומנו: מהרגע הראשון המאבק להשבת החטופים לא היה בקונצנזוס. ״מכונת הרעל תמיד מקדימה אותנו בצעד. מראש אמרו שרונן צור קפלניסט אז הוא היה צריך להוכיח שהוא לא. לכן הוא לא יכול היה לאפשר לנו כבר בדצמבר להגיד משפט מאוד פשוט: ׳עסקה עכשיו׳״, אמרה איילה מצגר, כלתו של יורם מצגר שנחטף מביתו בניר עוז ונרצח בשבי. ״יש משפחות שקיבלו חיבוק מההתחלה ויש משפחות שלא קיבלו טלפון עד היום״. דני אלגרט, אח של איציק אלגרט שנחטף לעזה, "המטה מספק תמיכה כלכלית ונפשית למשפחות, אם הוא לא היה קיים זה היה אסון, אבל הזרוע של המאבק כשלה". לדבריו, "כל שלושה חודשים התחלף יועץ אסטרטגי וכל יועץ בא עם עם תפיסת עולם אחרת. כל שלושה חודשים התחלנו מההתחלה, כאילו רק אתמול נחטפו החטופים. לא הייתה אסטרטגיה קבועה".
לדברי אלגרט האסטרטגיה הנוכחית במטה קרובה יותר לקבוצת משפחות שער בגין, המייצגות את הזרם הפחות ממלכתי והיותר רדיקלי במאבק. אחד הביטויים לכך הוא איחוד של ארגוני המחאה בעצרת אחת במקום בשלוש עצרות נפרדות. "מאז שזה קרה התחלנו לראות מאות אלפים בעצרות", אמר. במילים אחרות, בניגוד לעבר, במטה החטופים כבר לא חוששים לצאת נגד ראש הממשלה. "היום יש כאלה שרוצים קצת לחזור אחורה", חשף אלגרט. "שומעים שם קולות שמבקשים לדבר פחות על ראש הממשלה".
"הספר ׳מר הפקרה׳ יושב בספריה הלאומית ויושב לנתניהו על הנשמה. אני מקבל פידבקים מתוך הלשכה שזה מאד מציק לו. זאת עדות שלא תימחק"
"ברור לנו שהקייטנה של הרחוב מוצתה", אמרה מצגר כשנשאלה לאיזה כיוון המחאה צריכה ללכת. "אבל אין ברירה, צריך להמשיך לתחזק את זה ויש מי שמתחזק. אני עובדת על יוזמה חדשה לייצר ממשלה אזרחית שתנשוף בעורף של הממשלה ותראה לה שאפשר". דני אלגרט מצידו שובת רעב מול הכנסת כבר עשרה ימים יחד עם 20 אזרחים נוספים וציין כי לאחרונה הצטרפו אליו שבעה רופאים מעוטף עזה שסגרו את המרפאות שלהם כי "מי שבאמת זקוק לטיפול רפואי הם החטופים". בנוסף טען כי המחאה הכי אפקטיבית עד כה היא הפצת הספר "מר הפקרה". "הספר הזה יושב לו על הנשמה ועל הגרון וזה שהוא יושב בספריה הלאומית. חייבים ללכת בכיוון הזה. כל פעם שאנחנו מדברים על הספר הזה, אני מקבל פידבקים מתוך הלשכה של נתניהו שזה מאד מציק לו כי זאת עדות שלא תימחק". את הספר הוציאה לאור קבוצה של משפחות חטופים המכונה "פורום חיים", מתוך מטרה לקבע את המורשת של נתניהו כמי שהפקיר את חיי החטופים. הספר נמכר בחנויות ספרים והעתק שלו נמצא גם בספריה הלאומית.
״המפתח לעצור את המלחמה נמצא אצל נתניהו, הוא מי שיתן את הסטמפה. אבל לצערי החיילים בינתיים עושים מה שאומרים להם. אנחנו כציבור צריכים ללחוץ כדי שזה יקרה, אבל הציבור עייף, ומותש ובפוסט טראומה".
לדברי מצגר המפתח לעסקה הוא בהפעלת לחץ ציבורי על הממשלה. "הממשלה לא יודעת איך ולא מסוגלת. הם לא מתכוונים לעשות שום פעולה, אם זה לבנות תוכנית, לדבר עם האויב, ללכת לדבר עם ראש ממשלת לבנון, לייצר עסקאות. המצב לא פשוט, המצב קשה. המצב עולמית קשה. אין שום תקשורת, אין בריתות וגם עם המעט שיש, הם לא מוכנים״, אמרה מצגר והוסיפה כי ״המפתח לעצור את המלחמה נמצא אצל נתניהו, והחיילים לצערי בינתיים עושים מה שאומרים להם. אנחנו כציבור צריכים ללחוץ כדי שזה יקרה, אבל הציבור עייף, ומותש ובפוסט טראומה".
שחר מור זהירו, אחיינו של אברהם מונדר שנחטף לעזה ונרצח בשבי חשף שהמשפחה עדיין לא יודעת מה גרם למוות של דודו והביע ספק שצה"ל אי פעם יגלה להם. "דוד שלי בן 70 נחטף מביתו ב 7 באוקטובר, טרוריסטים מיליטנטיים על אופנוע. הוא בן 79 שהולך על מקל. הוא נפל, נפצע בברכיים ובידיים. אנחנו יודעים מנילי מרגלית ששוחררה ביום ה- 54 שמצבו השתפר כי אז היו תרופות והיה אוכל בעזה. הוא חי בין ארבעה לשישה חודשים בשבי חמאס. אופציה אחת היא שהיתה פעולה של צה"ל בסביבה, השומרים נלחצו, ירו בהם וברחו. אופציה שניה היא שצה"ל ירה פצצה חודרת בונקרים שמשאירה CO (גז רעיל) קטלני, כמו שקרה לרון שרמן. לדעתי הם ידעו שיש שם חטופים, אז יכול להיות שדוד שלי נהרג מזה". לדברי זהירו, אחת האינדיקציות לכך היא שבגופה לא נמצאו קליעים. לצד הדוד, נמצאו שתי גופות מחבלים אף הם ללא סימני ירי. "ובכל זאת, אנחנו לא יודעים ולא נדע מעולם. צה״ל לא יגיד לנו בחיים", סיכם.
כל המשתתפים בפאנל הודו בכנות ובכאב שהציבור התעייף ממחאות. איילת השחר סיידוף, שייסדה את ארגון "אמהות בחזית" עוד לפני ה-7 באוקטובר שיתפה בכנס שבחודשיים האחרונים אמהות מתלוננות על העיסוק שלה במאבק החטופים. "אני מקבלת הודעות מכל מיני אמהות ששואלות ״אם לא נמאס לנו״. זה משהו שלא היה בהתחלה אבל בחודשיים האחרונים אנחנו מגבירות את המחאה שלנו, היא כבר לא מול הבקו"ם. היא בשער בגין. אמרו לנו רגע, שכחתם את המאבק הראשון שלנו, אנחנו לא כאן להילחם על חטופים, אנחנו כאן להילחם על שוויון. אני כמובן אומרת שמי שלא מתאים לה, שתעזוב. אין לי כוח להצטדק. אנשים פשוט התעייפו". "הם רוצים אחדות ואין", השיבה לה מצגר. "הם רוצים שקט", סיכמה סיידוף.