איתי שטרן | צילום: עמית בר
לפי ההיערכות של המשק הישראלי להפגנה שתתקיים הערב (ראשון) בכיכר רבין, אפשר לחשוב שכבר ניצחנו. חברות ענק, משרדי עורכי דין, חברות פרסום, עמותות וחברות ההייטק והתרופות, כולן הכריזו בקול גדול כי הן מוכנות להירתם לטובת המאבק הלהט"בי, לשחרר את העובדים שלהן ליום מחאה, לתרום כספים לטובת הליכי פונדקאות, להעביר כספים לארגוני הלהט"ב והיד עוד נטויה. זהו הישג תקדימי. מעולם, עד היום, לא נרתמו בישראל למאבק חברתי כוחות שוק כה דומיננטיים בכדי להרים על נס את דגל השוויון המגדרי, ולחזק את ידי הקהילה במאבקה הצודק.
כמי שנחשף לאחורי הקלעים של הפעולה הזו, אי אפשר שלא להתמוגג: חבורת א/נשים צעירים, אקטיביסטים, דעתניים ומלאי זעם, יצאו למרחב הציבורי, עסקי ורתמו אליהם את בכירי המשק, תוך סיכון של החברות שלהם בחרם צרכנים מצד האוכלוסייה החרדית. השימוש בקהילה והתמיכה בה היא אמנם חרב פיפיות שצריך להיזהר בה, שהרי כמה מהגופים שתרמו למאבק הזה את שמם, עשו שימוש בפרקטיקות גזעניות, יצאו נגד אפשרות לאיגוד העובדים שלהם והתנהגו בבריונות כלכלית. ובכל זאת, הפעולה הנוכחית היא פעולה משמעותית שמוכיחה שלפחות בכל הקשור למאבק על זכויות שוות לקהילה הגאה – הלב שלהם נמצא במקום הנכון.
"המאפיה הוורודה", כך נוהגים לכנות פעילי ימין ופוליטיקאים גזענים את הכוח האדיר שיש לקהילה בקרב מקבלי ההחלטות ומוקדי הכוח. לשם שינוי, הסמוטריצ'ים דווקא צודקים. לקהילה הגאה יש כיום (אחרי 20 שנה של מאבק עיקש) נציגים בכירים במערכות החדשות המובילות, בפירמות החזקות של עורכי הדין, במשרדי היח"צ, הפרסום והטלוויזיה, בחברות ההייטק הגדולות וכן, גם בכנסת הולך כוחנו וגדל. זה אומנם לא לגמרי יעיל בכל הקשור להעברת חקיקה הוגנת, כפי שנוכחנו לגלות השבוע, אך זה בהחלט עוזר בכל הנוגע להטמעה של ערכים ליברליים בקרב הציבור הרחב.
ובכל זאת, "המאפיה הוורודה", נושאת בחובה איזה טון מקטרג, כזה שמבקש לטעון כאילו אנחנו מיעוט שמצליח להשליט את מרותו על רוב שחושב אחרת מאיתנו. רק בשבוע שעבר הזדעק העיתונאי קלמן ליבסקינד על כך שגופי שידור (ובהם "כאן", הגוף בו הוא עצמו עובד) הודיעו כי הם תומכים במאבקי הקהילה ויאפשר לעובדיהם לשבות. לדבריו של ליבסקינד, לא ייתכן שגוף תקשורת יעשה מהלך שכזה, שהרי אם קבוצה אחרת דוגמת נאמני הר הבית תרצה לבקש יום שביתה דומה, הוא צפוי להיענות בשלילה. ליבסקינד צודק. נראה שאין מאבק בישראל שיזכה לתמיכה כזו מצד כלל גופי התקשורת בישראל. "המאפיה הוורודה" חזקה מספיק כדי להפעיל את צופרי ההזדהות של כלי התקשורת, על אנשי התוכן וההנהלה שלה. ליבסקינד יודע היטב כי "התקשורת" מעולם לא הייתה אובייקטיבית ביחס למאבקים חברתיים. יש משהו מרענן בעובדה שלפעמים היא גם נחשפת ככזו.
על אף הרוח החיובית שמנשבת מהמעשים של הימים האחרונים ומההתנגדות הערה של כלל הציבור בישראל להמשך האפליה הבוטה כנגד להט"בים, צריך לחזור ולהזכיר: עם הכוח הרב שצברנו כקהילה (והוא רב באמת, אין צורך להתכחש לו) מגיעה גם אחריות גדולה. הגיע הזמן שנפסיק לחשוב על עצמנו כאנדרדוג ונתחיל לפעול כמי שמנהלים פה את העניינים, גם אם לא כמאפיה – לפחות כקהילה משמעותית, דעתנית וחזקה. הקהילה הגאה יכולה וצריכה להביא את הערכים שהיא מושתתת עליהם כמו שוויון, אחווה, קבלה, גיוון, ריבוי דעות, פלורליזם וקבלת האחר ולדרוש את קיומם בכל דיון ציבורי אפשרי.
כל חקיקה מפלה, דוגמת חוק הלאום, שדורסת ברגל גסה חוקים כמו "חוק האדם וחירותו" חייבת לקבל מאיתנו נגיחה ציבורית רחבה. האנשים החזקים שהוציאו לפועל את השביתה וההפגנות שיתקיימו היום, מודעים לכך היטב. גם הלב שלהם נמצא במקום הנכון. איחוד מאבקים של הקהילה הגאה, עם מאבקים אזרחיים למען פליטים, עובדי חברות כוח אדם, ערבים או נשים, הוא עניין מורכב ומסובך, במיוחד בעידן שבו להט"בים מצביעים גם למפלגות פשיסטיות.
ובכל זאת, רוב רובו של הציבור הלהט"בי, כמו הציבור שתומך בו כעת, יכול לראות את הקשת שמחברת בין ערכי השוויון השונים למאבק הנוכחי של קהילת הלהט"ב. עם הכוח הרב שצברה הקהילה הגאה בשנים האחרונות והרוח הטובה שממלאת המאבק הנוכחי, רק ראוי שנצרף אלינו מאבקים חשובים לא פחות על צביונה ואופיה הדמוקרטי של המדינה. תנועת ההמונים הבאה, מלאת הזעם והתקווה, רק מחכה למי שינהיג אותה. כמה טוב שיש "מאפיה ורודה" שנראית לגמרי בעניין.
איתי שטרן הוא עיתונאי ב"הארץ"
[mc4wp_form id="1006521"]
