(פרפראזה על "מגש הכסף" לנתן אלתרמן)
והארץ תחריש, עין שמים עוצמת
תעמעם לאטה את סבלות הישנים,
ואומה תיקרא – סמומת לב אך נושמת
לקבל את הנס האחד, השני…
הלטקס תיכון? התקום למול צער?
תעמוד למולם עוטה צג ואימה,
עת מנגד יצאו נערה ונער
ויד ביד יצעדו הם אל מול האומה.
לובשי כחול ולבן וכבדי נעליים
בנתיב יעלו הם, הלוך לא-החרש
לא החליפו בגדם, כי מחו עד שמים
על אפסות יום הפרך וליל קו האש.
עייפים עד בלי קץ, נזירים ממרגוע
ונוטפים טללי נעורים באשר הם…
כך השניים יגשו ועמדו עד בלי נוע
על כבוד החיים, על חירות ילדיהם.
אז תשאל האומה שטופת מוח וקסם
ואמרה: "מי אתם?", והשניים דפני ואדם,
יענו לה: אנחנו מגש הכסף,
שעליו עוד עומדת לך מדינת היהודים.
לאה איני היא סופרת, זוכת פרס ביאליק ל-2010. ספרה האחרון "סוסית" ראה אור בהוצאת כנרת זמורה-ביתן