"מוריה לא מבינה סיטואציות חברתיות", מספרת אביאלה דויטש, אם לשישה שאחת מבנותיה בת 12 מאובחנת ב-ASD, אוטיזם בתפקוד גבוה, "היא תשב על הסולם בבריכה כי נוח לה שם, למשל, ולא תבין למה בנות אחרות מתעצבנות שהיא תפסה את הסולם. כשהן מבקשות ממנה לעבור, היא תופשת את זה כאיום.
"היא ילדה חכמה שמסוגלת ללמוד חומר לעומק, בעיקר במדעים, אבל יחד עם זה היא מתנהגת כמו ילדה קטנה בכיתה א' או ב'. היא מנסה להתחבר עם בנות הכיתה אבל לא מצליחה. היא מתחברת יותר לבעלי חיים".
הוריה של מוריה מתקשים מאוד למצוא כיתה ייעודית לבתם. "לפני יותר מחצי שנה, כשהתחלתי לחפש למוריה מקום לימודים לכיתה ז', גיליתי שיש מעט מאוד בנות בארץ שמאובחנות על הרצף", מספרת אביאלה, "אין כמעט מקומות שמגיעים לתקן של 4-5 בנות בשום מקום באזור שלי: לא במטה בנימין (שם מתגוררת המשפחה – ר"ז), לא בשומרון, לא בירושלים, לא במעלה אדומים ובמקומות נוספים.
"חיפשתי עד מרחק של שעה נסיעה מהבית ובסופו של דבר מצאתי 7 בנות מכיתה ו' ועד כיתה ח' שהוריהן מחפשים בעבורן כיתת תקשורת בחינוך הממלכתי דתי או בחינוך החרדי, אבל לא היו מספיק בנות משום רשות בעצמה. אף רשות לא מוצאת הצדקה להוצאות הכרוכות בהקמת תקן לכיתת תקשורת".
עוד בנושא
אולי תישארו כיתה?
בעוד שבועיים תיפתח שנת הלימודים, אולם בעבור הילדים שעל הרצף האוטיסטי השנה תיפתח שוב בסימן מחסור משמעותי: יותר ממאה כיתות לימוד המיועדות להם לא יהיו מוכנות לפתיחת השנה בשניים בספטמבר.
"שוב מתחילה שנת לימודים עם פער משמעותי בין מספר הילדים לבין המענה שנותנת מערכת החינוך", אמרה השבוע מנכ"לית אלו"ט ענת גורן בוועדת החינוך של הכנסת, "בדיון כזה אנו מצפים ממשרד החינוך להציג תוכנית ויעדים ברורים לחינוך המיוחד בכלל, ולתלמידים עם אוטיזם בפרט – ובמקום אלה קיבלנו מצגת עם תשומות ותקציבים שיושקעו בחינוך המיוחד ללא כל הסבר מה המטרות והיעדים".
את תחושת התסכול של גורן מכירה היטב גם יפעת עוז, אם לילד בן 15 העולה לכיתה י'. לקראת סוף כיתה ח' אובחן בנה בתסמונת אספרגר, אוטיזם בתפקוד גבוה. בסוף החודש תעבור משפחת עוז לבאר שבע, אולם שם נאמר ליפעת כי אין אופציה לשלבו בכיתת תקשורת, כי כיתה זו כבר מלאה.
אביאלה ומוריה דויטש | צילום: דוד דוד
ההצעה היחידה שקיבלה לקליטת בנה במסגרת המתאימה לו הייתה שיישאר שנה נוספת בכיתה ט', ואז ישולב בכיתת לקויי למידה. "הילד לא היה מעוניין בשנה נוספת עם משלבת", היא מספרת, "אלו"ט התערבו לסייע לי ושלחו מכתב שבו הם דרשו ממחלקת החינוך בבאר שבע לפתוח כיתת תקשורת נוספת. רק אחרי ההתערבות שלהם הוסכם שהבן שלי ייקלט בכיתת תקשורת.
"הבן שלי יהיה ילד תשיעי בכיתה (יותר מהמספר בתקן העומד על בין שישה לשמונה תלמידים – ר"ז), והסכמתי לזה, אבל בשנה הבאה מורידים שעת לימוד אחת בשעות הצהרים המאוחרות כך שהוא יאבד חמש שעות שבועיות שבהן יש לו פתרון, כי הוא אמור להיות בבית הספר – הוא הרי לא יירד לשחק בשעות האלה, כי אין לו חברים".
גם אביאלה דויטש מספרת על מסע ארוך בניסיון למצוא כיתה לבתה: "למי לא פניתי? לרשות המקומית שלי, למפקחת המחוז, והתקשרתי למוסדות חינוך בעצמם. מצאנו כיתה במחוז מרכז וכמעט עברנו דירה, כל המשפחה, בשביל שמוריה תוכל ללמוד שם, ובסופו של דבר, גם שם לא קיבלו תקן. אלו"ט מאוד מנסים לעזור ואני בקשר איתם, במיוחד עכשיו, המון. הייתה תקופה שגם שאלתי כל טרמפיסט שלקחתי האם הם שמעו על משהו. שאלתי כל מורה שיש למוריה ואני בכמה קבוצות בפייסבוק בשביל נטוורקינג עם הורים אחרים בארץ".
"הציעו לי כל מיני אפשרויות חלופיות עם מי לדבר וכל מיני מוסדות שונים. במשרד החינוך אומרים שאני צריכה לשלב אותה עם סייעת כמו שהייתה בכיתות ה'-ו', אבל הסייעות שהיו לנו עד עכשיו הן מאוד מתוקות אך לא הן מה שיקדם את מוריה לתפקוד עצמאי בעתיד. אם מוריה תקבל את העזרה, את העבודה האינטנסיבית שמגיעה לה לפי חוק, היא תוכל להגשים את החלומות שלה. לא מגיע לה להשיג את זה?"
משרד החינוך לא מייחס חשיבות
כמו הורים רבים לילדים על הרצף האוטיסטי, גם אביאלה דויטש לא יודעת לאן לקחת את בתה ביום הראשון ללימודים. "הכל בסימן שאלה", היא מספרת, "וזה אצל ילדה שחייבת לחיות יום יום במערכת מוכרת. היא רוצה לדעת למה לצפות, ובלי אישור לכיתה בעבורה זה בלתי אפשרי. היא מאוד רוצה להיות 'כמו כולם', אבל כולם יודעים מה איתם והיא לא. היא עצבנית ועצובה מזה. כל ערב היא שואלת 'יש לי כבר כיתה?' וכל ערב אני צריכה לאכזב אותה. התחלתי להכין אותה שיכול להיות שלא יסתדר לה מקום בכיתה עד תחילת הלימודים. אני מקווה מאוד שזה לא יגיע לכך".
"הבעיה נובעת מהיעדר תוכנית עבודה הכוללת צפי והיערכות ומדדי הצלחה לחינוך המיוחד", אומרת עו"ד הדס ארנון שרעבי מהאגף לקידום זכויות באלו"ט, "רק כדי לסבר את האוזן: לפני זמן מה פרסם משרד החינוך תוכנית עבודה לשנת 2018 שכוללת יעדים בתחום המתמטיקה, האנגלית, הציונות ועוד. כולם חשובים, אבל בכל חוברת העבודה הזאת לא נזכר החינוך המיוחד ולו במילה אחת.
"זה משקף מעין 'רוח המפקד' של אי התייחסות לחינוך המיוחד. כשמשרד החינוך רוצה לקבוע יעדים כמו שעשה במתמטיקה ובאנגלית הוא יודע לפעול בהצלחה להשגת היעדים – המשמעות היא שאי הצבת יעדים בחינוך המיוחד מעיד על חוסר החשיבות שמייחס לו המשרד".
שיקוף של רוח המפקד. הדס ארנון שרעבי | צילום: שי שרעבי
זו תופעה חדשה?
"זו בעיה שנגררת כבר שנים. בכל שנה, לקראת אוגוסט, נערך 'דיון חירום' שכזה, שבו הארגונים ובהם גם אלו"ט מעלים את המצוקות הבוערות של מחסור במסגרות והיעדר היערכות בשטח. לדיונים האלה מגיעים בדרך כלל גם הורים שזועקים את זעקת ילדיהם הלא משובצים. אנחנו שומעים בארגון על ילד בכיתה א' עם אוטיזם שנאלץ לנסוע שעתיים למסגרת החינוכית, ועל תלמיד לא גמול ולא ורבאלי שנכנס כתלמיד תשיעי לכיתה. משרד החינוך משתדל לפעול בשנים האחרונות לשיפור המצב, אבל כאמור הוא לא פועל לפי יעדים התואמים את צרכי השטח".
ממשרד החינוך נמסר בתגובה: "תהליך השיבוץ למוסדות החינוך המיוחד בעיצומו, ואנו מקדישים תשומת לב מיוחדת כדי שכל תלמיד ישובץ במסגרת חינוכית שתואמת את צרכיו האישיים. כמו כן נעשים מאמצים רבים לשיבוץ התלמידים קרוב ככל שניתן למקום מגוריהם. בעניין זה נזכיר שאנו מצויים בתהליכי יישום רפורמה רחבת היקף, שבמסגרתה, בין היתר, הוקצו מיליארד שקלים לבינוי מעל 1,000 כיתות לימוד חדשות כדי להנגיש את החינוך קרוב לבית. לעניין מספר התלמידים הלא משובצים, יצויין כי מדובר במספרים בודדים וכי אנו פועלים במלוא המרץ כדי לשבץ אותם במהלך הימים הבאים".
[mc4wp_form id="1006521"]
