הריצה ואני זה סיפור אהבה והחלמה. 

אני בת 30. בילדותי, נאנסתי במשך ארבע שנים. בסיומן שנאתי את הגוף שלי. הגוף שלי והנשמה שלי היו שני דברים נפרדים, שכל קשר ביניהם היה מקרי לחלוטין. 

ייחלתי להסתובב בעולם בלי גוף, רק עם נשמה. התפללתי שאיכשהו הגוף שלי יכחד ולא יהיה יותר. שנאתי להסתכל במראות, להתלבש בבגדים צמודים. שנאתי כששמו לב לגוף שלי, שנאתי את עצם קיומי. 

כשהתחלתי לרוץ בקבוצה, כחלק משמירה על כושר גופני היה לי קשה. לא הייתי מסוגלת ששמים לב לגוף שלי. להשתמש בגוף שלי היה פשוט בלתי נסבל במחשבה, וגם בביצוע. 

לרוץ עם חולצת ריצה במידה שלי לא הייתה אופציה בכלל. רצתי בשעות מוקדמות בבוקר, כדי שאף אחד לא יראה אותי, את הגוף שלי. לא רציתי שמישהו יבחין בי. הרבה פעמים היו לי פלאשבקים- תחושות וזכרונות מהאונס, תוך כדי הריצה ולאחריה.

הריצה יצרה אצלי חיבור מחדש לגוף ולנשמה שלי. איור: שאטרסטוק

עם הזמן למדתי להפריד ולשלוט במה שקורה לי בתוך הגוף בזמן הריצה ולאחריה, בשאר היום. דימוי הגוף שלי השתפר והפכתי בטוחה יותר לגביו, ובכלל הביטחון שלי עלה.

בעיני הריצה הייתה ועודנה חלק משמעותי בתהליך הריפוי ובהחלמה שלי. אני רצה ומחזירה את השליטה על גופי לידיים שלי. אני מחליטה מה הקצב, אני מחליטה כמה ולאן. הריצה יצרה אצלי חיבור מחדש לגוף ולנשמה שלי.

ב-5 לאפריל יתקיים מרוץ הנשים לייף ראן. כאות הזדהות עם נפגעות תקיפה מינית נרוץ עם חולצה שתצעק את המסר שלנו: רצות ולא שותקות. 

לקבלת החולצה ניתן ליצור קשר עם אלה 052-7058514 או עם אורית 054-3156151