ב-6 במרץ הפניתי אל המייל של דוברת המשטרה הארצית, מירב לפידות, שאילתות על 12 מקרי מוות לא ברורים בחופי נתניה. ביקשתי לגביהם מידע: מה קרה בכל מקרה, מה היו הממצאים אליהם הגיעה המשטרה בחקירתה, האם התיק נסגר, עם איזו מסקנה ומתי?
לפידות ענתה טלפונית באדיבות, והנחתה אותי לטלפן אל זיוון פריידין, דובר מחוז שרון, ולהפנות אליו את השאילתות, מאחר שזהו אזור הטיפול שלו.
פריידין ברר מקרה אחד מתוך ה-12, האירוע הטרי ביותר, בו פורסם בתקשורת כי נערה בת 14 נמצאה מתה בחוף בלו ביי בנתניה (כשלושה שבועות לפני שיחתנו) ולגביו אמר לי – שזו הייתה בכלל טעות בזיהוי, המנוחה היא נתינה אריתראית בת 24, אם לילדים. ביקשתי הסבר ופרטים נוספים, הוא אמר שיבדוק ויחזור אלי ואז הצהיר בנחת שלגבי שאר המקרים לא יוכל לסייע לי, משום שאין לו כוח אדם לאתר את התיקים הללו. הבעתי פליאה. מעולם, בכל השנים שאני עיתונאית, לא שמעתי תשובה מוזרה כזו מדובר.
ציינתי שהבוסית שלו, דוברת המשטרה הארצית היא שהפנתה אותי אליו. אבל זה ממש לא הרשים אותו. "אין לי חוקר פנוי" אמר, והבהיר שלא יוכל לסייע. מיהרתי לחזור אל לפידות, משוכנעת שהיא תקרא את הדובר לסדר ותסביר לו מה מחויבותו מול עיתונאים. אבל היא הציעה לי לפנות אל עידן שעובד יחד איתה. נתנה לי את פרטיו. ושוב, שלחתי את המייל ושוחחנו בטלפון. חלף שבוע ימים, ולא קרה דבר.
דוברת המשטרה קולטת מן הסתם שהתקשורת וצרכיה מעניינים את התחת של המפכ"ל שלה. צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק
ניסיתי להשיג את מירב לפידות והפעם היה קשה יותר. זה לקח משהו כמו יומיים שלושה. עד שלבסוף שוחחנו. קבלתי על האופן הטיפול עד כה בבקשותיי. וביקשתי שתסביר לי מה קורה ומתי אקבל תשובות לשאלות שלי.
להפתעתי, למרות הזמן שחלף, שמעתי מפיה הפעם את הטיעון המקורי של פריידין: הדוברת עצמה הסבירה לי שיש להם קושי לבדוק ולאתר את כל תיקי המקרים, זאת למרות שהעברתי במייל פרטים מדויקים ותאריכים ספציפיים של מקרי המוות. תהיתי באוזניה – מה כל כך קשה לדוברות המשטרה להקליד במחשב את התאריכים ואת פרטי המקרים, להוציא את התיקים ולענות על השאלות?
הזכרתי שמדובר בכתבה העוסקת במותם הלא מוסבר של אזרחים בחוף ימה של נתניה. בחלק מהאירועים לא היה ברור אם מדובר בהתאבדות או בנפילה. במקרים אחרים היה חשד לרצח ולמעורבות בפלילים. כלומר, אירועים שרק טבעי הוא שהמשטרה תידרש להם. אבל לפידות נותרה בשלה. קשה להם. יש עומס. אין כוח אדם. והתחילה התמקחות הזויה שנגמרה בפשרה הזויה לא פחות: היא תדאג לכך שאקבל מידע מפורט על שלושה מקרים שבהם בוודאות היה חשד לפלילים. לגבי שאר תשעת המקרים – אקבל רק את מועד סגירת התיק והסיבה שמצוינת לסגירתו.
הסכמתי, בלית ברירה.
חלף שבוע נוסף.
לא קיבלתי דבר. פניתי שוב ושוב. ואז לפידות שלחה לי מסרון בו הפנתה אותי אל דובר אחר, עמי. שהפנה אותי אל עידן. שהפנה אותי אל פריידין.
בסיומו של סיבוב מרתק שנמשך כשבועיים וחצי ימים, חזרתי לנקודת ההתחלה.התברר שפריידין הצליח במאמץ עילאי לאתר בזמן הזה את שמה של האריתריאית, להגיד שהיא כנראה התאבדה, ולתת לי שם של מת אחד נוסף. ותו לא. הסיכום המכובד שהיה לי עם דוברת המשטרה ענין את פריידין כשלג באשתקד. היה כלא היה. התאייד.
מעבר לכך, הוא חזר על המשפט החביב עליו: "אין לי כוח אדם ולכן לא אוכל לסייע לך". בהתחשב במספר השמות של האנשים שמירב לפידות הפנתה אותי אליהם (חמישה) כולל היא עצמה, לא ניכרה בעיה מיוחדת בכוח אדם בתחום הדוברות של המשטרה.
חרף כל המאמצים והסבלנות שלי להפיק ממנה את המענה שהיא הבטיחה לספק לי, ובו מידע על שאלות מינימליות וסופר לגיטימיות שנוגעות לפענוח מותם של 12 בני אדם בחופי נתניה בעשור האחרון, הדבר לא התאפשר.
זה משהו חדש, יחסית.
שינוי נוסף במכלול השינויים (לרעה) שכולנו חווים לאחרונה. עוד צעד לאחור. בעידן הפייק ניוז, הפוסט אמת, סתימת הפיות וביזוי ושיסוי כלי התקשורת והעיתונאים, דוברי הארגונים הגדולים מרימים ראש. רוח המפקד שורה על הכל. דוברת המשטרה קולטת מן הסתם שהתקשורת וצרכיה מעניינים את התחת של המפכ"ל שלה. התנהלותה מולנו בכתבה הזו היא בסך הכל ביטוי אחד נוסף להתקרנפות, להעדר המקצוענות, ליריקה בפרצוף של האתיקה ולאופן שבו נתפסת היום עיתונות בישראל.
לפידות המחישה כי היא אינה מרגישה שום מחויבות לתת לכלי תקשורת לגיטימי תשובות לשאלות לגיטימיות – בתחום עיסוקה של המשטרה. היא גם הנחתה ככל הנראה את הדוברים הרבים הפרושים תחתיה שהם אינם מחויבים לתת לתקשורת מידע בנושא מקרי מוות לא ברורים. גם הם כבר הפנימו את רוח המפקד/ת והבינו שמותר להם לתרץ זאת מול עיתונאית בתירוץ מצוץ כמו – אין לי מי שיבדוק לך את זה.
בימים שבהם מפכ"ל המשטרה והשר לביטחון פנים גוזרים את דינם של אנשים (בעיקר אם הם ערבים או בדואים) בהבל פה לפני בדיקה או חקירה, ומשחררים אמירות המלבות גזענות והסתה במקום לעשות את ההפך, מה לנו כי נלין על דוברת המשטרה?
