ילדים חולי סרטן נכנסים ויוצאים מבידוד: הקורבנות האמיתיים של מתנגדי החיסונים

עשרות משפחות לילדים חולי סרטן נאלצות לשהות בבידוד בעקבות החשיפה לנגיף החצבת, הילדים נבדקים על ידי הרופאים בחניון ומפוזרים בין המחלקות השונות ללא ציוד וטיפול מתאים. "בגלל עצלנות או אמונה ברופאי אליל או טרנדיות מטופשת שאין מאחוריה תשתית מדעית, חושפים אותנו לדבר הזה", אומר אב לחולה לוקמיה בן 11 שנשלח לבידוד

"אתה נלחם על החיים של הילד שלך, שיוגורט ביו עלול לסכן אותו, שאסור לנו ללכת לחברים שיש להם כלבים, שמותר שיבקר אותו רק ילד אחד או שניים, מכזו רמה של זהירות אתה מגיע למקום הכי בטוח מבחינתך - ושם אתה חוטף את זה", מספר ב', אב לע', ילד חולה לוקמיה בן 11 שנאלץ לשהות לאחרונה בבידוד בבית החולים איכילוב בתל-אביב לאחר שנחשף לנגיף החצבת. החשיפה התרחשה עקב הגעתה של ילדה חולת חצבת למיון.

ביום שבת לפני שבועיים, זו הפעם השלישית תוך חודש, פוזרו ילדי המחלקה האונקולוגית שעברו במיון באיכילוב ונחשפו לאותה ילדה, בין חדרי בידוד ברחבי בית החולים. זה הגיע למצבים בהם רופאים בודקים ילדים במגרש החניה של בית החולים או בכניסה אליו, על מנת למנוע כל חשיפה אפשרית, והאחיות נשלחות לטפל בילדים במחלקות בהן הם מבודדים, ללא ציוד מספק ותנאים. ילדים המתינו שעות מחוץ לבנייני המחלקות, או הוברחו אל קומות המרתף על ידי האחיות כדי לקבל טיפול. באמצע השבוע שעבר הגיע לבית החולים לילדים שניידר במצב קשה ילד בן 10 שנדבק לאחר שלא חוסן, והועבר מיד לבידוד. בשניידר טוענים כי הוא לא עבר במיון, איש לא נחשף אליו ולא הועבר לבידוד.

״כשאנחנו צריכים להביא את הילד למיון, יוצא רופא ובודק אותנו בחוץ כדי שלא ייחשפו ולא יחשפו אחרים״ | צילום: לע״מ

"שכל אחד יחשוב לבד איך זה להיות עם ילד שמונה שעות מחובר לאינפוזיה וכימותרפיה", ב' מספר על השהות בבידוד, בחדר ריק מציוד מתאים, ממשחקים ופעילויות שניתנים לילדים חולי סרטן במחלקה. הוא לגמרי תמים בדבר הזה. הוא לא עשה כלום חוץ מלהגיע למיון. גם ככה אתה פוחד מחום, אבל עכשיו אתה פוחד שזה מחצבת. אתה בסרטים בגלל הסרטן, ועכשיו אתה מקבל גם את זה".

החשיפה לחצבת מככבת בכותרות בחודש האחרון, אך בתוך האזהרות לנחשפים וקריאותיהם של רבנים, רופאים ומשרד הבריאות להקפיד על חיסונים בכלל וחיסון נגד חצבת בפרט, נשכחה אוכלוסיה שנפגעת באופן אנוש מההתפרצות. מדוכאי החיסון הם קשישים, תינוקות, וילדים חולים, ובעיקר ילדים ומבוגרים חולי סרטן, אוכלוסיות שהמערכת החיסונית שלהם מוחלשת. במקרה של הילדים חולי הסרטן ומשפחותיהם, מדובר בצרה נוספת שמתוספת אל הגיהנום היום יומי שכרוך בהתמודדות עם המחלה.

"זה דיסוננס מטורף", אומר ב', "באיכילוב יש את פאר האדם מקצועית, ויודעים לתת לך שירות מתקדם, ומכשור מתקדם, ופתאום על שטות של חיסון אתה כמו במדינת עולם שלישית. באיזה מדינה אני חי? מי האנשים האלה? איך הגענו למצב שבמדינה כל כך מתקדמת יש שיעור כל כך גדול של לא מתחסנים? גם ככה חטפנו את המכה של הסרטן, אחד מתוך שלושים אלף ילדים חולה בלוקמיה, ואתה אחד מתוך שלושים אלף, ופתאום - אתה היית בדיוק בחצי שעה החופפת בינך לבין ילדה חולת חצבת".

ואז הוא עוצר את עצמו: "זה סיפור עם הפי אנדינג, וזה מאחורינו. אבל מאז אנחנו פוחדים להיכנס למיון".

איזה פחד נופל עליך

משרד הבריאות לא מגדיר את החצבת כמגפה, אך הנתונים מספרים סיפור אחר. לפי נתוני משרד הבריאות, בשנת 2018 חלו בסך הכל 1903 אנשים בחצבת (נכון ליום רביעי, ה 20.11). לשם השוואה, בשנת 2017 חלו 34 איש, ב-2016 תשעה בלבד, וב-2015 שמונים איש. כלומר, גם אם נחבר את מספר החולים בשלוש השנים האחרונות, לא נגיע למספר החולים השנה.

כל הגעה של חולה למיון מסכנת את החולים האחרים שם. לפי דובר איכילוב, מסוף ספטמבר אובחנו בבית החולים 24 ילדים ומתוכם עשרה אושפזו בבידוד, ושישה מבוגרים מתוכם שלושה אושפזו בבידוד. לפי דוברות בית חולים הדסה עין כרם, 10-15 חולים שהו בבידוד בחודשים האחרונים. בבית החולים שיבא היו מקרים בודדים של בידוד בעקבות חשיפה לחצבת. מבית חולים אסף הרופא נמסר שלא היו נחשפים לחצבת אצלם.

גורם מקצועי בבית חולים במרכז הארץ מסביר את חומרת המצב: "אנשים לא מבינים שכל חשיפה כזו לחצבת, גורמת לילדים חולי סרטן למות. מעבר לזה, הבידוד הוא סבל למשפחות ולילדים שאין לתאר. למיון מגיעים גם תינוקות בני יום ויומיים - זו סכנת נפשות. הבידוד הוא אחד מהאמצעים היעילים ביותר על מנת להגן על הילדים, אך מאידך הוא פוגע במורל שלהם, וגורם להם להיענש על חטא שלא ביצעו.

"ילדים חולי סרטן צריכים לבוא להתאשפז על כל דבר קטן, כי כל חיידק קטן יכול להרוג אותם. עד עכשיו כל ילד עם חום כזה היה מגיע למיון, נבדק, מקבל אנטיביוטיקה ועולה למחלקה. זה התחיל מזה שילדים הגיעו למיון, התגלה שיש שם ילד חולה חצבת. הם סתם באו למעקב - ויצאו עם חצבת שמסכנת את החיים שלהם".

ההשלכות של איסור הכניסה למחלקה קשות: "הם מפוזרים ברחבי הבית חולים עם צוות שלא יודע לטפל בהם. הם מופרדים מהסביבה שלהם, גם ככה מתמודדים עם מחלה קשה, עכשיו מתמודדים גם עם הפחד שלא יודעים לטפל בהם. תקועים שישה ימים עם הורים בחדר, בלי טלוויזיה, לבד, ההורים היסטריים, בלי סביבה ייחודית שתומכת בה".

ע' הגיע בחצי השנה האחרונה כשבע פעמים אל המיון בעקבות חום גבוה, וזה בדיוק מה שקרה גם בתחילת החודש, ביום בו הגיעה ילדה חולת חצבת לחדר המיון. "הכנסתי אותו עם מסיכה ישר לחדר סגור", מספר אביו, "היינו מאושפזים כארבעה ימים, טיפלו בו והלכנו הביתה".

״תארי לעצמך מה זה אומר לך, שילדה חולת חצבת הייתה במיון. איזה פחד נופל עליך״ | צילום: עינת פישביין

יום לאחר מכן, הגיעו החדשות הרעות: "כשעוד התאוששנו מהאשפוז, אני מקבל טלפון מלשכת הבריאות המחוזית שלפי הרישומים הילד היה במיון בזמן שהייתה שם ילדה חולת חצבת. מלמדים אותך במחלקה שאסור לו לאכול יוגורט ביו - בגלל החיידקי אצידופולוס. לילדים האלה אין מערכת הגנה אפילו מהחיידקים הטובים, אסור לאכול דבש או סושי, כמו נשים בהריון או ילדים עד גיל שנה. תארי לעצמך מה זה אומר לך, שילדה חולת חצבת הייתה במיון. איזה פחד נופל עליך״.

"ע' לא ראה את הילדה הזו, לא בא איתה במגע, אבל חצבת כל כך מדבקת שזה לא עוזר שהוא היה עם מסיכה. וכך מחצי שעה שהיינו במיון, וראו שהוא נקלט במיון בשעה עשר והיא עזבה בשעה עשר וחצי, ואין לנו מושג מי זאת ולא ראינו אותה, הוא עכשיו בחשיפה לחצבת. כל ילד כזה שבא, כל הילדים שבאים איתו במגע ישר נכנסים לבידוד. ביחד איתנו היו עוד שבעה ילדים. עוד ילדים שמקבלים חיסון מפחיד, ואתה מעביר את הימים בפחד שאולי קורה להם משהו, והצוות מתזז בין החדרים.

"ע' לא יכול לקבל חיסון רגיל, של נגיפים מוחלשים. הוא מקבל חיסון נוגדנים, שטוב לארבעה שבועות בלבד. אלה שני מזרקים, במחט בגודל של שבע סנטימטר, שמזריקים לתוך הרגל. היה צריך לשים לו משחה מאלחשת כדי שאפשר יהיה לעשות את הזריקה. הוא קיבל שניים כאלה, אחד בכל רגל, כשהוא צועק, ואני צריך להחזיק אותו שלא יזוז. זה דקה בתוך הרגל רק להכניס את זה, זה חומר שמנוני שקשה להזריק. וזה כדי להציל אותו, כדי שלא יחטוף חצבת. מה אני אגיד לך, שזה כיף להיות עם ילד שרואה מזרק בגודל של אוטובוס בדרך לרגל שלו? שהוא לא צרח? אמרנו לו שהחיסון יגן עליו, וישמור עליו, והרופאה הסבירה לו והאחיות הסבירו לו. הוא הבין את זה. אבל ראיתי גם ילדים בני ארבע וחמש עוברים את זה. הם לא שואלים שאלות קשות, אבל זה מאד קשה".

ההשלכות של החשיפה לחצבת עבור מדוכאי החיסון הן קשות גם מבחינה נפשית. פרט לזריקה הכואבת, הילדים החולים שנחשפו לנגיף מועברים בין חדרי בידוד של המחלקות השונות, ללא הביטחון והרוגע שמשרה עליהם הסביבה המוכרת. "בגלל שע' נחשף, הוא בעצמו מסוכן לילדים האחרים, אז אסור לו להיות במחלקה שלו", מתאר ב', "במשך שלושה שבועות אנחנו מחוץ למחלקת הבית שלנו, המחלקה בבית חולים דנה שהיא מאד חמה, מלאה במשחקים, מפעילים, מורים לקומיקס, בנות שירות. כל מה שקצת מנעים את הזמן לילדים שעוברים שם ימים שלמים. כל הדבר הזה, אין לו גישה אליו. בשבוע הראשון היינו במחלקת טיפול נמרץ לילדים, בחדר מבודד, המקום הכי סטרילי ומוגן בבית החולים. יש שם את המקרים הכי קשים, בין חיים ומוות, ושם צריך להעביר שבוע. שבוע אחרי היינו במחלקת ילדים אחרת, בלי הדברים שלו.

"כשאנחנו צריכים להביא את הילד למיון, יוצא רופא ובודק אותנו בחוץ כדי שלא ייחשפו ולא יחשפו אחרים. כשאנחנו הולכים עכשיו לבית חולים, שלוש פעמים בשבוע, בגלל האנמיה קשה לו ללכת. הרבה פעמים הייתי שם אותו בכניסה למיון, מחנה את האוטו ועולה איתו למחלקה. היום אנחנו הולכים ברגל כי אני לא רוצה שהוא יהיה שם לבד. אני לא היפוכונדר, אנחנו משתדלים להמשיך לחיות, אבל משהו נסדק. אמון בסיסי שיש באנשים, נסדק. כשאנחנו מהחניון עוברים דרך קניון וייצמן אנחנו הולכים ישירות למחלקה ואני מחזיק לו את היד. רק במחלקה אני מוריד לו את המסיכה".

כיסים בלתי מחוסנים

"אנשים לא מחוסנים נמצאים בסיכון מאוד גבוה לחלות בחצבת. מדובר במחלה הנגיפית המדבקת ביותר, כך שבמידה ואדם לא מחוסן נחשף לחולה הוא בסיכון של תשעים אחוז לחלות, וכעת גם הוא יכול להמשיך להפיץ את המחלה הלאה, אפילו כמה ימים לפני שיתחילו התסמינים הבולטים", אומרת נטע סופר צור, ד"ר לאימונולוגיה ודוברת עמותת "מדעת". מדעת הוא ארגון התנדבותי, ולצד סופר צור פועלים רופאים ומומחים לתחום שנלחמים בדיסאינפורמציה בנושא החיסונים.

"בגדול, המחלות שמחסנים נגדן מסוכנות עבור כולם, ולכן כל אחד מרוויח מהעובדה שהוא מחוסן. עם זאת, ישנן אוכלוסיות רגישות יותר שהסיכוי שלהם להסתבך מהמחלות האלו הוא אפילו יותר גבוה. בהרבה מקרים מי שבסיכון מוגבר אלו תינוקות קטנטנים, נשים בהריון, כאשר גם הן בסיכון מוגבר וגם העובר שלהם בסיכון לסיבוכים בגלל מחלות זיהומיות, אנשים עם מחלות כרוניות וטיפולים שפוגעים בתפקוד מערכת החיסון שלהם, 'מדוכאי חיסון', למשל חולי סרטן או מושתלי איברים, וגם האוכלוסייה המבוגרת יותר, מכיוון שבתהליך ההזדקנות יש התדרדרות של יעילות התגובה החיסונית".

לפי סופר צור, התפרצות המחלה נובעת בין השאר מריכוז אוכלוסיות שלא מחסנות באזורים גאוגרפיים ספציפיים בארץ: "למרות שרוב האוכלוסייה בכללי מחוסנת, ישנם 'כיסים' בהם מצטברים הרבה משפחות לא מחסנות יחד, כך שלמחלה קל לעבור מאחד לשני". לפי נתוני משרד הבריאות, הכיסים האלה נמצאים בירושלים, עם 1208 מקרי הידבקויות, נפת צפת עם 232 מקרי הידבקות, ומחוז תל אביב עם 157 מקרים.

״איך הגענו למצב שבמדינה כל כך מתקדמת יש שיעור כל כך גדול של לא מתחסנים?״ | ישראל שנות ה-50 | צילום: לע״מ

"הרשתות החברתיות בהחלט תורמות ל'טרנד' הזה", אומר סופר צור, "זה מקום ובמה לכל אחד להעלות כל שעל ליבו, בלי שום סינון או בקרה מקצועית. כך הרשתות מקיפות אותנו בהרבה מידע, חלקו נכון וחלקו שגוי, מסולף ואף שקרי ממש. קשה מאוד להבחין בין מידע אמין לשגוי. בעיה נוספת שהרשתות החברתיות מייצרות הן האפשרות ליצירת 'תיבת תהודה' שגורמת להתחזקות עמדות שגויות, כשאנחנו מקיפים את עצמנו באנשים שחושבים כמונו. זה גורם להתססה והסלמה של השיח. צריך לזכור שהייצוג של מתנגדי החיסונים ברשת לא נאמן לייצוגם באוכלוסייה הכללית, מה שיוצר תמונה קצת מעוותת של המציאות, כאילו זה מאוד נפוץ ומקובל, למרות שבפועל, מדובר באחוזים בודדים באוכלוסייה הכללית".

מה יעשו הורים שמתלבטים בנושא?

"אני ממליצה להתנתק מהרשתות החברתיות. במקום לשאול אנשים זרים שאין להם שום אחריות ומחויבות אלינו, לגשת לרופא או רופאת משפחה או ילדים, שסומכים עליו או עליה ולברר איתם את כל השאלות. אם רוצים להרחיב את הידע, ולקבל מידע ממקורות מהימנים, האתר שאנחנו מפעילים בהתנדבות בשם 'מדעת', שנכתב על ידי אנשי מקצוע, שם יש המון חומר קריא ומענה על הרבה שאלות. יש גם כמובן אתרים של ארגוני בריאות שונים, כמו האתר של משרד הבריאות, או באנגלית- ה CDC או האתר של ארגון הבריאות העולמי, שמכילים מידע מהימן שמבטא את הקונצנזוס המקצועי בנושא. חשוב מאוד לברור היטב את המקורות מהאינטרנט ולשים לב שמדובר במקורות מקצועיים".

"זה מאד מרגיז, מאד מקומם", אומר ב' על הבחירה לא לחסן, "המחלות האלה, בעיקר החצבת, זו מחלה שלא צריכה להיות בעולם המודרני, שיש לה חיסון מוכח. גם אנחנו פחדנו מחיסונים. גם אותנו הלעיטו בכל הסיפורים שזה קשור לאוטיזם. אבל זה לא מנע מאיתנו לעשות את הדבר הנכון ולחסן אותם. זה עניין של אזרחות טובה. לא ידעתי שיש כאלו שלא מתחסנים. עכשיו כשאני מבין זה גם עניין סביבתי. יש בזה דבר מרגיז, שבגלל עצלנות או אמונה ברופאי אליל, או טרנדיות מטופשת שאין מאחוריה תשתית מדעית, חושפים אותנו לדבר הזה.

"קל לא להתחסן כי אני מחסן את הילדים שלי בשבילך. יש בזה צביעות. אם אתה כזה גיבור, לך עם האמונה שלך עד הסוף. אל תגניב את הילד למיון ותזרוק את האבן שאחר כך פוגעת בכל כך הרבה גלים מסביב. אני לא מבין איך המדינה לא מטילה סנקציות, כי זה גובה מחיר אדיר".

התפרצות, לא מגפה  

עבור הילדים מדוכאי החיסון, הסכנה לא מוגבלת לחדר המיון בלבד. ענת יקוטי היא אמא לר', כיום בן שנתיים וארבעה חודשים. "ר' אובחן בגיל שנה עם סרטן נוירובלסטומה במצב מפושט. במשך שנה וארבע אנחנו בתוך הסיפור הזה. הוא לא יכול ללכת לגן, יש לו מערכת חיסונית מוחלשת, הוא עבר את כל סוגי הטיפולים בסרטן האפשריים. כימותרפיה, ניתוח, השתלת מח עצם, טיפול ביולוגי, הוא עובר הקרנות והוא אמור לעבור עוד טיפול ביולוגי. הוא עוד לא החלים, יש לו שתי גרורות, אבל זה יותר טוב משלושים הגרורות שהיו לפני.

"הוא עובר המון יחסית לילד קטנצ'יק. יש לו אח בן ארבע שהולך לגן, והוא נמצא בבית חולים הרבה מהזמן שלו. בכל פעם שאני לוקחת אותו לגינה אני צריכה לשאול אם הילדים שלהם חולים, כי הוא עם מערכת חיסונית מוחלשת והוא לא יכול להיות איתם. אני לוקחת אותו לגינות בבוקר כשאין אף אחד, אבל כשיש ילדים אני ישר שואלת. אני לוקחת סיכון בשביל לתת לו לחיות. אחת מהמטרות שאנחנו הצבנו לעצמנו זה שאנחנו הולכים להתייחס אליו ככל האפשר כרגיל. אם זה לעשות בבית חולים אווירה טובה, להמשיך לקחת אותו לאיפה שאפשר. זה לא פייר להחזיק אותו בבית, אין שום סיבה שהוא יהיה כלוא בבית בגלל שהוא חולה".

״עבור הילדים מדוכאי החיסון, הסכנה לא מוגבלת לחדר המיון בלבד״ | צילום: לע״מ

החשיפה יכולה כמובן להיות גם בבית ספר. יקוטי: "התלבטתי ולא שאלתי בקבוצת וואצאפ של ההורים בכיתה של אחיו של ר'. יצאתי מתוך הנחה שגם אם יש מישהו לא מחוסן, אני לא יכולה לומר להורה הזה לא להביא את הילד שלו לגן. אני בדילמה. אם מישהו בא ואומר לי שהוא לא מחסן, מה אני אעשה? אוציא את הילד שלי מהגן? וגם אם הוצאתי את הילד הגדול מהגן, אם אני אסתובב בקניון או בגינה, אז לא להסתובב? הידיים שלי קשורות. זה שר' עשה השתלה הביא אותו למצב שאין לו בכלל חיסון. לבוא ולהגיד למשפחות שאני לא מכירה שאח שלו חולה, זו לא פינה שאני מרגישה בנוח להיכנס אליה. אני לא שופטת את ההורים שעושים את זה. אני לא בטוחה שהם חושבים עד הסוף על הבנאדם האחר.

"אני קלינאית תקשורת, עובדת הרבה עם אוטיסטים, שמעתי הרבה הורים במהלך הזמן שחושבים שזה קשור לחיסונים. שהם חיסנו ואז אחרי שבוע קיבלו אבחנה. מהידע שלי ראיתי שאין קשר, אבל נתקלתי בהורים שהאשימו את החיסונים באוטיזם של הילד, ובניגוד לסרטן שהוא מזעזע אבל הוא פתיר, במחלות כמו אוטיזם זה לתמיד. אני לא יכולה להגיד שאני מבינה אותם, או שכל מתנגדי חיסון הם הורים לילדים עם אוטיזם, אבל יש לי הצצה קטנה למקום השני".

באתר משרד הבריאות מפורסמים מחקרים מדעיים עדכניים שמוכיחים שחיסונים לא גורמים לאוטיזם. עמותת מדעת מפעילה את הפורום "מדברים על חיסונים" בו הורים מוזמנים להתייעץ עם גורמים רפואיים מוסמכים בנוגע להשלכות פוטנציאליות של חיסונים וחשיבותם.

ממשרד הבריאות נמסר: "מדובר בהתפרצות גדולה, לא מגפה. החלטה לחסן את הילדים היא אחת החשובות שהורה יכול להחליט עבור הילד שלו. חיסונים עומדים בסטודנטים גבוהים ביותר של יעילות ובטיחות. תופעות לאחר חיסון, אם יהיו, הן ברוב המכריע קלות וחולפות. חשוב לקבל את כל החיסונים המומלצים בגיל המומלץ על ידי משרד הבריאות".

תגובות

|

Send this to a friend