"די לפגיעה בערכי המשפחה, עזרו לנו להגיד לאוניברסיטת בר אילן מה דעתנו!", התגובה החריפה הזו פורסמה בשבוע שעבר על ידי עמותת "שוברות שוויון" בתגובה לקיומו של יום עיון בנושא פוליאמוריה באוניברסיטה, אותו כינו "מתן לגיטימציה לטירוף הזה". בהמשך נכתב: "לפי האכסניה המארחת – אוניברסיטת בר אילן – לא נאמנות, לא יושר, לא השקעה, אלא בגידה, ניאוף וחוסר מחויבות".
העמותה פנתה אל האוניברסיטה בדרישה לבטל את יום העיון שאמור להתקיים בפברואר, והסבירה: "פוליאמריה היא לא פתרון לשחיקה בזוגיות, היא הבעיה. צריך לחזור למיקוד ולבסיס, ולחזק את התום והטוב הקיים בתוך המשפחה הגרעינית. נתינת לגיטימציה למודל כזה של זוגיות/ משפחה, מקעקעת את כל הבסיס האיתן והיציב שעליו מושתת העולם משחר בריאתו. הנאמנות בתוך הזוגיות היא הבסיס לעולם מתוקן".ֿ
הקריאה לביטול הכנס, העוסק בריבוי מערכות יחסים מבוססות אהבה, עוררה סערה והביאה מאות תגובות קשות. מצד אחד תקפו את העמותה במילים כמו "אוף החושך, כמה בורות וצדקנות", "מה אתן שוברות? את הפמיניזם שבזכותו אתן יכולות לפתוח עמוד בפייסבוק בכלל", ומהצד השני כתבו נשים וגברים כי עצם העיסוק בנושא משול ל"סדום ועמורה". האוניברסיטה הודיעה כי אין בכוונתה לבטלו, אולם הבהירה כי הכנס אינו פתוח לקהל הרחב: "הוא מיועד לאנשי מקצוע בלבד המעוניינים להכיר לעומק תופעה שהיא יחסית חדשה, ולתת למטפלים כלים מבוססי מחקר וידע קליני".
נגד שירות צבאי קרבי לנשים
התנועה החדשה הוקמה במארס האחרון, כתנועת נגד לגל הפמיניסטי ולדרישה לשוויון וביטחון לנשים, ומטרתה, כפי שהסבירה אחת המייסדות, נעמה זרביב ממושב אמציה, לאתר "הקול היהודי", "להרים על נס את קולן של הנשים שנרמס סביב שיטפון הקולות הקוראים לשוויון מגדרי והשוואה מוחלטת בין גברים לנשים".
נעמה זרביב יו״ר העמותה
זרביב הגדירה אותה עם הקמתה כעמותה של "נשים דתיות וחילוניות מכל גווני הקשת", אולם בפועל יש בה רוב דתי, והיא מתנגדת בין היתר לשירות צבאי קרבי לנשים, ואינה מתנגדת להפרדה בין נשים וגברים במקומות ציבוריים. למקום הסבירה אתמול: "המטרה היא להחזיר שיח על נשיות, אמהות ומשפחה, ולצאת נגד הטשטוש המגדרי. אנחנו בעד שוויון הזדמנויות בתעסוקה ושכר, אבל נגד להפוך נשים לגברים".
מה שנראה לזרביב כמו ניסיון להעביר את המוני ישראל לדרך חיים פוליאמורית, של ריבוי מערכות יחסים על חשבון המונוגמיה, הוא בעצם יום עיון למטפלים מתחומי הפסיכולוגיה, הפסיכיאטריה ועוד המתקיים בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה, ומתייחס לעליית נושא הפוליאמוריה על סדר היום הציבורי בשנים האחרונות, תחת הכותרת "סוגיות טיפול בפוליאמוריה". אחת ההרצאות, למשל, מתייחסת לשיפוטיות של המטפל, אחרת מגדירה אותה "פשרה כואבת".
מהאוניברסיטה נמסר שזה כנס סגור, רק למטפלים – למה זה מפריע לכן?
זרביב: "זו אוניברסיטה דתית שמעוררת עבירה על אחת הדיברות הכי חמורות 'לא תנאף'. אם האוניברסיטה הייתה לא דתית, לא היה לנו מה להגיד. כשמתקיים כנס בחסות האוניברסיטה אתה מצפה לכנס אובייקטיבי. כל התקצירים של ההרצאות שהגיעו אלינו מראים שיש כאן עידוד של התופעה.
"הם לוקחים פתרון שהוא הרס של המשפחה, של הדברים היפים שיכולים להיות בזוגיות, ואומרים שהמונוגמיה נמאסה ויש לנו "סטארט אפ חדש". אין אף הרצאה שמביאה עוד זווית, כמו העמקת הקשר הזוגי. אם בא מטופל שלא חשב על זה, וזה מלמד אותו על זה, זה לא אקדמי".
ד"ר מאשה הלוי, מגשרת ומנחה זוגית ופוליאמורית, משוכנעת כי העמותה פועלת בניגוד לא רק לחופש הביטוי, אלא גם אינה מאפשרת דיון שיכול לשרת את מטרותיה שלה: "מוסד אוניברסיטאי הוא מקום בו אנחנו מטילים ספק, בוחנים, מרחיבים את הפרדיגמות, זה המקום שמתעסק בזה, זו אקדמיה. באוניברסיטאות יש את 'מיין קאמפף' של היטלר, לא כי האוניברסיטאות מפיצות נאציזם, אלא כי הן חוקרות את החשיבה של היטלר. אז להגיד על זה לא, ולעודד כנס של חזרה לתפיסות ישנות, זה לא לאקדמיה.
תעשו את זה אצלכם, עם התפיסות הערכיות שלכם, זה בסדר גמור. אבל זה בדיוק מה שהאקדמיה לא אמורה לעשות."זה בסדר להיות נגד זה, אבל בעייתי מאד לנסות לסתום שיח על זה. אי אפשר להגיד במדינה דמוקרטית, באוניברסיטה, אל תקיימו על זה שיח. זו סתימת פיות. צריך לשמוע גם אנשים עם דעות שמתנגדים להם, עד שזה מגיע לגבול מסוים. פוליאמוריה רחוקה מהגבול הזה. זו דרך לא פוגענית, שלא קוראת להסתה, אלא מאפשרת לאנשים להיות מי שהם. אם הם פוליאמוריים, ולא מונוגמיים, זה מאפשר להם לא לחיות בסבל. כמו שהומוסקסואל, לא צריך להכריח אותו לחיות עם אישה".
מאשה הלוי | צילום: מיכל בנדק
"עוצמות האהבה בתוך הבית"
הלוי אומרת באופן חד משמעי כי אינה מקדמת אג'נדה פוליאמורית במהלך טיפול זוגי, ולעולם לא תציע למטופלים אפשרות כזו: "כאשת מקצוע, אני לא אדחוף אג'נדות במסגרת טיפול. העמדות המוסריות שלי לא אוניברסליות ונכונות לכולם. חלק ממה שעושים בטיפול זוגי זה בירור, לא הכוונה. אני מגשרת, ואני לא אומרת לאנשים מה הם צריכים לעשות, אלא מאפשרת להם להבין לבד. ברגע שזה הופך להיות ייעוץ, זה חוטא למקום של מטפל זוגי. אין לי התנגדות לבדיקה, להפך, אבל לא מתוך אג'נדה שזה לא יעבוד, וצריך להסית את האנשים שבאים לטיפול לכיוון של מונוגמיה ומשפחתיות 'רגילה'. צריך לתת לכל זוג להחליט מה נכון להם".
היהדות בכלל מתנגדת לזה?
הלוי: "יהדות מאפשרת סוג של פוליגמיה, יש היתרים מסוימים לגברים להינשא יותר מלאישה אחת, אבל לנשים אין סיכוי. 'שוברות שוויון' לא יכולות להיות מרוצות ממשהו שיתן העצמה מינית לנשים, ושהוא שוויוני, כמו פוליאמוריה. הן תומכות במשהו שמרני, נשים בבית, ערכי משפחה ישנה, וזה כמובן מתנגש עם תפיסות ערכיות של אנשים כמוני. זה בסדר שיתנגדו, שלא חושבות שזה מוסרי, אבל תצטרפו לשיח במקום לחסום אותו. בעצם, הן רק עושות טובה לכל מי שרוצה להפיץ את הנושא הזה, אז שימשיכו".
זרביב: "רוב הציבור רוצה להיות מחובר לערכים הבסיסיים שעליהם נבנה העולם. העולם נבנה על קשר כזה, לא סתם נבראנו איש לאשתו ואישה לבעלה. אני לא מאמינה שזוג ניסה ולא הצליח, ואם כן, בוא נעשה יום עיון בחסות האקדמיה על איך מעמיקים את הקשר. בואו נחזיר את זה שאנשים יכולים להינשא ולהישאר ביחד שנים, ולגלות את העוצמות של האהבה בתוך הבית".
מאוניברסיטת בר-אילן נמסר: "מהותה של האקדמיה הוא דיון בסוגיות חברתיות פוליטיות בעלות השפעות חברתיות, חלקן שנויות במחלוקת. אנו עושים את זה במגוון תחומים ואין בעצם הדיון נקיטת עמדה.
הכנס 'סוגיות טיפול בפוליאמוריה' מיועד לאנשי מקצוע בלבד המעוניינים להכיר לעומק תופעה שהיא יחסית חדשה, ולתת למטפלים כלים מבוססי מחקר וידע קליני. לא תותר כניסה לקהל הרחב".
