אשרי עניי הרוח

שלחת את המנקה להביא בורקס, מה תעשה עכשיו

ספר ויקרא בפרשת "קדשים" אומר את המשפט המדהים "לא תישא פני דל".

המשמעות - אל תעשה הנחות לעני כשאתה בא לשפוט אותו, כי לעשות הנחה מוסרית לעני בשל היותו עני פירושו לעשות לו עוול.
העונה השנייה של "30 שקל לשעה" סדרה שאני מיוצריה (ביחד עם דוד אופק וחיים שריר)  מציגה דמויות שהמצוקה הכלכלית שלהן מביאה אותן להתנהג באופן לא מוסרי. האתגר בעשייה היה להצביע על העוול החברתי-אנושי שנעשה לגיבורות, אך עם זאת לטעון שהעוול שנעשה להן לא הופך אותן אוטומטית ל"טובות" או ל"מוסריות". פשוט? לאו דווקא  בעידן שבו הפוליטיקלי קורקט והמוסר מתערבבים לבלי הכר כמעט.
1,000 שנה אחרי הסופר המקראי, אמר יהודי מנצרת בשם ישוע משפט לא פחות מדהים, שגם אם לא סותר את המשפט מספר ויקרא הרי הוא מאתגר אותו: "נקל לגמל לעבור דרך נקב המחט, מבא עשיר אל מלכות האלוהים" (מרכוס פרק י').
2,000 וקצת שנים מאוחר יותר, אשה בת 60 עם עיניים גדולות, כנראה גם היא יהודייה, אם כי אני לא ממש רוצה להיכנס לאילן היוחסין שלה, עומדת במתחם תל-אביבי של בתי משרדים רבי קומות, לצד מוסכים ובתי מלאכה קטנים. היא מחזיקה קרוב ללב שתי שקיות נייר גדולות עמוסות בדברי מאפה. אחד למתוקים אחד למלוחים.
כך נפתחת העונה השנייה של "30 ש"ח לשעה". אני מרשה לעצמי להביא את המשך הסצינה  בקיצורים קלים,  ואולי גם לנסות להבין מה בין שני האנשים הדגולים - הסופר המקראי והיהודי מנצרת.

האשה מביטה סביבה. הכל נראה אותו דבר. היא מבולבלת. אשה עייפה במדים כחולים, אות להיותה מתחום הניקיון, כנראה מאחד מבתי המשרדים החדישים. מישהו עובר לידה, היא רוצה לפנות אליו אבל הוא כבר חולף. היא מתחילה ללכת לכיוון כלשהו, נעצרת בהיסוס, חוזרת. דמעות עולות בעיניים הגדולות שלה. ואז נשמע קול מאחוריה.

גבר
מה הבעיה מותק?

זה גבר כבן 50, איש עבודה, מקרין משהו שניתן לסמוך עליו, אבהיות אפילו.

אשה
אני?

גבר
כן...

אשה
יצאתי ממשרד ועכשיו לא יודעת חוזרת.

יש לה מבטא זר, מזרח-אירופי כלשהו.

גבר
לאיפה את צריכה לחזור?

אשה
למשרד.

גבר
יש לך כתובת? משהו?

אשה
לא זוכרת... מנ משהו... מנ...

גבר
מנ... אולי מנחם בגין.

אשה
לא לא... לא זה...

גבר
ומה זה שמה?
(היא לא מבינה והוא מבאר לה)
מה זה המשרד הזה?

אשה
משרד עם מחשבים... אני מנקה...

גבר
מה השם שלהם?

אשה
לא יודעת... רק היום מתחילה עבודה...
בניין גבוה כזה...

גבר
פה יש הרבה בניינים גבוהים... אין לך טלפון? משהו? כרטיס?

אשה
לא... היום מתחילה עבודה... אמרו להביא בורקס ו... זה...

גבר
(מציץ בשקיות שלה, משלים)
רוגלך... אה... לא נעים.

מצטרף אליו עוד מישהו. קצת פחות מעורר אמון אבל בהחלט לא מפוקפק. כבן 45.

גבר 2
מה הבעיה?

גבר
שלחו אותה לקנות רוגלך ובורקס  והיא איבדה את הדרך...יום ראשון שהיא עובדת פה.

גבר 2
מה זה, לא יודעת איפה היא עובדת?

גבר
עולה מרוסיה. אתמול באה לארץ... איך תזכור?

מתאספים סביב עוד כמה גברים. כולם מכירים זה את זה. האשה על סף דמעות. כל כך הרבה אנשים רוצים לעזור לה והיא לא יכולה לתת את הדחיפה הקטנה שחסרה להם.

אשה
יום ראשון עבודה וככה... לא טוב... לא טוב.

גבר 2
איך שולחים אחת כזאת... מה, אין להם שכל?

אשה
זה קונדיטוריה מתחת משרד, אותו בית של משרד...

גבר 2
אותו בית? אז מה הלכת משם לעשות רונדלים...

גבר
צודק.

אשה
רציתי יוגורט להפסקה... חיפשתי...

גבר 2
רגע רגע... אמרת הקונדיטוריה מתחת למשרד?

אשה
למטה על כביש...

גבר 2
יפה. איך קוראים לקונדיטוריה?

אם יש שם, נוכל לעזור לך.

גבר 3
זה, כל בורקס ברדיוס של קילומטר הוא מכיר....

צוחקים. זה מעציב אותה עוד יותר.

בנקודה זו  אבקש לעשות הפסקה מתודית בתסריט. הגברים פשוטי העם מתבדחים על חשבון  האשה, (פשוטת-עם גם היא, למרות שבהמשך הסדרה יתגלה שלפני שעלתה לארץ היתה מורה לפסנתר).  הם מתבדחים על חשבונה, אבל גם רוצים לעזור לה בכנות. האהדה, לפחות זו שלי, נתונה להם ולה כאחד. בהקשר הזה הייתי רוצה להעלות עוד אמירה לא פחות מדהימה של היהודי מנצרת -  אַשְׁרֵי עֲנִיֵּי הָרוּחַ כִּי לָהֶם מַלְכוּת הַשָׁמָיִם" (מתי, פרק 5). הפירוש ל"עניי הרוח" הוא "פשוטי העם". בניגוד ליהדות הפרקטית, הארצית, בעלת השכל הישר,  הנצרות נוקטת  גישה רומנטית -  "פשוט עם" ראוי, מעצם היותו "דל", ל"ממלכת השמים", קרי לזמן בויחיו בני האדם חופשיים, באושר, חיי נצח. האם ישו, אולי הדמות המשמעותית והמופלאה בהיסטוריה האנושית,  נוגע כאן בתרבות המשטיחה של הפוליטיקלי קורקט? לדעתי אין מנוס מלהשיב באופן חיובי על השאלה הזו. הנשגב הולך כל כך רחוק שהוא נוגע ברדוד.
נחזור ל"30 ש"ח לשעה", לכאן ולעכשיו, כמו שאומרים: 

גבר
לא להתייאש.... בסוף נמצא... לא להתייאש...

גבר 2
רגע... אולי על השקית כתוב.

גבר
גאון...

גבר 2 לוקח ממנה את השקית שהיא אוחזת בה כל הזמן בחוזקה, הקשר האחרון שלה למציאות  לא סיוטית. אבל עכשיו היא מרפה. גבר 2 בודק את השקית, לא כתוב עליה כלום. סתם נייר חום בלי שם.

גבר
צרה צרורה.

גבר 3
(מוצא משהו חיובי)
זה לא מושיקו, למה אצלו כמו שלט על השקיות שלו!

צוחקים.

גבר 2
מפגש ברכה אולי...

גבר
מה ברכה? ברכה אין לה סהרונים...
(מוציא אחד ומראה לגבר 2)

גבר 2
מה אתה מדבר?

גבר
לך תבדוק... חמש שנים אני קונה אצלה...

גבר 3
תביא...

הגבר  הראשון מוסר לו את השקית.

גבר 3
(מוציא בורקס  אחד לאור העולם ופוסק) 
זה או ב"שמש" או ב"כהנים" עושים כאלה... או ב...

גבר 2
ברזאני...

גבר 3
ואללה. ברזאני.

גבר
(מבטל) ברזאני אין לו מלוחים... רק מתוק.
תראה את הבורקס.

גבר 3 מניף את הבורקס שבידו.

גבר
תביא. תביא...

גבר 3
(נותן לו) גם משקפיים להביא לך?

צוחקים... הגבר הראשון לא מתייחס.

גבר
(לאשה) אפשר?

היא מהנהנת, מיואשת. הוא טועם את הבורקס. חושב קצת.

גבר
נראה לי של שמחה...

כולם מהנהנים. מחשבה נכונה.

גבר 2
איזה שמחה? זה גבינה. שמחה פרווה...

מוחאים כפיים, מבסוטים מהמהפך.

גבר 2
20 שנה אתה טוחן אצלה בורקס ולא ראית
שאין לה גבינה?

צוחקים.

גבר
(מנסה לפצות על הכישלון)
רגע... תביאי מזה... מהמתוקים.

היא מביאה לו רוגלך אחד.  הוא טועם.  אין לו רעיון. מחזיר לה את השקית.

גבר
האמת, אני כבר כמעט לא אוכל מתוק...

גבר 2
תביאי תביאי.

היא מגישה לו בחשש. הוא לוקח בורקס אחד. בולס.

גבר 2
(קובע)
סימה

גבר 4
ואללה. מלך.

גבר
סימה זה פה.
(מצביע, שואל את האשה)
זה? הבניין הזה?

אשה
לא... לא. יותר גדול...

גבר
סימה... סימה... באיזה ביטחון אמר את זה...

צוחקים.

גבר 3
יאללה, תני למומחה...

הוא שולח יד, לוקח רוגלך. מנסה להבין. עוד גבר לוקח מהמתוקים.

גבר 4
עבודה של בתיה.

גבר 2
סגרה, יא אהבל... לפני שבועיים.

צוחקים. היא אבודה.
עוד שני חבר'ה, גבר 5 ו-6, לוקחים מהשקית שכבר עזבה את האשה. הם זורקים שמות. בערבוביה. אפילו לא מתכוונים ממש.

יסלחו לי קוראי האתר החשוב שאני רק מתקצר את ההמשך -  לבסוף מגיע אל החבורה גבר מכריס ומשופם. הטועם האולטימטבי. הוא מתעקש לטעום רק מהבורקס (כי "המתוקים כולם אותו דבר") הוא פותר את החידה -  "הטאבון". האשה נזכרת. כן. זה היה הטאבון. המשופם לוקח באדיבות  את הגברת האבודה אל בניין המשרדים העומד מעל קונדיטוריית "הטאבון".
כך נפתחת העונה השנייה של "30 שקל לשעה" עם השאלה הנוקבת, מהי הדרך הנכונה לנהוג בעובדת הניקיון שלך,  ששלחת לקנות כיבוד לישיבה,  בורקס ורוגלך ב-70 שקלים, והיא חוזרת עם שקית חצי ריקה ועוד טוענת שאין לה עודף? להלן התשובה:

סביב שולחן אליפטי גדול יושבים שישה חבר'ה צעירים וגבר אחד מעל 40, כנראה המנהל. יש בינם פמיליאריות נטולת היררכיה. לפטופים פתוחים, אייפדים. אחד החבר'ה הצעירים מחליף תמונה במצגת. המנקה חודרת למקום הזה, לא יודעת מה לעשות בשקיות החצי ריקות שבידיה. כולם מביטים בה בהתלהבות. שברי משפטים -

או! יופי... סוף סוף... הגיע הזמן... מעולה... יאללה, הפסקה וכו'...

אחת הנשים מפרידה קערה חד פעמית ועוד אחת. האשה השנייה מבינה את הנדרש ממנה, מרוקנת שקית בורקס בצלחת אחת ושקית רוגלך בשניה. כולם מביטים באכזבה בכמות הזעומה.

גבר כבן 45
זהו?

אשה מבוגרת
כן... זה מה ש... זהו.

גבר כבן 45
נתנו עודף?

אשה מבוגרת:
לא לא. זה ככה...

גבר כבן 45
תודה רבה...

בחורה צעירה נחמדה:
תודה!

המנקה יוצאת נבוכה.

גבר מבוגר
כמה נתת לה לילך?

לילך
(כבת 35,  מעט מבוגרת מהשאר)
שטר של 20...

בחור צעיר
ואני 50...

לילך
(מצביעה על הקערות)
זה? 70 שקל?

בחור קצת פחות צעיר
התמעטו בדרך...

כולם צוחקים.

לילך
די, ירון

גבר מבוגר
מה די?

לילך
אולי רימו אותה?

גבר מבוגר
רחמים? רחמים זה סרגל...

בחור 3
אכלה כמה בדרך... היתה רעבה...

צוחקים תוך כדי אכילת הבורקס והרוגלך.

גבר מבוגר
זה לא עסק, אנשים משאירים פה תיקים בחדרים,
הכל אצלנו פתוח, כמו משפחה.... לא מתאים לי...

הפסקה מתודית אחרונה - ההייטקיסט המבוגר יכול עכשיו להחליט שלא לעשות הנחה מוסרית לאשה הדלה רק בגלל היותה דלה. על פי האידיאל המקראי והיהודי בכלל, הוא יבצע החלטה נכונה אם ידרוש לפטר אותה.  אני אקבל את הבחירה שלו, גם אם היא מעט נמהרת. אני מניח שאם היה יודע את ההשתלשלות האמיתית של הדברים היה נוהג אחרת, וזה בהחלט עומד לזכותו.
אם יבחר ההייטקיסט הבכיר בהלך המחשבה הנוצרי,  על פיו הדל הוא זה שמגיע ל"ממלכת השמים", יכול להיות שינקוט במשנה זהירות וישמור את חשדותיו לעצמו. הייתי מוכן לקבל  גם את הבחירה הזאת.
יש  אפשרות נוספת,  גם היא נוצרית, ברוח האמירה "נקל לגמל לעבור דרך נקב המחט מבא עשיר אל מלכות האלוהים". על פי הלך הרוח הזה, ההייטקיסט העשיר אמור להיות בוש  בעושרו, עד שמבלי לדעת למה, הוא לא יפטר את עובדת הניקיון. קשה לי עם בחירה כזו. נמשיך.

הייטקיסט מבוגר
טל, תתקשר לחברת כוח אדם ותגיד להם שאנחנו רוצים שיחליפו אותה.

טל  (בחור 3)
אני? למה דווקא אני?

גבר מבוגר
כי זאת היתה הצעה שלך לשלוח אותה...
רונן, יאללה, תנקה  את הבורקס מהפה ותמשיך עם המצגת.

מלבד זו היהודית והנוצרית קיימת כמובן גם המחשבה המרקסיסטית. על פיה הבעיה היא מבנית לחלוטין - בעולם המרקסיסטי ההייטקיסט המבוגר לא יותר עשיר מהמנקה שלו, ולכן לא יכול להרגיש אשמה מולה. מאחר שאינה ענייה הוא גם לא יחשוד בה שמקומה ב"מלכות השמים מובטח". עם זאת, גם אם כמו ביהדות, הוא לא עושה הנחות מוסריות לאף בן מעמד שהוא, עדיין אין לו סמכות להביא לפיטוריה של המנקה. הצעת פיטורין שכזו תצטרך לעבור בירור יסודי בכמה וכמה ועדות שתרדנה בודאי לעומקם של דברים.

"30 שקל לשעה", בין נצרות, יהדות ומרקסיזם. כל יום רביעי בשעה 22:00 בערוץ 1.

צפייה נעימה.

צפייה בפרקי העונה הקודמת

לצפייה בפרק הפתיחה של העונה השניה

יוסי מדמוני הוא תסריטאי ובמאי, מיוצרי הסדרה "30 שקל לשעה"

תגובות

|
X
X

Send this to a friend