אביב. פריחה. התחדשות. פסח. עבדות וחירות. זמן קבוע וקלאסי שבו אני מרגישה איך כדור הברזל שקשור לי לרגל ביומיום – כדור גדול, כבד, שאני גוררת כמעט בלי לשים לב, כי הוא הרי שם תמיד – עושה סיבובון קטן כזה, כמעט בלתי מורגש ונוחת לי בוואחד בום על הזרת של הרגל – כדי להזכיר שהיי! היא עוד כאן העבדות הזאת. אני עצמי עוד רחוקה מאוד מחירות והמלאכה עוד רבה והדרך גם לא עומדת להיגמר מעבר לסיבוב.

זה קורה תמיד סביב פסח. אביב. פריחה. התחדשות. עבדות וחירות. או אז אני מתנערת ונזכרת ש…. פחחחח. איפה חירות? איפה חירות לי עצמי? איפה חירות לאמי ואחותי? איפה חירות לבתי ולאחייניתי? איפה חירות לחברותיי? לעמיתותיי? איפה חירות לכל ילדה שנולדת היום ולכל זקנה שמתה היום?

ואני מנסה להרגיע את כדור הברזל הקשור לרגל שלי ולהגיד לעצמי ולו ש"וואלה, בסדר. הבנו. אי אפשר כל היום להסתכל עליך כדור'קה. צריך גם לחיות ולנשום וליהנות ממה שיש כי אביב. פריחה. התחדשות. פסח…", ואז אני פותחת עיתונים מהשבוע האחרון. רק מהשבוע האחרון. פורשת אותם על הרצפה ומסמנת עם טוש צהוב זוהר את מקומות העבדות שלנו, הבלתי נראים – שלי ושל השפחות שסביבי. מסמנת לנו את שביל האבנים הצהובות הזוהרות – הדרך שבה אין לנו ברירה ללכת כדי להגיע אל החופש והחירות האמיתיים.

לקראת האביב-פריחה-התחדשות-פסח אני מסמנת ומאחלת לתינוקת שנולדה ולזקנה בפארק, לילדה בדרך לבית הספר ולאישה העובדת, לאמא הצעירה ולי עצמי להיות חופשיות באמת –

---

* חופש מתמונות אילוסטרציה מביישות ומשפילות בעיתון – לא, אנחנו לא יושבות אחרי תקיפה מינית על הרצפה, מחבקות את הברכיים ומסתירות את הפנים כאשמות.

* חופש מאלימות מינית ברחובות– לאור יום. בלי בשיורו לנו "תחייכי!", בלי שיחשפו בפנינו זין שלא ביקשנו לראות. בלי שיגעו בנו בלי רצוננו באוטובוס.

* חופש מביזוי באוניברסיטה– גם מגזענות, גם מאלימות מינית. ואללה? שמעת ש"תימניות הן חמות"? אז סתום ת'פה.

* חופש לעבוד בלי פחד – תחשבו רגע איזה פחד זה שגבר נועל אותך בחדר שלו. אני רק חושבת על זה ורועדות לי הברכיים. פחד!

* חופש מאלימות מינית בצבא – לא מעניין אותי שהוא מפקד נערץ. גייסתם חיילות? גם חיילת היא פקודה, אני בטוחה שהיא פחות מעריצה את המפקד הזה. איכס.

* חירות מגילוי עריות וחופש להתלונן על אב שאנס את בתו בלי חוק התיישנות. כי וואלה, אם היא הצליחה לקום רק בגיל 40 – זו זכותה. הוא עדין אנס נתעב שעשה לבת שלו דברים עם איבר המין שלו. תחשבו על זה רגע טוב? עם איבר המין שלו. בבת שלו.

*חופש לרקוד איפה שאת רוצה בלי שייגעו לך בגוף ללא רצונך ובלי שתצטרכי להסביר. למה? כי ככה בא לי לרקוד ואל תתקרב אליו ואל תיגע בי אם אני לא רוצה.

מודעה מתוך קמפיין של האו"ם לקידום זכויות נשים

* חופש ללבוש מכנסיים קצרים בבית הספר בלי שמורים יגידו לך שאת "מגרה את הבנים" ושזה לא מכובד ללבוש טייטס.

* חופש משקרים של מנצלי סמכות מניפולטיביים. כי לא, אדוני, אתה שוטר ואם אתה לא מכיר את החוק, אז לך בבקשה להיות מתכנת וגם אז אתה צריך לדעת מה הם יחסי מרות וסמכות. דוחה.

* חירות מהשפלה בוטה בבית המשפט. וואלה, מדינת ישראל, מישהו שאל אותך?! כבוד לשופטת שהעמידה את המדינה במקום והבהירה שלאישה מותר ללבוש מה שבא לה.

* החופש לגמור. או לא לגמור. או לעשות מה שבא לנו במיטה. כי נשים מזייפות אורגזמה כי גברים לא מעוניינים לספק אותן במיטה. הם גומרים והולכים לישון. במקום הכותרת הזו צריך היה לכתוב "לשני שליש מהגברים לא אכפת מהאישה שאיתה הם שוכבים".

* חופש ממוסר כפול.

עדיין רחוק מהמציאות. תמונת אילוסטרציה

* חירות לקבל פיצוי והכרה במה שקרה לך שלא באשמתך.

* החופש מנוכחותם של עברייני מין במערכת הפוליטית. נתן אשל הודה שצילם נשים בעבודה בהחבא מתחת לחצאית. תחשבו על זה רגע – את הולכת לעבודה עם חצאית ומגלה שהאיש שאת עובדת איתו מצלם לך את התחתונים… ועכשיו הוא עוזר להקים את הממשלה. כי נו, מה… מה הקשר? הקשר הוא שאנחנו לא רוצות לראות את הפנים של האיש הזה. לך לעבוד מהבית. לא בפוליטיקה.

* החירות לא לראות ולא לשמוע אף "בן טובים" בפריים טיים, דקה אחרי ששוחרר מהכלא. לא רוצים לראות אותו לעולם. אתה רוצה להכות על חטא? אחלה. בתי החולים קורסים – לך תתנדב במחלקות ותשטוף רצפה. זה חשוב. הרבה הרבה יותר חשוב מאשר לשבת בפריים טיים ולספר שאתה מסכני. שתית יותר מדי? תבקש שייקחו אותך הביתה ואם אפשר בבקשה חמודי, אל תלך למועדון חשפנות ואחר כך תספר לנו שהיית "היפר מיני". מה-אתה-אומר.

* החופש להתלונן במשטרה על אלימות מינית, ולא בפני שוטרים שבעצמם מטרידים מינית.

איור: טל גרנות

* החופש לדעת שעבריין המין שאנס אותך לא יוצא לחופשת פסח אביבית ונחמדה בבית משפחתו, גם אם לא התנצל ולא הודה במה שעשה.

ביום שישי בערב הבנים הצעירים שלי יעמדו על כיסאות, חגיגיים וחמודים, וישאלו "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?", ואני אחבק אותם ואגיד שלצערי מעט מאוד ומעט מדי.

שלומית הברון היא יו"ר "אחת מתוך אחת" ומחנכת למיניות בריאה: מידע אמין על מין