בלי פרסומות. בלי בעלי הון. בלי בולשיט
משנים כיוון! במקום לצרוך תקשורת שמוכרת אותך, הגיע הזמן להשקיע בעיתונות עצמאית שעובדת אך ורק בשבילך
שוב מובטח עידן חדש. הנה הוא כבר מונח בתנוחה עוברית. קרוב להיוולדו. יש עולם חדש. אבל אלה תולדות עתידו: בּמקום כּלשׁהו בנקודת זמן כלשהי יִדָּרְשׁוּ תעודות ומסמכִים. יהא זה פקיד קבלה במשרד ממשלתי או קצין בידוק בשדה תעופה. אבל בכל תקופה איפשהו בעוֹלם עלול ז'נדרם בּמעבר גבול לדרוש תעודות. כלומר: איפשהו בעולם יזויף דּרכון. ואיפשהו בעולם יושלך פליט למתקן שהייה.
מתישׁהו יפלוש צבא אל עיר. יהא שׁמהּ פּראג או בגדד. ניו יורק. תל אביב. כל שם אפשרי. דברִים רבים יתרחשׁו בחסות הלילה: דפיקות בדלת. מאסר שרירותי. קריעת אב מזּרועות ילדתו. היעלמותו.
דברים רבים יתרחשׁו לאור יום:
ביזה.
אונס.
טבח.
בשוק העירוני ובבורסה יתקייֵם המסחר כסדרו. גם הפוגרום. עד מהרה יצטרף ההמון: ריסוס כתובות נאצה נגד מיעוט כזה או אחר על רקע כזה או אחר. רופא שהוא בן מיעוטים. אשה שסייעה למבקש מקלט. גבר שחפץ להינשא לבן זוגו. מורה שדיבר עם תלמידיו על זכויות אדם בשיעור אזרחות.
יִתָּבַע איסור כניסה למדינה או לחנות מכולת. בפתחה יחכה כלבלב לבעליו.
לפני שמישהו יצית את עצמו, הוא ישאל על מי אפשר לסמוך. הוא לא ירצה לשמוע. הוא לא יוכל לשמוח. הוא עייף. שר בכיר כלשהו בשכנוע עצמי כלשהו יתנער מהעוול ויעניק למפלגתו חנינה. כל העניין הזה יזדמזם ממנו כמו זבוב המסולק בתנועה שאננה. וזאת על אף שרק לפני שנה (כלומר: ערב בחירות) הוא רכב על גלי הפגנות, אולי ציטט את קהלת: "ושבתי אני ואראה את כל העשוקים אשר נעשים תחת השמש; והנה דמעת העשוקים, ואין להם מנחם". אולי פועלת או עובד זר (שנמנע ממנו טיפול רפואי) ישאלו איך חיים שליחי ציבור עם מעשיהם, עם דמעת העשוקים, עם האָשָׁם ועם שמשם שבוערת על ראשם. ובינתיים יקבלו תושבי כפר מבודד צווים לגירושם.
מישהו ישאיר מאחור ספרים ותצלומים, שמיכה ישנה, כורסה מפוארת של אושר. ואהוב. אבל לא ישכח לקחת מעיל. עם כיסים. כל עוד יעזוב בזמן. עם פניו. ועם מזומן.
רבים ינוסו ברגל. יש מי שיימלט ברכבת. אין נמלט בלא רודף. אין מקלט בלי סערה. העולם הוא קת של רובה. הלילה – הבהוב ניידות משטרה.
לפחות אדם אחד – אולי אפילו אתה? – יתעה בדרכים. מתפלל שייגמר. הנה הוא, ראו,
נשען על מעקה החושך. סירות שחולפות במורד הירקון ומכוניות על הגשר תופסות אותו
לשבריר שנייה. הוא קופץ. או נשאר. אבל מצליח להישמט כמו נוף מבעד לחלון.
אולי החלון שלך?
שחר-מריו מרדכי הוא משורר, זוכה פרס "שירה על הדרך". ספרו האחרון "מי בעניין שלנו" ראה אור בהוצאת עם עובד
