הנה ידיעה מהעיתון: מדד המחירים ירד ב-0.6 אחוזים לעומת צפי לירידה של 0.3 אחוזים.
אנחנו אמורים לשמוח, לא? כי אם המדד ירד, זה אומר שאנחנו חיים במדינה שבה המחירים יורדים, ואיזה כיף לחיות פה. אז למה משרד האוצר, בנק ישראל והכלכלנים, כולם ממש עצובים ומוטרדים מירידה במדד? יכול להיות שהם רוצים משהו הפוך ממה שאנחנו רוצים וצריכים? התשובה היא – כן.
המדד הוא בעצם האינפלציה. סך כל תנודות המדד בשנה, הוא האינפלציה השנתית. אז למה האוצר ובנק ישראל בכלל רוצים שתהיה אינפלציה של 3 אחוזים בשנה, כפי שבנק ישראל הגדיר את יעדה?
התפישה הרווחת של הכלכלנים המובילים בכלכלות המובילות בעולם היא שאינפלציה טובה למשק. לטענתם, אם המחירים עולים, זה סימן שאנשים חיים ונושמים, ואם הם חיים ונושמים, הם כנראה קונים. וזה נפלא. כי צרכנות היא המנוע המרכזי והחשוב ביותר לכלכלה היום. לשיטתם, אם קונים יותר, אז המפעלים עובדים ביותר משמרות, היבואנים מעסיקים יותר פקידות, הממשלה לוקחת יותר מסים (גם מהקונים וגם מאלו שהרוויחו מהקנייה), חברות ענק מקימות עוד מפעלים בסין או בקוריאה וכו' וכו'.
בכל אמת מרה מהכלכלה המודרנית אפשר תמיד למצוא גם משהו מנחם, שנותן תקווה קטנה שאולי הדברים ישתנו. לאט. ממש לאט, אבל ישתנו. מתישהו. כי הירידה במדד מוכיחה שהמציאות תמיד חזקה יותר מכל ספין. כי הירידה במדד מוכיחה לנו שאנחנו קונים פחות. ולמה שנקנה פחות אם כל כך טוב לנו? נתניהו, ולפיד, וגם בנט, כל הזמן מספרים לנו כמה הכלכלה הישראלית חזקה. אם הם צודקים, אז אין סיבה שאנחנו נקנה פחות.
ואז באה המציאות. שבה אפשר לראות – במספרים – שאנחנו כן קונים פחות. אולי כי אנחנו אנשים צנועים ומסתפקים במועט. אבל אולי מפני שפשוט לרוב העם, שמרוויחים בכל חודש כ-6,500 שקלים (שכר חציוני – נקודת השכר האמצעית שבה מחצית מהעובדים מרוויחים פחות ומחצית מהעובדים מרוויחים יותר), כבר אין מספיק כסף בשביל לקנות. אז קונים פחות, אפילו אם מדובר בצרכים הבסיסיים.
אז אפשר לפטר את הסטטיסטיקאי הראשי שטען לנתונים חמורים ומעוותים שאליהם מגיע משרדו, אפשר לספר לנו על ריקי כהן מחדרה (אפשר אפילו לטעון שצה"ל הוא הצבא הכי מוסרי בעולם). אבל אי אפשר לשנות את העובדה שאנחנו קונים פחות. וזו סטירת לחי למדיניות הכלכלית של נתניהו, לפיד ובנט, שטוענים שכל כך טוב לנו.
ובינתיים בעולם מקביל: בנק לאומי ממליץ להגביר את המשקל המנייתי בתיקי ההשקעות. זאת בזמן שבכל העולם מנבאים מומחים בעלי שם על התפוצצות בועה ממש בקרוב: בנדל"ן, בשוק ההון ועוד. יש אפילו חוקרים שמצביעים על כך ששוק ההון כיום מתנהג בדיוק, אבל ממש בדיוק, כמו שוק ההון ב-1928 בארצות הברית, לפני המשבר הגדול.
אבל בבנקים המציאות הרבה יותר טובה. שם ממליצים לנו להשקיע במניות, ואף ממליצים על מניות ישראליות. איזה כיף להם שם. אנחנו, בעלי השכר של 6,500 שקלים בחודש, בדילמה אם לקנות לחם אחיד או חבילת לחמניות, או לפנק את הילדים שלנו בפיקניק בטבע, שהנסיעה אליו תעלה לנו חצי טנק דלק. אבל מה לנו וליועצים מבנק לאומי? אלה מתלבטים בינתיים אילו מניות להוסיף לסל – ישראליות או אמריקאיות.