בסרט "שליחות קטלנית" המכונות קמות עלינו לכלותינו, ונכנסות לנו באם-אמא: פגזים, טילים, פצצות, רובוטים קטלניים. אל תשאלו. ב"מטריקס" המכונות אפילו עוד יותר מרושעות, והן אשכרה ניזונות מאתנו. בני האדם הופכים לסוללה שמתחזקת את המכונה. משל נפלא, "המטריקס". יש לו עוד נגזרות, כמובן, אבל זה לפעם אחרת.
הבוקר גילה גם עם ישראל את עוצמתן של המכונות. נכון, הן לא שיעבדו אותנו וגזלו את חום הגוף שלנו כדי להתקיים. הן גם לא ירו. הן סתם הפסיקו לעבוד. ככה סתם, כאילו כלום. החברה שמאחורי המכונות שסולקות את כרטיסי האשראי שלנו לא הגיעה להסכמה עם התוכנה שמפעילה אותה, ואז – בום! אלפי ישראלים לא הצליחו לתדלק, לקנות ג'ינס, לצאת מהחניון או לקנות מילקי לילדים. מאות אלפי ילדים ישראלים בלי מילקי. האימה!
לכאורה, לא נעים – לא נורא. אבל יש לתקלה הזאת לא מעט השלכות. קחו למשל את הצמיחה במשק: זו מוטה יותר מכל מהפעילות הכלכלית שלנו, האנשים הקטנים, שקונים קוטג' במכולת ודלק בתחנה. תורידו את רכיב הקניות של משקי הבית מסך הפעילות הכלכלית והמשק יתמוטט כמו בניין קלפים. באמת. וזה בדיוק מה שקרה הבוקר: המשק הפסיק לנשום לכמה שעות. מעניין לברר מה הנזק לאותה צמיחה עלומה במקרה של הפסקת הנשימה לשעות האלה, שלא לומר לכמה ימים. נמתין לנתוני האמת.
ושימו לב לעניין הזה: זה לא שבחרנו להפסיק את הפעילות. אף אחד לא החרים את החניונים, את הקוטג', את תחנות הדלק, את מילקי, לא עלינו. איזה בן אדם מוסרי יחרים מילקי ככה סתם ללא התגרות? אלה המכונות שבחרו לשבות. הן אשמות.
אבל להאשים את המכונות זה קצת קל מדי. האמת היא שיש כתובת. למכונות האלה יש בעלים. קוראים להם בנקים. אותם הבנקים שבאופן חריג, משעשע, מפתיע ולא צפוי להחריד, הם גם הבעלים של חברות כרטיסי האשראי. ואם משייכים את המשינה המפלצתית ויונקת האנרגיה לבנק, זה מפסיק להיות סרט או משל – ומחזיר אותנו למציאות היומיומית לגמרי שלנו. את מוצצי הדם האלה אנחנו דווקא מכירים מצוין.
הקונץ הזה, שבו בכל פעם שמשהו לא עובד אצלם אנחנו מוציאים את הארנק הוא קונץ ידוע וישן (ואף מלה על הדסה!) הנה, למשל, נזכרתי הבוקר בדורון ספיר, מנכ"ל חברת כרטיסי האשראי כ.א.ל שמתנגד לכרטיסים שיחייבו חיוב מיידי של הלקוח וזיכוי מיידי של בתי העסק (מה שמכונה "כרטיסי דביט"). ספיר מחה לפני שבועות אחדים נגד המהלך הכל כך הגיוני הזה: "לא ברור לי למה בית העסק צריך לקבל זיכוי מיידי. מי יגשר על הפער בין מועד זיכוי בית העסק למועד חיוב הלקוח?"
התשובה לשאלה של ספיר, בעולם סביר, היא: "חברת האשראי". רק שפה, בנקים וחברות אשראי מבינים היטב את העניין של הגבייה. בחלק של השירות הם מתמחים פחות. אני מניח שעל השאלה "מי יחזיר ללקוחות בסופרמרקטים את השעתיים מהחיים שהלכו היום בגלל תקלת האשראי?" ספיר לא מתעכב. האם הוא וחבריו יוותרו על דמי השימוש החודשיים בכרטיסי האשראי גם כשמערכת האשראי לא עובדת? נחכה ונראה.
תקראו לזה מכונות, תקראו לזה רובוטים, תקראו לזה חברות כרטיסי אשראי או מוסדות פיננסיים, בסוף כל תשלום שאתם משלמים בעברית, יושב בנקאי עם סיגר. הייתי אומר יושב "וצוחק כל הדרך אל הבנק", אבל אתם הרי יודעים איפה הוא יושב.
ואם לא שילמתם כי היתה תקלה? נו, ככה זה מכונות. אתם לא באמת מצפים שיקום בנקאי וייקח עליהן אחריות, הלא-כן? תכל'ס, ואת זה יגיד לכם כל בנקאי שמכבד את עצמו, הילדים יכולים להסתדר בלי מילקי אחר צהריים אחד. קחו אותם למסעדה. כי זה מה שהוא היה עושה.
