"מה שהמתנחלים עשו בליכוד": הליכודניקים החדשים גרסת הגוש נגד הכיבוש 

נועם שיזף – עיתונאי, ממייסדי "מגזין 972+" ו"שיחה מקומית", כבר כמעט שני עשורים עוסק בסוגיית הכיבוש בארץ ובעולם. למרות שנים של כתיבה על פוליטיקה של הכיבוש, הוא מעולם לא היה פעיל מפלגתי, עד היום. בחודש מאי, פרסם שיזף פוסט שקורא לשמאל "להפסיק לגמגם". בפוסט קרא שיזף לאנשי המחנה שהוא רואה את עצמו חלק ממנו להתפקד למפלגת ״הדמוקרטים״ ולהקים בה "בלוק של פעילים נגד הכיבוש". המטרה: להפוך לקבוצת לחץ שתשפיע על בחירת המועמדים ועל עמדות המפלגה מבפנים. ההשראה, לדבריו, הגיעה דווקא מהימין. "מה שהמתנחלים עשו בליכוד, אנחנו צריכים לעשות בשמאל", כתב.

"ממש נדהמתי שהגענו כל כך מהר לאלף איש", אומר שיזף בשיחה עם המקום הכי חם בגיהנום. "קם פה יצור פוליטי חדש, ועדיין לא ברור מה הדמוקרטים יהיו – מפלגה בסגנון אייזנקוט, מרצ של פעם או שמאלה מזה. אבל דווקא בגלל זה יש כאן הזדמנות להשפיע.

פחות מחודשיים אחרי, ההתארגנות כבר מונה יותר מ-1,200 חברים וחברות בשתי קבוצות וואטסאפ. בהודעה ששלח השבוע קרא שיזף להכפיל את מספר המתפקדים עד לסגירת המפקד. הפריימריז עצמם ייערכו ב-20 ביולי, אך ספר הבוחרים נסגר מוקדם יותר, ב-13 ביולי – כך שמי שמעוניין להתפקד ולהצביע צריך להשלים זאת עד אז. "יש הרבה אנשים טובים ב״דמוקרטים״, אבל מה שישראל חייבת זה חברי כנסת שיילחמו בטרור היהודי, בגירוש, בפשעי המלחמה, בכהניזם ובסיפוח, שיחזירו את השלום לשיח בבתי הספר ולתרבות ויפסיקו את רדיפת ארגוני השלום וזכויות האדם", כתב. "זה הרגע האחרון להתפקד".

"ממש נדהמתי שהגענו כל כך מהר לאלף איש", אומר שיזף בשיחה עם המקום הכי חם בגיהנום. "קם פה יצור פוליטי חדש, ועדיין לא ברור מה הדמוקרטים יהיו – מפלגה בסגנון אייזנקוט, מרצ של פעם או שמאלה מזה. אבל דווקא בגלל זה יש כאן הזדמנות להשפיע. אני גם חושב שהרבה אנשים בשמאל מבינים שאנחנו צריכים לחזור לפוליטיקה – גם אם זה אומר לשתף פעולה עם מנגנונים קיימים. צריך לשחק את המשחק כדי להשיג שינוי. אם הייתה כנסת אחרת, יהודית-ערבית, אולי היינו רצים אליה. אבל יש כנסת אחת, אין דרך אחרת״, מסביר שיזף. ״כל מי שאומר שעדיף משחק אחר, שיסביר איך זה קורה. שיסביר לי איך בסוף אפשר לסיים את הכיבוש בלי החלטה של הכנסת".

בתקופת המהפכה המשפטית הוא מצא עצמו שוב ושוב בפינת "הגוש נגד הכיבוש" המבודדת בהפגנות של קפלן. לדבריו, המפגש עם פעילים ממפלגות וארגונים שונים המחיש לו את הקיום של מחנה רחב, אך גם את העדר הביטוי הפוליטי שלו. "אחרי 7 באוקטובר ואחרי שלוש השנים שעברנו אני נמצא בתחושה שאי אפשר להמשיך בשיטות שהיינו בהן קודם, בעולם הישן. יש דחיפות מאוד גדולה, שדברים חייבים להשתנות. כשהבחירות התקרבו, נפל לי האסימון שאנחנו צריכים לעשות משהו כדי להכניס בחזרה את השיח על הכיבוש ועל השלום לכנסת ולממשלה – אבל בתור התחלה, לכנסת. העובדה שהיום יש חבר כנסת אחד אולי שניים – שמה שמעסיק אותם קודם כל הוא הכיבוש והשלום, כשהנושאים האלה הם הכי קריטיים לעתיד שלנו פה, היא מטורפת בעיניי".

רבין כסיף וצור בשיעור מורשת

מפלגת ״הדמוקרטים״ מוגדרת כמפלגת שמאל ציונית וסוציאל-דמוקרטית, שהוקמה ביוני 2024 באיחוד ״העבודה״ ו״מרצ״. בראשה עומד סגן הרמטכ"ל לשעבר יאיר גולן, ובכנסת מכהנים מטעמה חברות הכנסת נעמה לזימי, אפרת רייטן, מירב מיכאלי וחבר הכנסת גלעד קריב. בצד המזוהה עם ״מרצ״ בולטים בין השאר מוסי רז, גבי לסקי, עלי סלאלחה, אבי דבוש, מיכל רוזין ויריב אופנהיימר. לקראת הפריימריז ב-20 ביולי תורכב רשימת המפלגה משילוב של מקומות פתוחים ושריונים: המקום הראשון שמור ליו"ר, ויתר המקומות ייקבעו בשיטת ריצ'רץ' מגדרי, לצד שריונים ל״מרצ״, לנציגי מיעוטים ולמרחב הכפרי. ליו"ר שמורה גם הזכות לשבץ מועמד מטעמו בכל עשירייה.

באמצע החודש חצתה המפלגה את רף 75,000 המתפקדים וקיבלה חיזוקים מהזירה הציבורית והאזרחית. בין המצטרפים דני אלגרט, אחיו של החטוף איציק אלגרט שנרצח בשבי; עומרי רונן, ממחאת "אחים ואחיות לנשק"; הפעילים החברתיים נאווה רוזוליו, לי אגיב הופמן ומשה רדמן; ודמויות מהפוליטיקה המקומית, בהן קטי פיאסצקי, המשנה לראש עיריית בת ים, מאלכ בדר, ראש מועצת חורפיש, מהרטה ברוך-רון, וחן אריאלי, סגנית ראש עיריית תל אביב-יפו.

שני מצטרפים נוספים עוררו סערה: נאור נרקיס, יוזם "חוזרים בתבונה", ורונן צור, יועץ תקשורת שלאחר ה-7 באוקטובר שימש כיו"ר מטה משפחות החטופים, עד לפרישתו בפברואר 2024 לאחר שעשרות משפחות חתמו על עצומה שקראה לו לסיים את תפקידו. נרקיס אמר ל-i24NEWS כי אילו בני הציונות הדתית היו משרתים שירות מלא "כמו חילונים", "אולי הם לא היו נופלים כל כך הרבה" – מאחר שהשירות הקצר יותר מקנה להם פחות ניסיון. צור קרא ל״דמוקרטים״ לבחור בין "מורשת עופר כסיף" ל"מורשת רבין", וטען כי המפלגה היא "הבית של המרכז-שמאל ולא של הקיצוניים". לדבריו, הוא מביא קו אגרסיבי יותר ו"יודע לנצח את מכונת הרעל ואת נתניהו בכלים שלהם".

בקבוצות הוואטסאפ "הדמוקרטים נגד הכיבוש" תקף שיזף את מועמדותו של צור ואת התבטאויותיו. "השפה שצור משתמש בה והאסטרטגיה של לעקוף את הימין מימין הן בדיוק המחלה של הדמוקרטים ומפלגות המרכז", כתב. שיזף קשר את דברי צור ל"רדיפת מחנה השלום וארגוני השמאל", ביקר את תמיכתה של אפרת רייטן בצור, והוסיף כי הם רק מחזקים את הצורך של השמאל להיכנס למפלגה ולהתמודד עם "הזרם שצור ורייטן מייצגים, ועם השתיקה הפחדנית של שאר חברי הכנסת".

לפני יומיים הודיע צור על פרישה מהתמודדות בפריימריז של ה״דמוקרטים״. בהודעת הפרישה תקף את המפלגה מהכיוון ההפוך לזה של שיזף: לטענתו היא הפכה ל"מקום שקרוב לעופר כסיף ולחד"ש", ש"עוסק בשיטות אפלות", והוסיף כי "זו לא הדרך של רבין, ואלו לא הנורמות שלי". דווקא ההתפתחות הזו ממחישה את הטענה שבלב היוזמה של שיזף: אופייה של המפלגה אינו נתון מובן מאליו אלא שדה מאבק פתוח. כשמצד אחד נמשך אליה קו מרכזי-אגרסיבי שמבקש "לעקוף את הימין מימין", ומצד אחר מתארגן בלוק של מאות פעילים נגד הכיבוש, ההכרעה על זהות הרשימה תיפול – בדיוק כפי ששיזף טוען – בידי מי שיטרחו להתפקד, להצביע וללחוץ מבפנים. אם כבר ללמוד מהמתנחלים, הסוד הוא בהתמדה, בסבלנות ובאורך הרוח.

מהיוצרים של קווי 67׳

הוויכוח סביב צור ממחיש אחד מהאתגרים שעומדים בפני שיזף. כשנשאל מדוע אינו רואה במפלגות הערביות כתובת למחנה שהוא מבקש לבנות, השיב כי הן חשובות, אך בשל מעמדן ובידודן בחברה הישראלית הן מתקשות לעורר שיח יהודי משמעותי סביב הכיבוש. "כדי לחולל שינוי, לא משנה מה דעתנו על הסקאלה שבין אייזנקוט לאיימן עודה, עדיין נדרש רוב בקרב אזרחי ישראל", אומר שיזף. "אין דרך לעקוף את זה. בכל מצב בעולם של מלחמה, כיבוש או אפרטהייד, החברה הכובשת צריכה להחליט שהיא לא רוצה את זה יותר. אין דרך לעקוף את הצורך בייצוג פוליטי בתוך החברה היהודית. זה פשוט הבסיס של העניין, ואנחנו כשמאל זנחנו אותו. הלכנו למקומות אחרים, חשובים מאוד: לשטח, לקבוצות ולמכוני מחקר. אבל הזנחנו את העובדה הפשוטה שצריך רוב בכנסת, בזמן שהמחנה השני השקיע בה. השינויים הגדולים בגדה הם לא רק המאחזים ואלימות המתנחלים, אלא גם שינויים בירוקרטיים. סמוטריץ' יושב במשרד הביטחון, קובע מדיניות, ממנה אנשים, מעצב נהלים ומחליט איך ייראו התקציבים ומה ייאכף. את אלה אפשר להשיג רק באמצעות כוח שלטוני".

אלא שהוויכוח אינו רק כיצד להחזיר את הכיבוש למרכז השיח, אלא האם מפלגה שנשענת על מוסדותיה של מפלגת העבודה שכבשה את הגדה המערבית, ישבה אותה בכ-30 התנחלויות ונתנה רוח גבית לגוש אמונים – התנועה המשיחית שלימים הולידה את נערי הגבעות ובכללם סמוטריץ׳ ובן גביר – יכולה להיות זו שתסיים אותו

אלא שהוויכוח אינו רק כיצד להחזיר את הכיבוש למרכז השיח, אלא האם מפלגה שנשענת על מוסדותיה של מפלגת העבודה שכבשה את הגדה המערבית, ישבה אותה בכ-30 התנחלויות ונתנה רוח גבית לגוש אמונים – התנועה המשיחית שלימים הולידה את נערי הגבעות ובכללם סמוטריץ׳ ובן גביר – יכולה להיות זו שתסיים אותו. אף שהמהלכים שמוביל סמוטריץ' ביהודה ושומרון נתפסים קיצוניים ושערורייתיים בעיני רבים, הם תוצר בירוקרטיה תכנונית ומשפטית שהתמסדה לאורך עשרות שנים, בין היתר באמצעות הסימביוזה בין המפלגה למרחב הכפרי. קשר שגם כיום נשמר ב״דמוקרטים״ בדמות שיריון למרחב הכפרי, אחד ממוקדי הכוח ההיסטוריים של תנועת העבודה, שחלקים ממנו מזוהים עם מפעל ההתיישבות בגדה.

"אם זה לא אפשרי, אז למה אנחנו חיים כאן?" משיב שיזף. "תראי, אני לא מתפקד לעוצמה יהודית ולא לליכוד. אני מתפקד למפלגה שהוקמה כמפלגת שלום. אני מתפקד למפלגה שהיא מרצ והעבודה, המפלגות ההיסטוריות של השלום וזכויות האדם בישראל, ומקום שקרוב לבית. גם אם יש לי עליה ביקורת, זה לא מקום שזר לעולם הערכים שלי. נכון, הוא קצת מקולקל וצריך תיקון, ולכן צריך להכניס למפלגה הזאת פעילים נגד הכיבוש – אנשים שזה מה שחשוב להם.

"אולי יום אחד יהיו 40 אלף פעילים בתוך המפלגה, ואז גם היו"ר הבא יהיה מישהו שמחזיק באותן תפיסות. בואי נגיד ככה: חמישה חברי כנסת שמתעסקים רק בכיבוש, זה יהיה יותר טוב מעכשיו? בטוח. גם אני רוצה 50 כאלה, ושמחר בבוקר יסתיים הכיבוש. אבל אני לא יודע איך עושים את זה. מה שאני כן יודע, זה שאם אנחנו רוצים לסיים את זה בעוד כמה שנים, אנחנו צריכים להתחיל להבטיח שיהיה לנו ייצוג בכנסת. הדרך היא להיכנס, לבחור את האנשים שלנו, ולגבות אותם כשהם עובדים על הנושאים האלה. ככה מתקדמים".

הנדסה גנטית

צור הוא לא הבעיה היחידה ופרישתו איננה פתרון. זו הבעיה שעליה הצביע שיזף ואיתה הוא מבקש להתמודד באמצעות היוזמה שלו. דוגמה שיכולה להסביר את עומקו של השינוי הדרוש, סיפק בשבוע שעבר מועמד אחר לפריימריז. בפוסט שפרסם משה רדמן וזכה לתמיכה נלהבת בקרב רבים בציבור הליברלי, הוא תיאר ביקור שערך בג׳יסר א-זרקא. ״ראיתי עוולות בחיי. ראיתי איך נראה עוני, חייתי בתוכו. הסיפור של גיסר ואור עקיבא מול קיסריה הוא דוגמה מעולה לעיוורון שלנו כחברה״, כתב רדמן, אחד הנציגים המוכרים של מחאת קפלן, וסיפק דוגמה מעולה לעיוורון שלו ושל רבים במפלגה שנוסדה במטרה מוצהרת לרכב על גלי המחאה ומאז מנסה לא לשקוע במערבולות פוסט ה-7 באוקטובר. 

״פשע משתולל, חוסר מעש מוחלט של צעירים, אלימות מטורללת, הפקרה פושעת. אם אני צריך לסכם במשפט: בג׳יסר ואור עקיבא נייסד את מדינת ישראל מחדש״. רדמן המשיך ותיאר את סיפורם של ראאד בן השלוש ואביו המאמץ אחמד ״שלא קשור לפשע״, הדגיש, ולו תשעה ילדים נוספים ״שחיים בעוני מחפיר. נעצרה לי הנשימה אל מול הלב הענק הזה״. ביום שנדאג שיהיה להם שוויון הזדמנויות והמדינה תראה אותם, הסביר רדמן, ״זה יהיה הניצחון המוחלט של ישראל הליברלית והדמוקרטית לדורי דורות״. אף מילה על קיבוץ מעגן מיכאל שחולק גבול עם ג׳סר מצפון ושהעושק והניצול שלו את תושבי ג׳סר א-זרקא אינם עניין סימבולי כמו זה בקיסריה – אלא מציאות ממשית, מתמשכת שזוכה לתמיכה ציבורית גורפת גם באגפים שמאליים בהרבה מזה של רונן צור.   

כפי שפרסמנו בדצמבר, הניצול והנישול המתמשכים של חברי הקיבוץ ״השיתופי״ בגרסתם העדכנית של 2026 מתגלמים בתוכנית המתאר החדשה של הקיבוץ בה ביקשו פרנסיה להנציח את העוני של השכנים מדרום לשנים קדימה כשהקימו פארק צפרות, עשרות יחידות דיור צמודות קרקע ומתחמי מלונאות ותיירות, בין היתר על שטחים שהופקעו מתושבי ג׳סר א-זרקא, לטובת החקלאות של הקיבוץ העשיר בישראל. לא רק שאנשי הקיבוץ סירבו לוותר על הבריכות שהיו יכולות לספק לצפיפות בג׳סר מענה הנחוץ לה כמו אוויר לנשימה, הם סירבו להכניס לתוכנית המתאר שבילים להולכי רגל לכיוון דרום ויספקו גישה נוחה לתושבי ג׳יסר, כדי שבהעדר תשתיות ציבוריות כמו שטחים פתוחים בתי ספר, מרפאות או ריאות ירוקות יוכלו לפחות לצפות בציפורים (בתשלום, כמובן). 

השאלה היא האם קמפיין מתפקיד בסגנון ״הליכודניקים החדשים״ בגרסת העבודה-מרצ הוא שיוכל להתמודד עם העיוורון הליברלי או, כיאה למשחקים גנטיים, כשרוצים לשנות דנ״א דרושה כבר הנדסה גנטית.

רדמן יודע שלא להסתבך לפני הפריימריז עם הקיבוצניקים. אחרי הכל מדובר במפלגה ששומרת שריונים למרחב הכפרי מבחינה אלקטורלית. ששורשי היניקה שלה ושל התנועה הקיבוצית אחד הם. כפי שפרסמנו בתחקיר, באחד הדיונים שהתקיימו בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה תקפה היו״ר את הציפוף הנמוך שביקשו חברי הקיבוץ לשמר, שמנוגד למדיניות הציפוף והבנייה לגובה שחלה בשאר המדינה – כולל במרחב הכפרי. ״אתם מבקשים 50 דונם ל-186 יחידות דיור? זה 3.72 יחידות לדונם. זה לא שבע יחידות לדונם כפי שדורשת תוכנית המתאר הארצית״. תשובת נציגי הקיבוץ הייתה לא פחות ממדהימה: "אנחנו עוסקים פה לא במתמטיקה, זה לא אור עקיבא. מדובר בקיבוץ שיתופי". מודי ברכה, כיום חבר קיבוץ האחראי על תחום הקרקעות, הסביר כי השמירה על "הדנ״א הקיבוצי", מחייבת בנייה בזבזנית. בנייה צפופה יותר, אמר, תהפוך את מעגן מיכאל ״לא לקיבוץ, זה כבר יהיה אור עקיבא״. 

השאלה היא האם קמפיין מתפקיד בסגנון ״הליכודניקים החדשים״ בגרסת העבודה-מרצ הוא שיוכל להתמודד עם העיוורון הליברלי או, כיאה למשחקים גנטיים, כשרוצים לשנות דנ״א דרושה כבר הנדסה גנטית. "מול התופעה הזאת, הפתרון של השמאל במשך הרבה זמן – ואני לא פוטר את עצמי מזה – היה להגיד: 'הם לא מייצגים אותי, אני לא רוצה להיות במשחק הזה, אני לא רוצה להצביע לזה'", אומר שיזף. "עכשיו אני אומר: בואו נעשה דבר אחר. בואו נשפיע עליהם. אם התפקדתם, כתבו לנציגים שלכם״. לדבריו, חברי כנסת קשובים מאוד לציבור שלהם. ״אם הייתה דרך להביא מחר 20 מנדטים יהודים לחד"ש או לעומדים ביחד, או לגרום לבנט להחליט שהוא יוצא מהשטחים, סבבה, בואו נלך על זה. הדמוקרטים לא במקום שאני רוצה שיהיו. אם הם היו במקום שאני רוצה, הייתי יכול לשבת בבית ולראות מונדיאל. אנחנו צריכים להביא אותם לשם״.

לטענתו, במקום רונן צור, ״שכותב מאמרים בעד הכיבוש במאקו, לבחור את גבי לסקי, שהיא מבחינתי המומחית מספר אחת לזכויות אדם בגדה ולחופש מחאה. אם יהיו בכנסת עשרה אנשים כמו גלעד קריב, מוסי רז ואבי דבוש – אנשים שנלחמים נגד הכיבוש – תהיה גם ראשות ועדה. ואם תהיה ראשות ועדה, אפשר יהיה לזמן את קציני צה"ל שיסבירו מה קורה בהוראות הפתיחה באש, ולמה החוק לא נאכף על מתנחלים. ואם יהיו בקואליציה, אפשר יהיה גם לשנות תקנות במשרדי הממשלה. זאת הדרך".

הקול שלא נשמע

לטענת שיזף, אחת הבעיות המרכזיות של מה שהוא מכנה "מחנה השלום" היא היעדר לחץ פוליטי מאורגן על נבחרי הציבור. "נפגשתי עם חבר כנסת לשעבר, והוא אמר לי שאף אחד בשמאל לא היה מסמס, לא הייתה שום רוח גבית, לא במאבקים ולא כשהלכנו להצבעות. פשוט היה קול שלא נשמע", אומר שיזף. לטענתו, לסיום הכיבוש יהיו השלכות החורגות הרבה מעבר לנעשה בגדה: ברגע שמדינת ישראל "תסיים את האפרטהייד בשטחים" ותגיע להסדר המבוסס על שוויון עם הפלסטינים שאינם אזרחי ישראל, יתרחשו שינויים דרמטיים גם ביחסים עם הפלסטינים אזרחי המדינה וגם בסוגיות חברתיות ופוליטיות נוספות.

"זה בלתי נמנע. ברגע שתושבי הארץ הלא יהודים יזכו לכך שהבעיות שלהם יעלו לסדר היום, יהיה אפשר לדבר גם על כל הסוגיות האחרות. כל עוד אנחנו חיים בעולם ימני של תפיסת 'בעלי הבית', שבו היהודים שולטים והערבים נשלטים, אנחנו לא יכולים בכלל להגיע למקומות האלה. אנחנו רוצים שכשחבר כנסת של הדמוקרטים יצביע או יחשוב ללכת לבקר בהתנחלויות – והיו דברים כאלה – נוכל להגיד לו שזה לא מתאים, ושלא נבחר בו בפריימריז אם זה יהיה המצב. אנחנו רוצים גם ללחוץ על הקיימים, להשפיע, ולבחור את האנשים הנכונים. ככה יתחיל השינוי, וככה גם השפה והסוגיות האלה יזכו לבולטות. אם רק נעמוד בחוץ ולא נשמיע את הקול שלנו, הם בחיים לא יתעסקו בזה.

אם נצליח לעצור את הכהניזם, את הסיפוח, את האפרטהייד, נראה את התוצאות מהים עד הירדן, בדיוק כמו שכשלא עצרנו את הכיבוש קיבלנו את המהפכה המשפטית".

"אם הדלת הזאת לא הייתה פתוחה יכולתי לדבר על זה עד מחר וזה לא היה קורה. ברור שה-7 באוקטובר עשה שינוי יסודי ואחד השינויים הוא החזרת הסיפור הפלסטיני לשיח. הרבה אנשים לקחו את זה למקום ימני, לפחות בהתחלה, ואני לא בטוח שזה יישאר ככה לתמיד. יש המון אנשים שמתעוררים. בפעם הראשונה רואים בשטח יוזמות שאנשים צעירים מגיעים אליהן. יש הזדמנות לפעולה פשוטה ואפקטיבית. אם הייתי יכול, הייתי מביא 20 אלף איש לנוכחות מגינה. אם הייתי יכול להביא 30 מנדטים למפלגה יהודית-ערבית חדשה, אולי הייתי מביא. אבל זה מה שיש עכשיו, אז על זה הולכים. אולי לא נצליח הפעם, אבל אם מספיק מאיתנו יעשו את זה, אולי נצליח בפעם הבאה. זה עדיף מלהפקיר את הזירה הפוליטית ולהישאר מחוץ למשחק הפרלמנטרי.

"זה מהלך של תקווה, לא של ייאוש. בבחירות הכלליות כל אחד מאיתנו הוא אחד מתוך חמישה מיליון מצביעים. אנחנו כבר יותר מאלף איש בקבוצה, ואני מקווה שנמשיך לגדול עד הפריימריז. אם יהיו 2,000 מתוך 70,000, זה כבר הרבה יותר טוב מאחד מתוך חמישה מיליון, לא? אם נצליח לעצור את הכהניזם, את הסיפוח, את האפרטהייד, נראה את התוצאות מהים עד הירדן, בדיוק כמו שכשלא עצרנו את הכיבוש קיבלנו את המהפכה המשפטית".