ערב יום המאבק באלימות מגדרית, וחיים הר-זהב פרסם פה טור וידוי על מקרה בו פגע בקולגה לפני 12 שנה, מקרה אותו הוא לא זוכר. את הטור הוא סוגר במילים החשובות ״אני בסך הכל הצד שמחויב לעבוד הרבה יותר קשה היום – כדי שאף אחד לא יתנהג כמוני״. אני חושבת שהוא צודק, והעבודה הזו צריכה להיות המשל של סיפורים כאלה.
חיים הר-זהב: לפני 12 שנה פגעתי בעמיתה לעבודה, ואני אפילו לא זוכר את זה
אני לא כאן כדי לחלק עוגיות פמיניסטיות לגברים שנולדים מחדש ומתוודים על פגיעות שפגעו בנשים; גם לא לכאלה שממש לוקחים אחריות, מתנצלים כמו שצריך (למשל: ״אני מצטער שפגעתי בך, אני אעשה את מה שאני יכול כדי לוודא שזה לעולם לא יקרה שוב״), ואז גם עושים את העבודה העצמית הרגשית והחינוכית מתוך כנות. אבל אני כן כאן כדי להגיד שלוידויים האלה יש ערך כי הם חלק מדיאלוג שחייב לקרות היום, עם פתיחת הפצעים, כחלק מהחיטוי. וכמו שכשמטפטפות אלכוהול על פצע פתוח זה שורף עד דמעות, כך צריך גם לדבר, לבקר ולהסביר שוב ושוב מה היה לא בסדר, איפה הטעויות, למה צריך לפטר ולהוקיע אנשים גם אם פגעו לפני עשרות שנים, למה ההתנצלות של לואי סי.קיי לא הייתה מספקת, ולמה חיים טעה במהלך וידוי שכוונותיו נכונות וכנות.
״נכון, מה שעשיתי הוא לא אונס וזאת לא הטרדה מינית כהגדרתה בחוק היבש וזה לא עומד בשום רף פלילי…״ כתב חיים. אז חלק מהעבודה שהתחייבת אליה, חיים, היא ללמוד – מה שעשית היה ממש, אבל ממש הטרדה מינית, כהגדרתה בחוק.
החוק למניעת הטרדה מינית הקדים את זמנו. הוא קבע נורמות מתקדמות, מורכבות ומלאות רבדים של תובנות עמוקות על מערכות יחסי הכוח המגדריים המוטמעות בכל זירות חיינו. הוא התייחס למכלול רחב של התנהגויות המשקפות את ניצול יחסי הכוח האלה והשימור שלהן, ולא קבע היררכיות בין מעשה מגונה פיזי לבין התייחסות משפילה על רקע מיני. החוק קבע נורמות מדהימות שמכניסות גם חיזור בלתי רצוי בנסיבות מסוימות לרף הפלילי. אוטוטו חוגגות וחוגגים לו 20 שנה, ועדיין רוב האנשים במדינה לא קראו אותו מעולם, לא למדו את עיקריו, לא הבינו מה הוא כולל ומה לא.
החוק למניעת הטרדה מינית נועד לפריפריה ולהמונים – לא לסלבריטיז
זאת בין היתר אשמת המעסיקים והמוסדות להשכלת מבוגרים והשכלה גבוהה, שהיו אמורים בעשרים השנים האלו לקיים הדרכות קבועות לעובדים, עובדות, מנהלים ומנהלות, סטודנטים וחיילים וצוערים ומפקדים וכולם – עד שהרוב מכירים ובקיאים. החוק דורש את זה, אבל האכיפה דלילה.
כך תואר האירוע: ״לפני 12 שנים אמרת מול כולם באמצע הדסק שאני בדיוק בגודל הנכון בשביל (הערה בוטה שלא אחזור עליה – חה”ז)". אני מניחה מהצינזור ומהקונטקסט שההערה הייתה בנושא מיני, ולא צריך לדמיין חזק מדי כדי להבין בדיוק מה נאמר שם. וכך קובע סעיף 3א(5) לחוק, כאחת ההתנהגויות המהוות הטרדה מינית: ״התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו, לרבות נטייתו המינית״. אז בואו נבחן את האירוע לאור הסעיף: "התייחסות" – יש. "מבזה או משפילה" – ההערה נאמרה מול כל עמיתיה לעבודה, כתב אחד צחק, והאישה הייתה בשוק לדבריה. אין לי ספק שהכוונה בהערה הייתה להתבדח על חשבונה, וגם אם זה נעשה שלא מתוך רצון לפגוע, אובייקטיבית וסובייקטיבית זה פגע, וזו הערה פוגענית ומבזה בכל אמת מידה. "שהופנתה לאדם" – ההערה הייתה ספציפית והופנתה כלפי האישה. "ביחס למינו או למיניותו" – ללא ספק החלק המצונזר נגע למיניותה של האישה. אז האירוע הקטנטן הזה ענה בדיוק על אחת ההגדרות המפורשות בחוק למהי הטרדה מינית. לא בערך, ולא תחום אפור – הטרדה מינית. כזו שמצדיקה תלונה לכל הפחות לאחראי/ת על מניעת הטרדה מינית במקום העבודה, הליכי בירור מהירים וסנקציה מותאמת.
מהי סנקציה מותאמת במקרה הזה? לעניות דעתי זה בעיקר תלוי בתגובת המטריד לבירור – אם הבין את טעותו, לקח אחריות, התנצל אישית ופומבית, ושינה את אופן התנהלותו במקום העבודה – בהחלט אפשר להמשיך בחיים. התכלית של הליכי משמעת בתחום של הטרדה מינית בעבודה היא לא תכלית עונשית, אלא של תיקון תרבות ארגונית של פרטים ושל חברות, הכוונת הדרך. לפעמים אין מה לכוון, כי אין עם מי לדבר. יש רבים שמסרבים להכיר בחומרה של המעשים שלהם, ואיתם לעתים אין ברירה וצריך להשעות או לפטר.
בשורה התחתונה, אני שמחה על הוידוי של חיים. אני חושבת שצריכים להיות עוד מאלה, ובאופן שוטף. הבעיה שלי עם זה היא שהוא קבע שמעשיו לא היו הטרדה מינית בלי שלמד את המאטריה, ומעל במה זו גם הטעה את קוראיו הנרגשים. אז אני מקווה שקוראיו הגיעו גם עד כאן והתחדד לעוד כמה אנשים שרוב ההתנהגויות שהם מניחים שהן ״התחום האפור״ או ״בקטנה״ או ״סתם מגעילות, אבל לא הטרדה״ – הן דווקא כן. יש עוד סעיפים בחוק, הם מעניינים, הם מוגדרים היטב, והם מכילים ממש את רוב ההתנהגויות הדוחות שאנחנו חוות ולפעמים חווים בעבודה ובמרחבים הנוספים של חיינו.
רוצים לתקן דרכיכם? תתחילו מללמוד את החוק ולהבין אותו לעומק – יש בו המון חוכמה, ויש ארגונים נהדרים ומרצות מעולות שישמחו להגיע עד למקום העבודה שלכם להדריך ולהסביר לכלל העובדות, העובדים וההנהלה.
יסודות של גינוי – על הודעת הגינוי הפחדנית של הארץ
לא שותקות יותר? תלוי איפה הוא עובד
