יום חמישי בערב, עיריית אשקלון, השעה שש וקצת. מבט על המקום מלמד שאין שם שום התקהלות, קל וחומר הפגנה. שני צעירים דוברי רוסית, אחד מהם עם קעקוע, עומדים בחניה.

אתם קשורים להפגנה?

 "איזו הפגנה?"

נגד אלימות משטרה.

"לא. אנחנו נגד אלימות משטרה, אבל לא קשורים".

אני מבחינה בקבוצה של אנשים שעומדים בשקט מופתי, ללא שלטים, ברחבה שמול בית יד לבנים. כמאה מפגינים, רובם מבוגרים. לכמה מהם תחבושות עם כתמים אדומים על הראש – בהתאם לכותרת ההפגנה "גם לי תשברו את הגולגולת?". ויש גם שתי חברות כנסת מהאופוזיציה – קסניה סבטלובה מהמחנה הציוני וסופה לנדבר מישראל ביתנו. הן עומדות מלפנים במרחק מסוים אחת מהשנייה. יש תחושה שהאישה שנואמת במיקרופון, פונה בעיקר אליהן.

איך ולמה התחילה מחאת הפייסבוק שהובילה להפגנה?

צילומים: אורי פינר

איש לא מסתיר את אכזבתו מההשתתפות הדלה. "בדרך כלל יש יותר עיתונאים ושוטרים ממפגינים", אומר בחור שמצלם את ההפגנה ל'ערוץ האדום', "אבל נראה שמהרוסים ממש לא מפחדים". אכן, אין אף שוטר ברחבה.

סבטלובה מדברת על מאבק חוצה מגזרים באלימות משטרתית, שמופנית, לדבריה, נגד נציגי השכבות החלשות, ללא קשר למוצאן: "מה לעשות שחלק ניכר מהקהילה שלנו שייך לשכבות החלשות. לא, אני לא מדברת על אנשים שעובדים בהיי-טק וחיים בהרצליה פיתוח. אבל מאחורי סיפור ההצלחה שלנו יש גם סיפורים אחרים: מקרים סוציאליים, אנשים שהגיעו בגיל מבוגר ולא למדו עברית. ידעתי שהבעיה קיימת, אבל לא ידעתי שהיא כל כך רחבת היקף. אני מקבלת עכשיו אלפי פניות. מחפשת מתנדבים שיעזרו לי למיין את המיילים".

ולדימיר, איש בשנות ה-50 לחייו, הגיע להפגנה מערד עם אשתו ולנטינה. הוא מספר שביום שישי האחרון שוטר איים עליו באקדח, בעט בו, ולאחר שנמלט אל מאחורי שער ביתו – בעט בשער ופגע בוולנטינה. הוא התקשר לתחנת המשטרה וניסה להתלונן, אך לא הגיש וכנראה גם לא יגיש תלונה למח"ש: "אני מכיר את זכויותי, אבל  יודע שהעסק יתעכב ובסוף ירד לטמיון", הוא אומר.

גלינה מאשקלון באה להפגנה עם אג'נדה אחרת. היא עובדת זה שנים בבית אריזה דרך חברת קבלן. העבודה היא עונתית. שבעה חודשים בשנה, אבטלה וחוזר חלילה. והפעם ביטוח לאומי קיצץ משמעותית בדמי האבטלה. לא רק לה, גם לנשים נוספות. הפקיד מסרב להסביר את סיבת הקיצוץ ורק אומר שזה מה שמגיע לה. גלינה לא יודעת לאן לפנות ומבקשת ממני עזרה.

אישה אחרת, מבוגרת, מספרת שהמשטרה מסירה תגובות שלה מפייסבוק. היא בטוחה שמדובר במזימה נגדה ונגד ישראל ביתנו.

איש גבוה, עם תחבושת אדומה על ראשו הגלוח ומשקפיים עם עדשות אדומות, עומד בשולי ההפגנה ומדבר עם עיתונאים. בחור עם ראסטות ניגש אליו, מצביע על ההתקהלות, עושה תנועת הקאה ואף מחזק אותה במלים. הבחור הגבוה הוא אחד ממארגני ההפגנה. בפייסבוק הוא מופיע תחת השם נתניאל איידלברג, אך מבקש שיקראו לו רק "נתן" ומכנה את עצמו "אנרכיסט מהמרתף". לדבריו, "כוחות שאין להם עניין אמיתי לעזור", השתלטו על ההפגנה. כוונתו היתה לארגן תהלוכה תיאטרלית של "שבורי הראש" אל עבר משטרת אשקלון. אך הדבר לא מתאפשר, מכיוון שרוב המפגינים, אנשים מבוגרים, אינם ששים לסוג כזה של מחאה. הוא ממורמר מההיענות הנמוכה ליוזמת המחאה, אך לא מוכן לקבל את הגרסה ולפיה הסיבה היא שרוסים לא ממש סובלים מאלימות מצד השוטרים.

אבל האתיופים הרי יצאו לרחובות.

נתן: "מצד אחד, אנחנו מתורבתים מדי בשביל לפעול כמו האתיופים. מצד שני, לא מספיק מתורבתים כדי לפעול ולהצליח כמו צעירים באנגליה או בקנדה. הנה, תראי מה קרה ביוון לאחרונה".

היוונים יותר מתורבתים מאתנו?

"יוצא שכן".

אולי גם האתיופים יותר מתורבתים?

אישה מבוגרת קוטעת את השיחה ומתחילה להסביר שאת המפגינים יוצאי אתיופיה הביאו באוטובוסים ו"אירגנו אותם". אבל נתן ממשיך: "לא. החבר'ה האלה פשוט חזקים יותר. הם חזקים יותר ברוחם. 80 שנה עשו מרוסים עבדים גנטיים. והנה, בבקשה – אפילו אצל המהגרים רואים את התוצאות".

נתן מספר שאחד ממארגני הפגנות המחאה האתיופית ביקש להצטרף למחאה ה"רוסית". "אמרתי לו: "חבר'ה, לא צריך"". הוא מסביר שהתבייש להביא להפגנה חברים לאחר שראה את תגובות השנאה בפייסבוק.

לפתע ניכרת תנועה בקהל. מתברר שח"כ לנדבר נאבקת עם אחד ממארגני ההפגנה על מרגריטה שולמן – האישה שבגללה הוצתה המחאה, לאחר ששוטרים פצעו אותה בזמן פשיטה על רכבה. שולמן מגיעה לאסיפה כמעין אורחת של כבוד, אומרת מילות תודה ומציגה את התפרים שעל ראשה. לנדבר אוחזת בה בחוזקה. אחד המארגנים מנסה להוביל את שולמן הצדה, אך לנדבר מותירה את שולמן בחיקה.

אני ניגשת ללנדבר, עד לא מכבר שרת הקליטה, שבדיוק מספרת לאחת העיתונאיות כי דוברי רוסית שעבדו כל שנותיהם בישראל, לא הספיקו לצבור פנסיה, והממשלה החדשה לא מצאה בעבורם 2 מיליארד שקל.

סופה, מפלגתך היתה בקואליציה במשך כ-15 שנה עד לאחרונה.

"מה השאלה?"

מה הבעיה שאת מציבה כעת, בבואך לכאן, ומדוע לא פתרתם אותה עד כה?

"זו שאלה נאיבית או לא מאוד חכמה".

ובכן?

"את צריכה לדעת מה עשתה מפלגתנו בכל המשרדים ובמשרד הקליטה".

מה למשל?

"את לא יודעת מה נעשה במשרד הקליטה?"

אני יודעת שבעיית הדיור הציבורי לא נפתרה. בעיית הפנסיה – כנ"ל. הרגע דיברת על זה בעצמך.

"את עושה את עצמך נאיבית או שאת באמת נאיבית? משרד הקליטה שינה את פניו בשנים האחרונות. זה המשרד היחיד שבונה כעת. לפני שבוע הושלם מקבץ בקרית אונו. מקבץ בכפר סבא בדרך".

כמה יחידות דיור נבנו בארבע השנים האחרונות בסך הכל?

"עצרי. משרד הקליטה אינו משרד השיכון. המפלגה שלנו הצליחה לגייס תקציב ל-4,000 יחידות דיור".

הן נבנו כבר?

"הן נבנות וממשיכות להיבנות".

כמה נבנו כבר?

"או שאת רוצה שאענה לך או שאת עושה את עצמך נאיבית?"

ההיפך. נדמה לי שאת זו שמעמידה פני נאיבית. אני שואלת אותך שאלה פשוטה: כמה יחידות דיור נבנו בארבע השנים האחרונות.

"עניתי: 4,000 אלפים יחידות דיור אושרו, חלקן נבנות, חלקן ייבנו".

וכמה כבר נבנו, את יודעת?

"התור במשרד הקליטה היה כמעט 50 אלף איש, היום מדובר ב-27 אלף איש".

במה זה קשור?

"בדירות שהקצה משרד הקליטה. מצאתי דירות במשרד. לא צריך לחייך. הדירות שופצו ואוכלסו. בניתי חמישה מקבצים!"

כמה יחידות דיור הוקצו?

"עצרי!"

רגע, אבל את אומרת – היו 50 אלף בתור, עכשיו יש 20 ומשהו.

בשלב הזה לנדבר מסמלת את סיום השיחה, אך לאחר מכן היא מתחדשת. מקסים בביצקי, בעל סוכנות נדל"ן ופעיל של ישראל ביתנו, מסביר לי מדוע לנדבר, בהיותה שרה, לא יכולה להיות אחראית לענייני נדל"ן. סביבנו מתקבצים תומכיה של לנדבר, ביניהם האישה שחושבת שהמשטרה מסירה את תגובותיה מפייסבוק.

כאשר השיחה עוברת לסיבת ההפגנה – אלימות משטרה – לנדבר מסרבת בתוקף להתייחס לעובדה, כי חבר מפלגתה עמד עד לאחרונה בראש המשרד לביטחון הפנים. מעגל תומכי לנדבר מתהדק, כבר לא מדברים על המשרד לביטחון פנים ועל אלימות שוטרים, אלא על היעדר הגיבוש בקהילת דוברי הרוסית, שעיתונאים כמוני הם אחת מסיבותיו.

לא יותר משלושים משתתפים עוד נותרו בהפגנה. כמה מהם מנסים בכל זאת לצאת בתהלוכה אל עבר בניין המשטרה ואולי אף לחסום כביש. הניסיון נבלם בידי אחד המארגנים. בין המפגינים הבודדים שנשארו מסתובב בחור ממוצא אתיופי, שחברו הרוסי קרא לו להפגין, אך לא הגיע בעצמו להפגנה. הוא חושב שהסיבה לנוכחות הדלה היא ארגון לא מוצלח. לו אין ספק שדוברי הרוסית סובלים משיטור יתר בדומה ליוצאי אתיופיה – פשוט כי אלה וגם אלה גרים בשכונות עוני.