אחד הדברים שאני הכי אוהב לומר, כשאני מוצא את עצמי רב עם כל מיני ניאו ליברלים שדורשים את הפחתת מס ההכנסה, הוא "הלוואי שמשאלותיך יתקיימו ושלא תשלם יותר מס הכנסה לעולם, אבל לא כי ביטלו אותו". לטיפשים יותר מביניהם זה לוקח דקה או שתיים, אבל בסוף אפילו להם יורד האסימון והם מבינים שאיחלתי להם, הלכה למעשה (ומעומק לבי), לחיות את שארית חייהם בעוני מנוון.
מס הכנסה הוא מס פרוגרסיבי. העניים ביותר לא משלמים אותו כלל, כי המשכורת שלהם (או בעברית ממשלתית: ההכנסה) לא מגיעה לסף המינימלי שממנו מדינת ישראל חשה שזה לגיטימי מבחינה מוסרית לקחת מהם מס. מי שמרוויחים משכורת נמוכה ועוברים את הסף יגלו שמדינת ישראל נכנסת כשותפה בהכנסה שלהם, אבל באחוזים נמוכים מאוד וכפועל יוצא גם בסכומים נמוכים מאוד. למעשה, מי שמרוויח משכורת שמגיעה עד השכר הממוצע במשק ישלם בין 14 ל-16 אחוזי מס מדי חודש בלבד, ואם לעובד יש נקודות זיכוי כאלה ואחרות הוא ישלם אף פחות מזה. בעבור העובדים האלה, הורדת מס של אחוז משמעותה תוספת של כמה עשרות שקלים בנטו – לא משהו שישנה את כוח הקניה שלהם או משהו שיתרום משמעותית לרווחתם.
לעומת זה, מי שמרוויחים משכורות גבוהות של 20,000 שקלים בחודש ומעלה (דבר שממקם אותם בעשירון התשיעי), מגלים מדי חודש בתלוש המשכורת כי המדינה לוקחת מהם יותר משליש מההכנסה החודשית שלהם ומשתמשת בכסף הזה כדי לסלול כבישים, לבנות בתי ספר, לקנות טנקים ומטוסים ולעשות כל פעולה אחרת שנדרשת ממנה כדי לתפקד. זו הרי תכליתו של מס ההכנסה: לאפשר לממשלה לתפקד ולעשות תוך השתתפות כספית מצד מי שהיא עובדת בעבורם – האזרחים.
המרוויחים היחידים מהורדות מס הם העשירים. דימוי: שאטרסטוק
בישראל נוהגים לדבר על "נטל המס", אולם למעשה לא מדובר בנטל: מדובר בזכות. בפריבילגיה. את רוב שנת 2014 העברתי כמובטל, ומסכום של כ-5500 שקלים שקיבלתי מדי חודש מהביטוח הלאומי כמעט ולא נלקח ממני מס. קשה לי לתאר את תחושת המבוכה שאחזה בי כשקיבלתי מכתב מרשות המסים שהציע לי להגיש בקשה למס הכנסה שלילי, כי לפי ההגדרות שקבעה המדינה ההכנסה שלי הייתה כה נמוכה עד שבעצם המדינה אמרה לי:
"לא לא, הר-זהב! אל תשלם לנו! בוא, חמוד. תשב. אתה נראה חיוור. אנחנו צריכים לתת לך, כפרעליך. אתה בטוח שאתה לא רוצה כוס תה? עוגיה? חיבוק? משהו? איך אפשר לעזור לך, מתוק?". רק כשלא משלמים מס הכנסה ועומדים על סף התהום הכלכלי מבינים באיזו פריבילגיה מדובר. זה קצת כמו מישהו ששונא לרוץ, ואז נקטעת לו הרגל – פתאום ריצה נראית כמו הדבר הכיפי ביותר עלי אדמות.
העובדה שתשלום מס גבוה היא למעשה סימן לפריבילגיה של בעלי הממון היא מה שהופך את הרעיון להפחתת מסים ששוקל שר האוצר (ופורסם אתמול בעיתון ידיעות אחרונות) לאווילי כל כך. הוא מתווסף לצעדים אידיוטיים לא פחות שעשה בעבר נתניהו כשר אוצר וכראש ממשלה כשהפחית הן את מס ההכנסה והן את מס החברות, כך שישראל ניצבת בתחתית מדינות ה-OECD בשני התחומים.
הסיבה לקאמבק של הרעיון להפחית את מס ההכנסה נובעת מהעודף העצום בגביית מס שיש בישראל זה כמה שנים – האוצר חושב שיגבה סכום מסוים, אולם מסתבר שההערכות שלו נמוכות מדי ואז נוצר עודף תקציבי.
במשך שנים השתמש נתניהו בעודף התקציבי הזה כדי לפרוע מוקדם חובות של המדינה למוסדות בינלאומיים. לכאורה מדובר בדבר נפלא, אולם הלכה למעשה מדובר במה שקוראים לו בשכונה "לפוצץ כסף על שטויות". תשלום החוב הרי מופיע ממילא בהצעת תקציב המדינה, כך שלמעט שריפת מזומנים זה לא מקדם את מדינת ישראל בסנטימטר. הפתרון של כחלון פופוליסטי יותר אבל גם מטופש יותר – אם יש עודף, בוא נגבה פחות. מובן שזה יעזור אך ורק לעשירים (כי העניים, כאמור, לא משלמים מס הכנסה) אבל זה נראה טוב בתקשורת ועושה אחלה כותרת עם תמונה מחייכת של השר.
ניצחון בשביל מי? צילום: שאטרסטוק
מה שכחלון ונתניהו לא עשו, לא עושים ולא יעשו זה להשתמש בכסף הזה לרווחת אזרחי ישראל. נכון, מדובר בסכומים חד פעמיים והטבות ארוכות טווח כמו העלאת קצבאות למשפחות חד הוריות או תוכנית לאומית לדיור ציבורי הן השקעות גדולות של סכומים גדולים לאורך שנים – אבל מה, למשל, אם היו משתמשים בסכומים האלה כדי לשפץ באופן חד פעמי את דירות עמידר העומדות ריקות ונטושות כי מצבן מחפיר? ומה אם היו משתמשים בסכומים החד פעמיים האלה כדי להוריד את המע"מ, ולו לשנה אחת, וכך גם העניים – שמשלמים את אותו מס כמו העשירים על כל כיכר לחם – יזכו לעוד כמה שקלים פנויים בארנק? ומה אם היו משתמשים בסכומים החד פעמיים האלה כדי לשפר את הבטיחות בכבישים אדומים? ומה אם היו משתמשים בסכומים החד פעמיים האלה וקוצבים אותם למנות קטנות יותר כדי להקים עוד מעון לנוער בסיכון?
כל אלה לא היו מביאים כותרות סקסיות, אבל היו תורמים תרומה משמעותית לחברה הישראלית. בגלל זה אין שום סיכוי שזה יקרה: בממשלות ישראל השונות (גם לפני נתניהו, צריך לומר בהגינות) למדו מזמן שלתת משהו טוב לאזרחים ה"רגילים" זה משהו שלא משתלם בקלפי וגם לא נותן דיבידנד של ממש בתקשורת. ללכת לקראת האזרחים כדאי אך ורק כשהם מפגינים או חוסמים כבישים (כמו הנכים, למשל) ואז נותנים להם משהו במסגרת משא ומתן לילי כדי להציג את הממשלה כמי שהלכה לקראת האזרחים משום שלבה נכמר עליהם והיא הרי רחומה וחנונה וארוכת אפיים.
לתת הטבת מס נוספת לעשירים משמעותו אחת: הגדלה נוספת של פער ההכנסה הפנויה (והיכולת הכלכלית) בינם לבין אלה שאינם משלמים מס כי הם עניים מדי. למי שתומך בזה, כולל שרי הממשלה, אאחל להם מכל לבי: מי ייתן ולא תשלמו לעולם ולו שקל אחד של מס הכנסה, אבל לא כי ביטלו אותו. הם ראויים לברכה הזאת.