נטל הפופוליזם: למה זה כל כך נורא שחרדים לא ישפכו את דמם בשדות קרב? - המקום הכי חם בגיהנום

נטל הפופוליזם: למה זה כל כך נורא שחרדים לא ישפכו את דמם בשדות קרב?

במקום להכריח את החרדים להיות עניים רק כי אינם רוצים לשרת בצבא, שכלל לא זקוק זקוק להם, צריך להתיר להם לעבוד

בתור מי ששירת את כל השירות הסדיר שלו כלוחם חי”ר בלבנון ועשה בתשע עשרה השנים מאז שהשתחרר כמעט 500 ימי מילואים (שזה בעצם שנה וארבעה חודשים נטו של צבא מאז שעברתי במדור שחרורים בבקו”ם), אני חושב שיכולתי לעבור בתור נער פוסטר של “לשאת בנטל” מבית מפלגת יש עתיד. העובדה שאני אשכנזי שגר במרכז בטח רק הייתה מעלה את קרני בעיניו של יושב ראש המפלגה הפופוליסטית הזאת – הרי זאת בדיוק אוכלוסיית היעד שהוא עוקב באדיקות אחרי עמדותיה, כך שיוכל להודיע מה עמדותיו. איכשהו יוצא שהן לעולם יהיו תמונת מראה מושלמת של תוצאות סקרי המוסף לשבת של ידיעות אחרונות.

העניין עם אותו “לשאת בנטל” הוא שמדובר בביטוי פיקטיבי ומחורטט, אין דרך אחרת לקרוא לזה, שכל תכליתו היא קישוש קולות בקלפיות על בסיס עידוד והעמקת השנאה בין חלקים בחברה הישראלית.

קודם כל נתונים

אסור לנקוב במספר הלוחמים ותומכי הלחימה של צה”ל בסדיר ובמילואים מטעמי צנזורה מובנים מאליהם. מותר לומר, עם זאת, ששני שלישים מהצבא הסדיר בישראל עושים שירות נטול פואנטה כלשהי שמזכיר את הסרט “אפס ביחסי אנוש” הרבה יותר מאשר את הסרט “שתי אצבעות מצידון”.

רוב חיילי צבא ההגנה לישראל מתעוררים בבוקר בבתיהם, עולים לאוטובוס או לאוטו ונוסעים לבסיס שם יבלו בעיקר בבהייה בחלל ובמשחקים בסלולרי עד השעה 16:00 או 17:00, עת יעשו את הדרך ההפוכה הביתה בפקקים הבלתי נסבלים של אחד המטרופולינים. אלה מהם שמזלם פחות שפר עליהם יתעוררו בבוקר בבסיס המרוחק מהבית ויספרו את הדקות מיום ראשון ועד שיגיע יום חמישי הקדוש בו יעלו על מדי אל”ף ויצאו לסופ”ש בבית (חבריהם הלנים בבית כלל לא זוכרים כיצד נראים מדי בי”ת, שהפעם האחרונה שבה נתקלו בהם הייתה אי שם בטירונות הכלל צה”לית).

כל אלה לא יעשו מילואים כלל. הם יקבלו פטור ממילואים מיד עם שחרורם מאותה הסיבה שבגללה הם לא עושים כמעט כלום כל השירות שלהם – צה”ל פשוט לא צריך אותם. אין לו מה לעשות איתם, אין לו תפקיד בשבילם, ופרט לבזבוז שנתיים מחייהם (כן כן, צה”ל משחרר את רוב חייליו אחרי שנתיים ולא אחרי שלוש שנים) הם עצמם, העם והמולדת לא מרוויחים דבר מהגיוס שלהם.

כך נראה השירות של רוב חיילי צה”ל. מתוך הסרט אפס ביחסי אנוש

מיעוטם של חיילי צה”ל, מיעוט שבמיעוט, ישרתו כלוחמים או בתפקידים תומכי לחימה או בתפקידים טכנולוגיים. אלה הם הצעירות והצעירים שמהווים את מגש הכסף עליו מונחת מדינת ישראל. הם אלה שאשכרה עושים צבא -הם הצבא האמיתי, הלכה למעשה. הם גם יעשו מילואים, וחלקם אפילו יגרדו את גיל 40, כמוני, כשצווי מילואים הם עדיין חלק מחייהם.

גם בקרב אלה לצבא אין בעיה של כוח אדם. הסיבה פשוטה: גודלו של צה”ל מוכתב מהתקציב שלו. אי אפשר להחליט לפתוח עוד יחידות צבאיות “כי יש חיילים” – יחידה צבאית עולה כסף, והרבה ממנו. לו צה”ל יכול היה לממן עוד 4 חטיבות חי”ר, הוא היה עושה זאת אבל הוא לא יכול. זה ההסבר לשירות הדל בתוכן שעושים רוב החיילים: צבא ההגנה לישראל מעדיף שילכו כל יום הביתה, כי אז לא צריך לסדר להם לינה, ובמקומות הלינה לא צריך חשמל, ולא צריך אוכל, ולא צריך מים, ולא צריך ביוב, ולא צריך מפקד יחידה נוסף, ונגד יחידה נוסף, וקציני מטה וכל מה שיחידה צבאית צריכה.

אז בעצם, צה”ל לא צריך כוח אדם. הוא מוצף בכוח אדם, הלכה למעשה.

ומן הצד השני, בזמן שבני ה-18 האלה הולכים לשרת בצבא שכלל לא בטוח שצריך את כולם, יש שתי קבוצות שלא מתגייסות: הערבים והחרדים.

שוויון בנטל הכלכלי

אף מנהיג פופוליסט לא דורש לגייס את הערבים, בעיקר כי הם ערבים וכולם הרי יודעים שהים הוא אותו ים והגזענות היא אותה גזענות. מסורת של לא לגייס אותם שנמשכת 70 שנה, יגיד לכם כל ח”כ מתחיל, אין סיבה לשבור.

החרדים, לעומת זאת, מקבלים פטורים מהצבא זה שבעה עשורים בשיטות עקומות למיניהן, לרבות השיטה שבג”ץ החליט לבטל אתמול. אבל אם אמרנו שהצבא לא צריך כוח אדם ממילא – למה לא לפטור את החרדים? ובכן, התשובה פשוטה: פופוליזם עלוב, נחות וזול שמשרת גם את היאיר לפידים של העולם, וגם את הח”כים מהמפלגות החרדיות.

רוב החילונים לא מודעים לכך, אבל חרדי שמקבל פטור משירות צבאי בשל הסדר “תורתו אומנותו” לא יכול לצאת לעבוד. המדינה אשכרה אוסרת עליו לעבוד למחייתו עד גיל 41, או עד גיל 31 אם הספיק לעשות חמישה ילדים עד גיל זה. כן, זו אינה טעות – לחרדים אסור לעבוד בעבודה כלשהי, לפי חוק.

ההיגיון שעומד מאחורי זה אומר שאם תורתך היא אומנותך הרי שעליך לעסוק רק בזה ותיחנק אם אתה רוצה להתפרנס. מובן שבמקביל המדינה מעניקה לאותם אברכים קצבת קיום, כמו שהיא נותנת לכל אזרח שאין לו פרנסה. מדינת ישראל, הלכה למעשה, משלמת קצבאות כדי להכריח את החרדים להיות עניים, מפני שהם לא רוצים לשרת בצבא, שכלל אינו זקוק להם ממילא. אין הגיוני מזה.

הדבר הזה הוא גם מה שמאפשר לפוליטיקאים פופוליסטים בסגנון יאיר לפיד לטעון שהחרדים הם פרזיטים, כי הם הרי לא עובדים. זה גם מאפשר לח”כים החרדים, פופוליסטים לא קטנים בפני עצמם, “להיאבק” למען קצבאות מחיה שכלל לא היה בהן צורך לו אותם חרדים היו פשוט יוצאים לעבוד.

מצאו את ההבדלים

בג”ץ ביטל אתמול את הסידור להארכת הפטור משירות צבאי לחרדים, ועכשיו מדינת ישראל צריכה לקבל החלטה אמיצה ופשוטה: היא צריכה להחליט לפטור את אזרחי ישראל החרדים באופן גורף משירות צבאי, ממש כמו שהיא עושה עם אזרחי ישראל הערבים, ולשלוח אותם להתחיל את חייהם בגיל 18 ולשאת בנטל האמיתי והמשמעותי שיש במדינה הזאת – הנטל הכלכלי.

המדינה צריכה להכיר בזה שחילונים ודתיים לאומיים עושים צבא (וגם דתיות לאומיות צריכות להיות מגויסות באופן גורף, כי באמת שהגיע הזמן), וחרדים וערבים אינם עושים צבא. היא צריכה לצ’פר את אלה שתרמו לה בשירות צבאי ולתת להם מלגות נדיבות לרכישת השכלה גבוהה או לפתיחת עסק, ומי שלא תרם מפסיד את הצ’ופר – כי הוא התחיל את חייו הבוגרים שלוש שנים לפני הקבוצות שכן תרמו.

אז נכון, ממש כמו שטוענים היש עתידים בהפגנות שלהם – החרדים לא ייהרגו בצבא, והדם שלהם לא יישפך בשדה הקרב. אז מה? מה רע בזה? מה הבעיה בזה? האם למות בקרב הוא נייר הלקמוס של הישראליות? האם זה “הנטל”? ומה נעשה אם חלילה יפרוץ השלום? אם לא נקיז את דמנו בשדה הקרב, האם נפסיק להיות “נושאים בנטל”? האם יאיר לפיד ששירת בצבא בתור כלום ושום דבר בלב-לבה של תל אביב והיה כל יום בבית “נשא בנטל”? האם הוא היה בשדה הקרב וסיכן את חייו? אלה קשקושים. אלה דברי הבל ורעות רוח. חרטוטים ותו לא.

אני מאחל לחילונים, לדתיים, לדרוזים, לצ’רקסים וגם לבני כל שאר אומות העולם שדמם לא יישפך בשדה הקרב. זה איננו “נטל” שבו אדם כלשהו “צריך לשאת”.

מה שנשיג בזה שנחליט שחרדים אינם מתגייסים באופן גורף הם עוד עשרות אלפי אזרחים ישראלים שנכנסים לשוק העבודה ותורמים לכלכלה הישראלית ומרוויחים את לחמם בכבוד, במקום לקבל קצבאות עלובות המאפשרות להם ולבני משפחתם קיום כלכלי עלוב. כמו כל העובדים גם הם יתחילו לעשות פעילות כלכלית משמעותית, וישלמו מסים במקום לחיות ממסים, ויפתחו גם עסקים שיעלו כפורחים ממש כמו שעושים אחיהם החילונים.

הנהנים מאיוולת הגיוס הם שני הצדדים, כמו שלפיד אוהב

מיד כשנגיד לחרדים “חבר’ה, הרשות לעבוד נתונה” נגלה – הפלא ופלא! – שבבתי ספר חרדים מתחילים ללמד לימודי ליבה. זה לא יהיה כי משרד החינוך מכריח או כופה זאת, אלא כי ההורים החרדים והקהילה החרדית ידרשו זאת. ההורים הרי יודעים שצריך לדעת מתמטיקה ואנגלית וגיאוגרפיה והיסטוריה כללית כדי להתקבל ללימודים מתקדמים ולשפר את סיכויי ההשתכרות של ילדיהם, ממש כמו החילונים בארץ וממש כמו החרדים באנטוורפן ובניו יורק. אף הורה לא רוצה שילדיו יעבדו בעבודות דחק שימנעו מהם מוביליות חברתית ורמת חיים טובה, ואין הבדל בעניין זה בין חרדי, חילוני, מוסלמי או בהאי. מיד כשנגיד לחרדים “אתם לא צריכים יותר לשקר לצבא שאתם בישיבה – זה בסדר, אנחנו כבר לא מנסים לדפוק אתכם” נגלה תוך מספר שנים חד ספרתי חברה חרדית פתוחה יותר. מתונה יותר. משתלבת יותר.

אבל עוד דבר שנשיג בביטול גורף של גיוס החרדים יהיה מותה של הסוגיה הפופוליסטית העלובה ושמה “שוויון בגיוס” או “לשאת בנטל” או כל שם מכובס אחר לתקיעת טריז של שנאה בין החרדים לבין שאר החלקים בחברה הישראלית. זה הדבר שהכי מפחיד את שני הגורמים שהכי נבנים מהסוגיה הפיקטיבית הזאת: הפוליטיקאים החרדים מחד ויאיר לפיד ודומיו מאידך. זה הדבר שעשוי לסמן את סופם של אלה שאין להם עמדות כלשהן זולת “אני רוצה להיות שונה ממנו כי אני שונא אותו, ולשנוא אותו מביא לי קולות”.

לפתור את העניין הזה אחת ולתמיד זה כל כך קל. זה כל כך פשוט. זה כל כך מתבקש.

אם צריך נער פוסטר שיבוא ליחצ”ן את זה, תרימו לי טלפון.

תגובות

Send this to a friend