"הדיירים חוששים שלא יצליחו להגיע מהמטבח לחדר- מהם תושבי זכרון מפחדים?"

הוסטל טיפולי שמיועד להיפתח בשכונת גבעת עדן היוקרתית הצית מהומה בזכרון יעקב. "זה ניסוי שהרווחה עושה עלינו, קרבתו למוסדות חינוך מסכנת את ילדינו", אומרים המתנגדים, ששכרו משרדי יחסי ציבור וייעוץ משפטי. "הם מונעים מבורות וחוששים מירידת ערך נכסיהם", אומרים המצדדים

"אני לא מפחדת מאף אחד כי אין שום סיבה לפחד. ברור שהם סתם מאיימים ומקללים, וזה שקרא לי הבוקר זונה ואיחל שהנרקומנים בהוסטל יאנסו אותי לא התכוון לזה. זה מובן מאליו. כולנו אנשים נורמטיביים.

"אני לא מפחדת מאף אחד. סתם קצת נבהלתי כשצלצלו בדלת אתמול בצהריים. סתם נרתעתי מהטכנאי של מכונות הכביסה שטעה בכתובת. סתם קפצתי לחלון כשצפצפו מול הבית שתי מכוניות. סתם נעלתי את הדלתות מאז. לראשונה. אני לא מפחדת מאף אחד כי אין שום סיבה לפחד".

את הפוסט הזה פרסמה רוני גלבפיש, תושבת זכרון יעקב ביום שלישי האחרון. גלבפיש חיה כבר שבע שנים חיים שגרתיים למדי בשכונת רמז, לאחר שעזבה את תל אביב בגלל מה שהיא מעידה כ"עודף אינטראקציה עם אנשים". את השקט שהיא חיפשה מצאה בבית על גבול רמת הנדיב. "כאן אני מתבודדת ממש. השכנים שלי הם עצים ותנים ושבילי עפר". אבל בשבועות האחרונים השקט הופר וגלבפיש נקלעה למאבק שמסעיר את כל המושבה.

"לפני כחודש פורסם פוסט באחת מקבוצות הפייסבוק המקומיות על כך שברחוב בן גוריון בשכונת גבעת עדן הושכר בית 'שיהפוך להוסטל למסוממים'. בתגובה אחת השכנות פרסמה מיד עצומה על כך שההוסטל יפגע בערך הנכסים, ושמקומו אינו בשכונת יוקרה. התחיל דיבור Nimby מאוד קלאסי".

המונח Nimby, קיצור של Not In My Back Yard, (כלומר "לא בחצר האחורית שלי") שבו משתמשת גלבפיש, משקף בעולם כינוי להתנגדות של תושבים להקמתו של מוסד ציבורי בסמוך לבתיהם, מחשש שהדבר יפגע בערכם.

"עם צאת העצומה בפייסבוק החלה תסיסה רצינית וחלק מתושבי השכונה דרשו פגישה עם נציגי חברת 'קידום', המיועדת להפעיל את ההוסטל ועם משרד הרווחה. אלה התייצבו במהירות רבה, תוך 48 שעות", מעידה גלבפיש. "בישיבה פתוחה שהשתתף בה גם ראש המועצה זיו דשא נכחו תושבים מהאזור ושתי נציגות ממשרד הרווחה. לא נכחתי בישיבה הזו, אבל ההדים שלה הגיעו לאוזניי כבר למחרת. הבנתי שתוך רבע שעה היא התדרדרה לצרחות ואיומים".

אילן בר-קט, אב לארבעה ילדים היה אחד ממשתתפי אותה פגישה. הוא מספר כי כבר בתחילתה אפשר היה להרגיש עד כמה טעונים שכניו. "הכל התנהל בצעקות ואפילו עורך הדין שהמתנגדים לקחו כדי להגיש את העתירה לא הצליח להרגיע את קריאות הביניים. כבר בתחילת הפגישה ומהרגע שנציגת הרווחה הוצגה התחיל 'עליהום' נוראי".

איזה דברים נאמרו?

"כיד הדמיון הטובה עלייך: שיהיו ברחובות מזרקים, שנרקומנים יסתובבו בגני ילדים, שהילדים יפגשו אנשים עם מבט מזוגג בעיניים. הם צעקו שלא יקום ולא יהיה, הוסטל לא יוקם בשכונה. כשהנציגה הסבירה להם שהיא זו שכתבה את המכרז והיא יודעת לאיזה דיירים ההוסטל מיועד, זה לא עניין אותם. הם רק צעקו לעברה צעקות ושאלות כמו האם היא מתחייבת שלילדים שלהם לא יאונה כל רע ושלא יגרם לבתים שלהם נזק. ברגע מסוים כשביקשתי מהם לתת לה להשמיע את דבריה, מי שעמד לידי צעק לי 'שתוק'. היו רגעים שהרגשתי מאוים".

הופתעת?

"מה שמפתיע אותי זה שהיחס של אנשים שאני בקשר טוב איתם השתנה כלפי. הסטיגמות הן כל כך קשות שזה מפחיד".

המתנגדים להקמת ההוסטל צעקו "נרקומנים יסתובבו בגני ילדים"

על פי חברת קידום, ובהתאמה למכרז שהוציא משרד הרווחה ההוסטל המדובר מוגדר כהוסטל טיפולי שיקומי מוגן לנפגעי התמכרויות ודרי רחוב. זהו אחד ממודלים שיקומיים שונים שמפעילה החברה, שמבוססים על עקרון של מגורים משותפים בתוך הקהילה, תוך תמיכה וליווי על פי הצרכים.

"זה לא ההוסטל הראשון שלנו", מספרת מירה גרשון, סמנכ"לית חברת קידום ומנהלת מקצועית. "אנחנו פועלים מתוקף חוק טיפול ושיקום כבר קרוב ל-20 שנה, ובשיתוף עם משרד הבריאות ומשרד הביטחון בתחום נפגעי נפש במסגרת סל שיקום, שהולך וגדל עם השנים וכולל פתרונות בתחום התעסוקה, הדיור, פנאי וחברה ועוד.

"בשנים האחרונות אנחנו עובדים עם אנשים בעלי תחלואה כפולה. כאלו שיש להם גם מחלה נפשית וגם התמכרות, לרוב התמכרויות לסמי פיצוציות, אלכוהול, תרופות מרשם, ולפעמים להימורים. במקרים כאלה אנחנו עובדים עם משרד הרווחה. גם ההוסטל המיועד הוא בפיקוח משרד הרווחה. הדיירים המיועדים לגור בו הם מכורים לשעבר, שבשלוש השנים האחרונות עברו תהליך שיקומי. מדובר באנשים עם רקע של דרות רחוב ו/או התמכרות, שכבר נגמלו במסגרות של משרד הבריאות ומוגדרים כתשושים עצמאיים הזקוקים לתמיכה ולליווי פסיכוסוציאלי".

 "פניות בעלות אופי מאיים"  

בצפון מערב זכרון יעקב, הלא היא מושבת הברון, הוקמה במהלך שנות ה-90 גבעת עדן. השכונה נבנתה כמענה לביקוש שהתעורר למגורים בזכרון, לאחר שהמושבה הפכה למבוקשת בקרב המחפשים איכות חיים סמוך למטרופולין החיפאי. מרבית בתיה צמודי קרקע - וילות, קוטג'ים או בנייה המדורגת - הממוקמים על מגרשים בני חצי דונם, חלקם נהנים מנוף פנורמי לכיוון הים או לכפר פורדיס, ואדי מילק והרי הכרמל, וקסמה נובע גם מהעובדה שאין בה בתי עסק ואלה מרוחקים מרחק נסיעה.

תושבים נוספים מהמועצה השקטה בדרך כלל מצאו עצמם חלק מהסערה. כך למשל המתווך טל רוסו שפרסם בימים האחרונים מכתב הבהרה שבו הוא מסביר כי לא ידע שהנכס שאותו תיווך מיועד להקמת הוסטל, ובתוך כך ציין את העובדה כי חלק מהפניות שקיבל היו בעלות אופי מאיים.

גלבפיש מספרת כי האיומים אינם נחלתם הבלעדית "ידוע כאן שהם איימו על ראש הוועדה להיתרי בניה, הם מפגינים מול בעל הבית שלומי דהאן, על כך שהוא משכיר את המקום; והם מפגינים מול העסק של אמא שלו. אני יודעת שהוא לא התרשם ואיתן בדעתו להשכיר את הנכס".

עדי גולדברג מתכחש להאשמות על איומים. "אני לא יודע מי אלה שמספרים שיש איומים", הוא עונה. מאז היוודע דבר הקמתו של ההוסטל התגייס גולדברג מיוזמתו  למאבק, והוא מכונה על ידי רבים מתושבי האזור מוביל המחאה. הוא איש הייטק, אב לשלושה ילדים בני 5, 3 ושלושה חודשים. "אני נאבק כי חשובה לי טובת ילדיי וטובת ילדי האזור", הוא מעיד.

אבל הפחד הגדול שלכם הוא לא הפגיעה בילדים אלא פגיעה בערך הנכסים, לא?  כי האקט הראשון במאבק היה הפצת עצומה שמדברת על הנושא הזה.

"לא יודע מי הפיץ את זה. כשהבנתי שההוסטל עומד לקום לא רשמתי את הילדים לקייטנה בקיץ כי אם יהיה כאן הוסטל, הילדים לא יוכלו לנוע בחופשיות".

באיזה אופן זה ישפיע על הצביון השכונתי?

"קודם כל זה לא ענין שכונתי, זה ענין יישובי".

למה?

"כי מדובר על מספר הוסטלים ועל אוכלוסייה שתהיה חופשית להסתובב מחוץ להוסטלים, ועל פוטנציאל חיכוך גבוה עם אוכלוסיית הילדים בבתי ספר ובגני הילדים. וכל זה נעשה על ידי הרווחה בלי לעדכן את התושבים או את המועצה".

אז איך זה נודע לכם?

"גילינו את זה לבד, במקרה. מישהי ברווחה ראתה שמחפשים עובדת סוציאלית להוסטל ועשתה בירורים. אנחנו יודעים שמדובר ביותר מהוסטל אחד למכורים, אבל לא יודעים היכן הם מתכוונים למקם את השני. ידוע לנו שיש גם שתי דירות לוויין שמיועדות לעוד מכורים, אך בפגישה הרווחה לא ענתה לנו איפה הם ימוקמו".

אני שמה לב שאתה קורא להם מכורים, מדובר על אנשים שנגמלו.

"חשוב להבהיר: המאבק הוא לא נגד האנשים, מגיע להם חיים טובים ומגיע להם שיקבלו טיפול ראוי ושיקום - אנחנו נאבקים מול משרד הרווחה. אנחנו לא מוכנים שהשיקום שלהם יבוא על חשבון הביטחון האישי של הילדים שלנו. המפקחת הארצית של הרווחה שהגיעה לפגישה, לא ענתה כששאלנו אותה על פי איזה קריטריון מוקם הוסטל במרחק 700 מטר מבית הספר היסודי 'החורש', סמוך למקבץ של גני ילדים ובמרחק כמה מאות מטרים מתחנת הסעות לתלמידי תיכון. צריך לזכור עוד שמצוין במכרז שהם נושאי מחלות מידבקות".

על איזה מחלות מדובר?

"אני חושב שאין צורך להרחיב" .

מדוע אתם יוצאים מנקודת הנחה שדרי ההוסטל יפגעו בילדים?

"אין בארץ עוד הוסטל עם אוכלוסייה כזו שממוקם בלב יישוב. משרד הרווחה אומר שיש, אבל לא מספר איפה הוא נמצא. אז מבחינתנו זה ניסוי שהרווחה עושה עלינו. חוץ מזה, האנשים האלה מעולם לא נגמלו, הם משתמשים במתאדון ובאדולן, ואף אחד לא עונה לנו כשאנחנו שואלים איפה הם יקבלו את תחליף ההרואין הזה. יש להם תחלואה כפולה שזה שילוב של הפרעות נפשיות והתמכרות, ולפי הרווחה הם לא ברי שיקום".

איך אתה יודע שהם לא ברי שיקום?

"זה רשום במכרז להוסטל, בעמוד 9".

ההוסטל בשכונת גבעת עדן

 "זה לא מוסד – זה בית"

עמוד 9 במכרז שאליו מתייחס גולדברג מפרט את הקריטריונים המגדירים את הדיירים העתידיים בלשון הבאה: "טופלו במסגרות הטיפול והשיקום הקיימות ואינם ברי שיקום עצמאיים". ההרחבה בהמשך מבארת את ההגדרה "אינם ברי שיקום" כ"מי שאינם מסוגלים לחיות באופן עצמאי בקהילה, ואינם מסוגלים להשתלב במסגרות הקיימות". בהמשך אותו סעיף מצוין גם כי על הדיירים להיות כאלו ש"עברו גמילה פיזית או איזון תרופתי ואינם פעילים".

לדברי גרשון ההגדרה "אינם ברי שיקום" המופיעה במכרז אינה מתארת את מצב ההתמכרות, לאור העובדה שמדובר במטופלים שנגמלו משימוש בחומרים פסיכואקטיביים, אלא את הצורך בדיור תומך עם ליווי פסיכוסוציאלי לכל החיים. היא הודפת בכעס את הטענות על השימוש במתאדון. "מתאדון זו תרופה, מבחינה מקצועית היא מוגדרת כ'טיפול תרופתי תומך לטווח ארוך'. היא אמורה לטפל בכמיהה לחומר וכשנעשה בה שימוש נכון, ובוודאי בפיקוח, היא כמו כל תרופה שמאפשרת לחיות עם מחלה".

בין השנים 2017-2012 פתח משרד העבודה והרווחה כ-200 דירות לאנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית, 54 דירות לאנשים על רצף האוטיזם וכ-100 דירות לאנשים עם נכויות פיזיות וחושיות, ולאנשים עם מוגבלות קוגניטיבית. כולן  דירות המשמשות בית לחיים עבור צעירים ובוגרים עם מוגבלות. במהלך אותן שנים למעלה ממחצית מהתכניות להקמתן נתקלו בהתנגדויות מסוגים שונים, העונות לקטגוריית NIMBY.

הביטויים להתנגדויות השתנו ממקום למקום ומאזור לאזור, אבל כללו בין היתר: העלאת שכר דירה למחיר מופקע ולא ריאלי; התנגדות של השכנים או של הרשות המקומית לפתיחת דירה; התחמקות של בעלי דירות להשכיר את המבנים; התנגדות למתן שירותים לדיירי המסגרת על ידי הרשות המקומית; תלונות שכנים על התנהגות הדיירים או על התנהלות המסגרת; איומים ותביעות משפטיות כלפי המפעיל; התנגדות מאורגנת של שכנים, לעיתים עם נציגות רשמית של נבחרי ציבור; אי מוכנות של הרשות המקומית שבה נמצאת המסגרת לדאוג לדיירי המסגרת ככל תושבי העיר, בהיבטים של שילוב והסעות לבית הספר ושילוב במרכזי תעסוקה, ועוד.

אבל גם על רקע אי הנכונות לקבל את האחר, נראה כי המאבק בזכרון עוצמתי במיוחד. "ראיתי כבר התנגדויות להוסטלים, אבל לא כאלה", מעיד עובד סוציאלי מהאזור שביקש שלא להזדהות. "בדרך כלל מסגרת בתוך עיר לא מתקבלת בברכה. המסרים של קבלת השונה מחזיקים עד שהם מגיעים קרוב לבית. כשמדובר בהוסטל למתמודדי נפש יש הסברה ברמה גבוהה שמכוונת לשבירת סטיגמות, ואז זה מתעכל בקלות בקרב התושבים. לא כך הדבר בזכרון. יש כאן בהחלט מקרה אקסטרימי, שנובע מבורות ומחרדה וצריך לעזור לתושבים לצאת מהחרדה. השיח במועצה הוא שמדובר באכלוס של רוצחים סדרתיים, וזו לא המציאות".

"אני חושבת שהבעיה נעוצה בזה שלא עדכנו אף אחד על הקמת ההוסטל, וכנראה זה לא מקרי", מציינת גלבפיש. "יש משהו מטעה בהגדרה, כי מה שמקימים זה לא מוסד, זה בית. בית עבור קבוצת אנשים עם עבר בסמים, שיגורו בו בלוויית מדריכי החברה שיטפלו בהם ויעזרו להם לנהל חיים נורמאליים. אין בו תהליך שיקומי, והם אמורים לחיות בו עד יומם האחרון או עד שיתקבלו לבית אבות".

דף המסרים של היח"צ

במושגים של מאבק לוקאלי, אפשר להגיד שהחזית בגבעת עדן כוללת כמה 'שחקנים' לא שגרתיים, בהם משרד יחסי ציבור ומשרד לייעוץ משפטי שכבר גויסו על ידי המתנגדים. "על פי שידוע לי הם גייסו אלף שקל מכל משפחה לטובת יחסי הציבור והייעוץ המשפטי", אומרת גלבפיש. "מדובר בתקציב של 120 אלף שקל. הם בנו דף מסרים שכולל את 'ביטחון ילדינו', 'אוכלוסייה מסוכנת', 'משרד הרווחה עושה עלינו ניסוי', 'בעל הדירה חמדן' ו'החברה המפעילה עושה זאת לשם בצע כסף'.

עדי, האם התושבים מממנים מכיסם את המאבק?

"גם המועצה הצטרפה למאבק ושותפה במימון המשפטי".

וכמה כסף גייסתם מהתושבים?

"אין תגובה".

למה בכלל אתם צריכים יחסי ציבור?

"כי אנחנו במערכה מול משרד הרווחה ומול חברת קידום, היזם הפרטי שעושה מיליונים, אז אנחנו צריכים להיאבק גם בחזית המשפטית וגם בחזית התקשורתית מול הרווחה. לפחות יש קונצנזוס במועצה, גם בקואליציה וגם באופוזיציה וראש המועצה יצא בקול ברור נגד ההוסטל".

הוא בהתחלה לא התנגד להוסטל. מה גרם לו לשנות את דעתו, הלחץ שהפעלתם?

"ממש לא. כשמשרד הרווחה הגיע לתת תשובות, כבר באותו רגע המועצה הבינה שהיישוב בבעיה".

הבחירות למועצה ייערכו בעוד חמישה חודשים. אתם מן הסתם לוחצים על הנקודה הזו.

"אני לא חושב. צריך לזכור שיש הרבה הוסטלים בזכרון".

בשכונות מוחלשות.

"זה לא נכון. אנחנו לא יודעים איפה כל ההוסטלים ממוקמים. אין פה עניין שכונתי אלא ענין יישובי".

זה מהמסרים של היח"צ, להפוך את זה לעניין יישובי?

"ממש לא".

זיו דשא, שמכהן כראש המועצה מאז יולי 2016 היה זה שביקש לכנס את הפגישה הראשונית עם התושבים, שאליה זימן את נציגות הרווחה. בפוסט שפרסם בפייסבוק ב-27.5 כתב, "מאז יום חמישי האחרון גועשות הרשתות החברתיות וקבוצות הווטסאפ, בעקבות הידיעה בדבר השכרת נכס פרטי בשכונה לטובת הוסטל שיקומי לדרי רחוב בעלי רקע של התמכרות. על דבר הכוונה להקים בית עבורם למדתי רק בסוף השבוע האחרון, ומאז ערכתי בדיקות מול משרד הרווחה וכל הגורמים הנוגעים בדבר על תקינות התהליכים שקדמו להחלטת משרד הרווחה ומשמעות הקמת בית טיפולי זה.

לאחר בדיקה מדובר בהליך מכרזי תקין שכמוהו קיימים רבים בכל רחבי הארץ וגם אצלנו במקומות שונים ברחבי הישוב. אני מצר על כך כי משרד הרווחה לא בחר, אם כי איננו מחויב לכך, ליידע את הרשות המקומית ולבחון יחד עמנו ובעיקר עם מחלקת הרווחה של הרשות את יוזמתו זו ושילובה בקהילה...גם כתושב שכונת גבעת עדן אני חושב שכל זה לא גורע מכולנו את הצורך לגלות בעת הזו סובלנות, מתינות ובעיקר הזדמנות לפעול יחד למען החלשים שביננו. האמנתי תמיד באמרה כי 'חוזק השרשרת כחלשה בחוליותיה'. זו ההזדמנות של כולנו להוכיח כי בזכרון יעקב ישנה שרשרת חזקה, איכותית ואיתנה שתדע להכיל ולהתמודד עם כל אתגר".

אבל עמדתו המכילה השתנתה כבר במהלך הפגישה הראשונית עם המתנגדים, שעות אחרי שפרסם את הפוסט. "באותה ישיבה שמתרחשת זמן קצר לאחר הפוסט שבו הוא מדבר על הצורך לתמוך בחלש, ראש המועצה כבר מבין את רוח הדברים ובעצמו לא מצליח להשתלט על הזעם ומתחיל לעשות יו-טרן", מתאר בר-קט. "הוא אומר שם דברים כלליים כמו 'אני קצת מודאג', ומבטיח שישב עם עורך הדין של המתנגדים".

בשבוע שעבר פרסם דשא פוסט שונה לגמרי בנימתו: "כידוע לכם, הבעתי את עמדתי נגד הקמת ההוסטל בזכרון יעקב. גיבשתי עמדה זו לאחר בדיקה מעמיקה עם גורמי מקצוע ולאחר בחינה של אופי ההוסטל המיועד... תושבות ותושבים יקרים, אני קורא לכולם להצטרף להתנגדות להקמת ההוסטל. עבורי אין זה מאבק של שכונה אחת אלא אתגר כלל יישובי. אל לנו להשוות בין ההוסטל המוצע להוסטלים האחרים הפועלים במושבה אותם אנו מקבלים באהבה. בואו נשמור על כבוד כל אלו המביעים עמדה בנושא. נשמור על גבולות דמוקרטיים ושיח איכותי, כך אני מאמין כי נתגבר על בעיית ההוסטל ויש לנו אחריות משותפת ליום שאחרי".

זיו דשא, ראש מועצת זכרון יעקב

עדי, דיברת קודם על חזית משפטית. באלו פעולות אתם נוקטים?

"הוצאנו צו מניעה נגד המבנה שמכיל המון חריגות בניה בעבר ובהווה, כולל על ידי היזם. אחרי הצו מניעה היזם ומשרד הרווחה החליטו להמשיך לעבוד, והיו חמש הפרות בשלושת הימים הראשונים".

אם יש לכם קייס משפטי, למה הוצאתם צו על חריגת בניה?

"אנחנו פועלים בכמה כיוונים ולא נפרט אותם בעיתונות. יש סיבה לכל מהלך משפטי. אנחנו נותנים לאנשי המקצוע להחליט מה הדרך הנכונה לתקוף את החזית המשפטית".

כמו שאר המתנגדים, גם גולדברג המתין בחמישי האחרון (21.6) לתוצאות הדיון שהתקיים בנושא חריגת הבניה בבית המשפט בחדרה. הדיון הסתיים ללא החלטה, שנדחתה להיום (24.6).

על פוליטיקה ונדל"ן

זיו דיין, יליד זכרון יעקב היה בעברו מדריך בהוסטלים ייעודיים לתחלואה כפולה וכיום הוא מלווה מכורים לסמים באזור התחנה המרכזית בתל אביב. "בעבודה שלי עם מכורים מעולם לא נתקלתי בהרמת יד, מה גם שכאן מדובר על אנשים שעברו טיפול והם לא היו עוברים וועדה אם היו נוגעים באלכוהול או בסמים או נוהגים באלימות", הוא מדגיש. "בנוסף, צריך לזכור שהם נמצאים וחיים בליווי מתמיד של עובדים סוציאליים, זה לא שזורקים אותם להוסטל ואומרים יאללה תסתדרו".

לדברי דיין, בזמן אחר אפשר היה להרגיע את הרוחות. "יש כאן שילוב של אינטרסים: פוליטיקה ונדל"ן. זו תקופת בחירות ויש אנשים שמנפחים פה בלון. גבעת עדן היא שכונה עשירה שלא רוצה להתלכלך, וכשאני נכנס לפורומים של זכרון יש שם ערב רב של שטויות שמפיצים ושאין קשר בינם לבין המציאות".

"יש פה אנשים שעברו הפחדה", מוסיפה גלבפיש. "קבוצה קטנה מלעיטה אותם במסרים שעיקרם שיש כוונה להפוך את זכרון למושבת הוסטלים. עבדתי בהוסטלים בעבר וזה לא מפחיד אותי. מה עוד שיש כאן 20 אנשים שעברו וועדה ושנמצאו מתאימים להשמה בקהילה. הטענה שהם לא ברי שיקום היא לא נכונה, הם פשוט צריכים ליווי של הרווחה, תמיד. זה לא אומר שהם יחזרו לסמים. מה עוד שהבנתי שתושבי שכונת נווה שרת שבה פועל הוסטל בשם רננים הצהירו שהם מוכנים לקלוט את ההוסטל החדש אצלה".

עד כה ניסו ברווחה להתמודד עם תופעת ה-NIMBY באמצעות סיוע ותמיכה במפעילים, יצירת דיאלוג עם התושבים וניסיון לרכך את ההתנגדויות באמצעות השקעת משאבים בהסברה ושבירת סטריאוטיפים. במקרים מסוימים נעשה שימוש בשירותי חברות ייעוץ לגישור לצורך בניית יחסי שכנות טובה, ולצד זאת נעשית גם השקעה מצד המשרד בהפניית תקציבים יעודיים במבנה עצמו המיועדים להרגיע את השכנים כמו: איטום חלונות מרעשים, גידור שטח המסגרת ועוד.

אבל במקרה של גבעת עדן חלק מטענות המתנגדים אינן מופנות רק לנושא הגישה והתנועה, אלא גם לנושא הבריאותי ולחשש שהדיירים החדשים נושאי מחלות. "השמועות על איידס אינן נכונות", הודפת מירה גרשון את הטענות. "חלק מהדיירים המיועדים הפכו במהלך השנים לחולי סכרת, חלקם נושאים מחלת ריאות כתוצאה מהסמים. הניסיון שלי מטיפול במקרים דומים בעבר הוא שהחיים בהוסטל מיטיבים עימם. יש אנשים שהגיעו לחיים עשירים ומלאים במודל הזה ואני מאמינה בדרך הזו וחייבת לציין גם את מדיניות הרווחה בנושא הזה. בצילום של המפגש שנערך לקראת הכניסה לבית אפשר להתרשם מהאהבה של נציגות הרווחה כלפיהם".

ומה התחושות של הדיירים?

"הם מלאי חששות. חלקם בקושי הולכים, הם מבוגרים ונתמכים לעיתים במקלות או עגלות גרירה לתמיכה והאלימות שיוצאת מהתושבים מפחידה אותם".

"הם בני 50-60, נראים כמו שלדי אדם", מוסיפה גלבפיש שנכחה במפגש שנערך עם הדיירים. "תחשבי על הומלס שזרוק בכניסה, שמקלחים אותו ומכניסים אותו לבית, שבקושי מצליח לרדת במדרגות. המרחק מההוסטל לבית הספר הוא כמעט קילומטר, אבל הדיירים מפחדים שלא יצליחו להגיע מהמטבח לחדר. אז מהם המתנגדים מפחדים? הם מציעים להחזיר אותם לערי המוצא, רק שהוכח בעולם שלהחזיר אותם לאזור הפורענות, למקומות שבהם נחשפו לסמים היא שיטה לא משקמת".

מפגש בין תושבי זכרון לבין כמה מהדיירים העתידיים בהוסטל

עדי, פגשתם את הדיירים המבוגרים שמיועדים להצטרף להוסטל?

"למה הוחלט שהם מבוגרים? במכרז כתוב גילאי 18-67. אני אומר שוב שאני לא נגד האנשים, שהרווחה תשים את היד בכיס ותכניס אותם לסביבה אחרת ולא לסביבה שלא תתרום לשיקום".

אתה מוכן להיפגש איתם? אולי זה יפוגג את הפחד?

"מה זה ייתן שיציגו לי עשרה אנשים? יש לי דרך לאבחן האם הם מסוכנים? התשובות מהרווחה לא ברורות ולא מגיעות ואני מצפה להן".

על איזה שאלות הרווחה לא עונה לכם?

"שיביאו לי דוגמא לעוד הוסטל בלב שכונת מגורים. הם אומרים שיש כמה כאלה, אני מוכן לנסוע להוסטל זהה לזה שמיועד לקום אצלנו. לדבר עם הצוות, עם האנשים ועם השכנים".

ואם תראה שזה עובד טוב תשנה את דעתך?

"בואו נתחיל בזה שהם יעבירו את המידע".

תגובת מועצת זכרון יעקב: "המושבה זכרון יעקב מכילה באהבה מסגרות שונות כגון הוסטל לפגועי נפש, פנימייה לילדים ונוער בסיכון ועוד מסגרות חינוכיות ואחרות המשתלבות במארג הקהילתי, אך במקרה זה מדובר בהוסטל בעל מאפיינים שונים בתכלית.

"ראש המועצה, כמו גם מחלקת הרווחה, לא עודכנו על פתיחת ההוסטל. תהליך הקמת ההוסטל בבסיסו לקה בחוסר שקיפות מצד משרד הרווחה, אשר נמנע מלשתף את הרשות המקומית ואת תושביה בתהליך. עם היוודע הנושא, אמר ראש המועצה כי יש לקיים הליך בדיקה שבמסגרתו יבחנו מגוון שיקולים לרבות התאמתו לאזור המיועד, סידורי בטיחות, פיקוח ועוד, והוסיף כי את התהליך יש לבצע בסובלנות ובאיפוק מול אוכלוסייה מוחלשת הזקוקה לעזרה. אולם עם התקדמות הבדיקות, ולאחר דיון עם נציגות משרד הרווחה, התברר כי מדובר במסגרת תקדימית עם בעיות קשות בתפעולה השוטף.

"המועצה המקומית הציגה בפני משרד הרווחה וגורמים נוספים את כלל הנושאים הללו, אולם לאור הכשלים ולאחר היוועצות עם בעלי מקצוע בתחום ומנהלי המחלקות במועצה, פנתה בדרישה למשרד הרווחה לעצור את ההליך ונמצאת עמו בשיח שמטרתו לפתור את הסוגיה".

מחברת קידום מפעילת ההוסטל נמסר כי הם מנועים מלהגיב עקב ההליך המשפטי המתקיים.

עדכון 24.6.18: בית משפט השלום בחדרה הוציא היום צו מניעה זמני עד תום ההליכים שאוסר על הפעלת ההוסטל. הצו אוסר גם כל עבודת בנייה או שיפוץ בנכס אותו שכר זכיין המשרד ויעמוד בתוקפו עד שתתברר תביעת תושבים נגדו.

 

 

 

תגובות

|
X
X

Send this to a friend