"אוהו, מלי, מה זה? מה זה, מלי??" צעקה לעברי הידאיה, כשירדנו לחוף. רגלינו נגעו בחול ושמעתי את הצעקה יוצאת מפיה, לרגע לא הבנתי, שאלתי מה קרה, אז הבנתי שהיא מרגישה את חול הים בפעם הראשונה בחייה. עניתי: "זה החול של הים, זה החול של הים".
צילומים: מלי גולדפרב
"רציתי להישאר שם כל החיים", כתבה הידאיה במכתב אליי אחרי הביקור בים. "הרגשתי את החופש שכל כך חסר לי כאן." את הידאיה, בת 24 מג'נין, הכרתי לפני תשעה חודשים, במסגרת פרויקט "הנרטיבים" של פורום המשפחות השכולות, בו נפגשים 15 ישראלים ו-15 פלסטינים מהגדה לחמישה מפגשים, כדי להכיר את הנרטיב של האחר וליזום יחד פרויקטים משותפים. במפגש הראשון בבית ג'אלא, נפגשנו לראשונה ישראלים עם פלסטינים, וזו גם הייתה הפעם הראשונה של הפלסטינים לפגוש ולהכיר ישראלים שאינם חיילים או מתנחלים.
חלק ממכתבה של הידאיה
כשנכנסנו אל בית המלון "אוורסט" השוכן בבית ג'אלא באזור C, התבקשנו להתחלק לזוגות ואני ניגשתי להידאיה, ששמתי לב ליופייה. הזמנתי אותה להצטרף אליי לשיחה, היה קשה ומצחיק כי איננו דוברות שפה משותפת, היא ידעה מעט מאד אנגלית, אבל מחסום השפה נשבר לבסוף. אחד הדברים הראשונים שהידאיה אמרה הוא שהיא מעולם לא ראתה את הים, והרגשתי איך ליבי נמס אליה. מאותו רגע זה הפך להיות גם החלום שלי, לעזור לה להגשים את חלומה.
זה היה מסע ארוך, נדרשו כמה חודשים עד שנבנה בינינו אמון ונוצר חיבור חזק. באפריל השנה, חגגה הידאיה יום הולדת 24. נסעתי אליה בהפתעה, אביה ואחיה עזרו לי לתכנן את הביקור ולנתי בבית המשפחה, שם זכיתי לאירוח מדהים.
לבסוף, לאחר חודשים רבים, חלומה של הידאיה לבקר בים התגשם במאי השנה. "מדוע אני לא יכולה להגיע לים כשאני רוצה? למה יש את כל המחסומים האלה? יש לי את הזכות לראות את הים… אני מקווה שהמציאות תשתנה".
מלי גולדפרב היא צלמת ופעילה ב"פורום המשפחות השכולות".
