ממשלת ה"משילות" מסוכסכת. השרים רבים ביניהם ועם ראש הממשלה, וכל אחד מהגורמים מקצין עמדות כדי לזכות בעוד כמה נקודות אצל הבוחרים ואצל המתפקדים העתידיים. נראה כי גם האוויר החם בבלון הבחירות שהפוליטיקאים ניפחו וגם השחרור הצפוי של האוויר החם מהבלון הזה – תוך שהוא מפיץ ריח של הסכמים וחשבונות שנסגרים מאחורי דלתיים נעולות, עשוי ללמד אותנו משהו על התנהלותה של הממשלה, על יחסי הכוחות בכנסת ועל מה שבאמת מפריע ל"משילות" בישראל.
האווירה המסוכסכת בקואליציה היא לא משהו חדש. כבר בהסכמים הקואליציוניים עשו המפלגות הכל כדי לחשק אלו את אלו בשורה של נושאים: זו בנושא המדיני, זו בנושאי דת ומדינה, זו בשיטת הממשל וזו בנושאים חברתיים. ואחרי הכל, ריבוי האינטרסים הסותרים בין המפלגות לא בדיוק הפריע לקואליציה לשייט בין משבר למשבר.
משט המשברים הזה הוא תוצאה של התפיסה הרווחת בישראל, שלפיה רק ישיבה בממשלה יכולה לגרום לשינוי. אכן, הממשלה עשתה הכל כדי לרוקן את הכנסת מתוכנה בעשור האחרון, בעיקר דרך משמעת הברזל הקואליציונית שמוטלת על הח"כים ומיישרת את הסוררים שבהם למרותה של ועדת השרים לחקיקה. אם לא די בכך, התפישה הזאת הולידה גם את חוק המשילות שעבר בקיץ האחרון, שמטרתו המובהקת היא סילוק הגורמים המפריעים למושלים והחלשה של הכנסת החלשה ממילא מול הממשלה.
עם זאת, נראה שתפישת המשילות לא במיוחד מסייעת לניהול החיים הציבוריים בישראל. הריבים הקואליציוניים מטילים אור מגוחך על התדמית שהמפלגות השונות מנסות לשוות לעצמן: הליכוד נראה מפולג ועסוק בהכנות לפריימריז; יש עתיד נראית כמו מפלגה שעתידה מאחוריה; התנועה לא נעה למקום כלשהו, הבית היהודי עסוק במציאת בית פוליטי לאנשי תקומה; ובישראל ביתנו יש מנהיג שמיישר את כולם על פי רוחו – לא בדיוק הרגשה של בית חם ונעים.
גם חוק המשילות נראה חסר קשר למציאות הפוליטית במדינה: כל המפלגות שמנצלות את המצב הפוליטי לשם צבירת נקודות בציבור באווירת הבחירות הן מפלגות בינוניות בגודלן, שהגדלת אחוז החסימה לא חלה עליהן. ואולם, זה ככל הנראה לא יפריע למפלגות הללו לטעון שהבעיה נעוצה במשילות.
וזה בדיוק העניין: תחת האפשרות של ניהול החיים הציבוריים של ישראל במקום שבו נמצאים נציגי הציבור – בכנסת, בוחרות מפלגות הקואליציה לסגור הכל בינן לבין עצמן. כך הן מונעות מהציבור מידע ומעורבות בניהול הנושאים שעל סדר היום החברתי ועסוקות בתקיעת מקלות בגלגלי המושלים. ומה התוצאה הצפויה של התהליך? זניחתה של הדמוקרטיה לטובת המשך ה"משילות".
חובב ינאי הוא רכז המשקיפים של המשמר החברתי בכנסת
