בשבחי האינתיפאדה השלישית

1.

הזמן משחק לטובתנו (ראש הממשלה, בנאום שנשא בוועידת שרה נתניהו לנשות ראשי ממשלה בישראל. היתה נוכחות מלאה)

2.

הזמן משחק לטובתנו (פעיל ימין ירושלמי, רגע לפני שדקרו אותו. אבל האמת שהוא צדק, כי מאז שדקרו אותו כל שעה עגולה הוא מקבל מלא מורפיום, כך שבהחלט הזמן משחק לטובתו)

3.

הזמן האבוד משחק לטובתנו (מרסל פרוסט, בסדרת ספרי המשך ל"בעקבות הזמן האבוד", סדרה שפחות הצליחה מקודמתה, כי אנשים שקראו את הראשונה אמרו, פאק, הזמן שלקח לי לקרוא את הספרים הקודמים שלו אכן אבוד לחלוטין, אז מרסל היקר – את הסיקוול אתה יכול לדחוף למקום שהשמש הפריזאית איננה זורחת בו)

4.

הזמן משחק לטובתנו, אמר אבו מאזן לאום מאזן, אחרי ששאלה אותו מה יהיה אחרי שתפרוץ האינתיפאדה הבאה, וכל מה שבנינו ילך לעזאזל.

אז היא אמרה, סליחה, אבל על מה אתה מבסס את ההנחה הזאת?

אז אבו מאזן אמר: על זה שכל דבר שאנחנו הפלסטינים עושים, בסוף מצליח לנו.

אז היא אמרה, רגע-רגע, בכל ההיסטוריה עוד לא היה שום דבר ששיחק לטובתנו.

את רואה, הוא אמר, זה בגלל שלא עבר מספיק זמן.

אז היא אמרה ,אבל –

אז הוא אמר, אה!

אז היא אמרה, אבל –

אז הוא אמר: דום שתיקה.

אז היא אמרה, אבל רגע –

אז הוא אמר: דום שתיקה! דום שתיקה! את לא מכירה את המשחק הזה? אם אומרים דום שתיקה אז חייבים לשתוק ומי שמדבר ראשון מפסיד!

אז היא שתקה. והוא שתק. עברה שעה. עברו שעתיים. בסוף היא אמרה, נו, כמה זמן עוד?

אז הוא אמר: רואה, הפסדת!

שיט, היא אמרה, למה?

כי הזמן שיחק לטובתי, אמר אבו מאזן, ואם זה עובד בינינו אז על אחת כמה וכמה בפוליטיקה (אם כי מפיו זה נשמע "בוליטיקה". זו לא אמירה גזענית, הוא אמר את זה בכוונה, בשביל האפקט הקומי)

5.

"אז כמו שכבר ציינתי" – חזר ואמר מר נתניהו, בראיון בלעדי ל"ישראל היום" – "אפשר להירגע: הזמן משחק לטובתנו."

והעיתון, כמו כל עיתון שמכבד את עצמו, לא עשה לראש הממשלה הנחות, ושאל: "בטוח?"

"כן," אמר ראש הממשלה. "מאה אחוז."

"אוקיי," אמרו כתבי העיתון, וכבר רצו ללכת, אבל נתניהו עצר אותם ואמר: "רגע רגע, אתם לא רוצים לדעת איך אני בטוח?"

הם הביטו זה בזה – בכל זאת, שתי שאלות מאתגרות ברצף – יש להם משפחות לפרנס.

"אני בטוח," אמר נתניהו, "כי יש לי מכונת זמן."

"אה," אמרו לו בישראל היום, "אז אם משהו משתבש, אתה יכול לחזור לעבר ולתקן את הטעות?"

"לא," הוא אמר, "אני יכול לנסוע לעבר ולעשות עוד טעויות."

"אז… זה רק יחמיר את המצב."

"כן!" אמר בחיוך.

"אז מה השגת בזה?"

"כלום," אמר, "וגם ממש לא איכפת לי."

"אז בשביל מה אתה צריך מכונת זמן?" אמרו לו.

"כי זה מגניב!" אמר ושלף מאחורי הגב בקבוק ליקר סברה בטעם שוקולד-תפוזים, משנת 1965. "מי רוצה שלוק?"

6.

"הזמן," אמר הבחור הצעיר לאשתו הטריה, בירח הדבש שלהם, "משחק לטובתנו." 

"איך?" – היא אמרה לו – "איך? הרי יהיו פיגועים, ואז צה"ל יגיב, ואז הרשות תתמוטט, ואז תהיה מלחמה בגדה, ואז נספח אותם, ונהיה מדינת אפרטהייד שכל יום נהרגים בה אנשים, אז תסביר לי איך בדיוק הזמן משחק לטובתנו?"

"התכוונתי לטובתנו כזוג."

"אה."

"לא כמדינה."

"הבנתי. איך בדיוק?"

"כי ככל שהזמן עובר," אמר הבחור הצעיר, "יותר בא לי סקס."

"כל המדינה שלך בוערת ואתה חושב על סקס," היא זרקה לו.

"אהה."

"אתה דפוק."

"אהה."

"אתם כולכם דפוקים!"

"נכון, אבל כדאי שנמהר, לפני שידפקו בדלת חיילים עם צו 8."

אז הם התחילו מהר מהר לעשות מה שאנשים צעירים מלאי תקווה עושים אחד לשני אחרי שהם מתחתנים, אלא שלפתע נשמעה דפיקה בדלת חדר השינה שלהם.

"שיט," הוא אמר, "זה חיילים עם צו 8!"

אבל לא היו אלה חיילים עם צו 8. זה היה ראש הממשלה נתניהו, עם בקבוק ליקר סברה ביד.

"ליקר סברה?" הציע ראש הממשלה בנדיבות.

"נתניהו?!" – תמה הצעיר –  "מה אתה עושה פה?"

"מנסה להיפטר מהליקר סברה הזה. אף אחד לא מעוניין."

"זה חרא ליקר."

"כן," הודה נתניהו, "לא הכל בעבר טוב כמו שחושבים."

"אבל איך הגעת לחדר שינה שלנו?" תמהה הנערה.

"אה," אמר נתניהו, "בעזרת המכונת זמן שלי."

"המכונת זמן שלך גם מגיעה למקומות?"

"ביחוד לחדרי שינה," אמר נתניהו.

"למה?"

"כי זה מגניב."

"מה מגניב בלהציץ באנשים מזדיי- אל תענה על זה."

"לא התכוונתי לענות על זה," אמר נתניהו. "ליקר סברה?"

והם ישבו.

ושתו.

ואחרי זמן מה נדמה היה שהאינתיפאדה השלישית נרגעה, ושהכל יהיה בסדר.

"אתה רואה," אמר נתניהו. "צדקתי. הזמן משחק לטובתנו."

"זה לא הזמן," אמר לו הבחור הצעיר, "שתינו בקבוק ליקר סברה."

"וואלה," אמר נתניהו. "אני מתבלבל לפעמים."

ואז שוב נשמעה דפיקה על הדלת.

"שיט," אמר נתניהו, "זאת שרה, היא מצאה אותי!"

אבל לא, אלה היו חיילים, עם צו 8.

הבחור נאנח. "תגיד," אמר לראש הממשלה, "אתה יכול לקפוץ במכונת הזמן שלך לעתיד, ולראות אם אני אשרוד את המלחמה הבאה?"

"ברור שאני יכול," אמר נתניהו, "למה אתה חושב באתי לשתות אתך ליקר סברה?"

"אה," אמר הבחור הצעיר.

בת זוגו הצעירה התחילה לבכות.

"טוב," אמר נתניהו, "אם את מתחילה ברגשי, כבר עדיף לי לחזור לשרה." (ונעלם. כמות שבא. ואף אחד לא זכר אותו יותר, בתום המלחמה הבאה, ומה הוא בדיוק רצה, ולמה הוא היה, ואיך הוא עשה שהחמש שערות שנשארו לו בראש לא זזו מעולם)