שבעה אנשים: פועל, פקידה, חקלאי, מסדרת מוצרים בסופר, עובדת במשק בית, איש טכני בחברת היי-טק ומנהלת פרויקט מתעדים בשביל "המקום" את החיים שלהם עם שכר מינימום. פרויקט מיוחד
לעבוד במצרים העתיקה
"אני מגיעה בבוקר, בודקת מה חסר במדפים שלי, מביאה מה שחסר מהמחסן ומסדרת. אני סוחבת את המוצרים מהמחסן למדפים בעגלה של סופר, ואם יש משהו כבד אני אמורה לבקש עזרה מהעובדים במחסן אבל תכל'ס רוב הזמן אין לי סבלנות אז אני מרימה את זה בעצמי"
להיות שווה
"ביטוח לאומי לא מאפשר לי לעבוד בשכר גבוה יותר מהקצבה בביטוח לאומי. זה הדבר שהכי מעצבן אותי בעולם. אני לא מוכנה לזה. למה שאני לא אהיה כמו כולם? גם אני רוצה לקום בשבע בבוקר, להגיע לעבודה ולצאת משם בארבע. למה שאני לא אמצה את עצמי?"
עובד בתוך המסגרת
"אני אוהד שרוף של מכבי חיפה, מילדות. גם הבן שלי, ונראה שגם הבת מתחילה. מנוי שנתי לאבא ובן לכדורסל עלה השנה 700 שקל וכדורגל זה 3,000 , אז הלכנו על כדורסל. לצערי אני רואה מעט מדי כדורגל. עניין של כדאיות כלכלית. הולכים עם מה שיש ולא עם מה שאין"
הייתי פעם מעמד הביניים
"בתקופה שהתחלתי לעבוד במשק בית עשיתי הרבה עבודה פסיכולוגית על עצמי. היו רגעים של שבירה, בוודאי. אני מסתכלת על הידיים שלי היום, זה ידיים של פועלת בניין עם יבלות. איפה המניקור ואיפה הבגדים שהייתי הולכת אתם לעבודה"
אין זמן לסידורים
"בכל בוקר אני בא למפעל ומקבל את המשימות שלי לאותו יום. יש ימים של פריקה של סחורה ממשאיות בתוך המפעל, לפעמים העמסה על משאיות, ולפעמים אומרים לי להגיע לנמל אשדוד, לקבל שם סחורה ולהביא אותה אל המפעל. חבל לי רק שאין אף פעם יום חופש"
לילדים שלי יצא משהו אחר
"חקלאות זה ענף קשה לכולם, גם לחקלאים שמעסיקים אותנו. הם מספרים לנו שהם בעצמם לא מרוויחים הרבה, שיש להם קשיים ומבקשים שנבין אותם. כשאני מגיע לקחת את המשכורת שלי, הם בוכים שהם בהפסדים, אז אני נמצא במערבולת"
עבודה על זמן שאול
"אם יש אירוע מיוחד שבא לי להשקיע אני נכנסת לסופרפארם, משחררת חיוך מיליון דולר, מתחנפת לדיילות היופי שיאפרו אותי, מתיזה על עצמי מהטסטר של הבושם הכי הכי יקר (לא מתפשרת), קונה חבילת אורביט בקופה (בכל זאת, לא נעים) ויוצאת משם סופר מודל"
