בלי פרסומות. בלי בעלי הון. בלי בולשיט
משנים כיוון! במקום לצרוך תקשורת שמוכרת אותך, הגיע הזמן להשקיע בעיתונות עצמאית שעובדת אך ורק בשבילך
סבטלנה קודריצקי. בת 36. סדרנית מוצרים ברשת הסופרמרקטים "מחסני השוק". משתכרת 23.12 שקלים לשעה, שבע שעות ביום, חמש-שש משמרות בשבוע. נשואה. גרה בקריית גת
עליתי לארץ בגיל 14 מאוקראינה, שהיתה אז עוד חלק מברית המועצות. רוב חיי בישראל גרתי בקריית גת. מגיל 20 עבדתי בהמון עבודות, אני כבר לא זוכרת את כולן, אבל הכי הרבה זמן ברשות העתיקות, משהו כמו ארבע וחצי שנים. עשיתי את כל התפקידים שם – חפירה, עוזרת אישית לארכיאולוג ובתקופה האחרונה גם אחראית צוות.
בסופו של דבר עזבתי כי היחס שלהם היה על הפנים, וגם התנאים. הם שילמו שכר מינימום בלי קביעות או תנאים סוציאלים, פנסיה וכאלה. זה היה ממש כמו לעבוד במצרים העתיקה, לא כמו בישראל המודרנית.
מאז החלפתי הרבה עבודות, הייתי מבולבלת קצת. עבדתי בתור פקידה בחברה של דודי שמש ואז עברתי לסופרמרקטים. ניהלתי את המעדנייה ב"כמעט חינם" במודיעין אבל העבודה שם היתה קשה ממש, פיסית. זה עלה לי בבריאות. פיתחתי אלרגיות והייתי חולה כל הזמן, עד שיום אחד פשוט עזבתי ולא חזרתי יותר.
אחר כך עבדתי ב"ויקטורי" אבל נפלתי בדרך לעבודה ברחוב ונקעתי את הרגל די רציני. הייתי צריכה לנוח בבית איזה חודשיים, ולא שמרו לי את המשרה.
בשנה האחרונה אני עובדת ב"מחסני השוק" בתפקיד של סדרנית מוצרים. אני מגיעה בבוקר, בודקת מה חסר במדפים שלי, מביאה מה שחסר מהמחסן ומסדרת. אני סוחבת את המוצרים מהמחסן למדפים בעגלה של סופר, ואם יש משהו כבד אני אמורה לבקש עזרה מהעובדים במחסן אבל תכל'ס רוב הזמן אין לי סבלנות אז אני מרימה את זה בעצמי.
אני דווקא די אוהבת את התפקיד הזה, יותר מלעבוד במעדנייה, כי אין לי לקוחות על הראש. זה לא שהלקוחות בסניף שלי כל כך נוראיים, רובם בסדר גמור דווקא, אבל אני סוג של בן אדם שלא אוהב להיות במגע עם אנשים יותר מדי. אני יכולה להיות נחמדה אבל לא כשאני חייבת להיות נחמדה.
משלמים לנו בסופּר 23.12 שקלים לשעה. משמרת שם זה שבע שעות, לא שמונה כמו בסופרים אחרים, ואני מקבלת בדרך כלל חמש-שש משמרות בשבוע. יוצא לי בערך 3,600-2,800 שקל נטו לחודש. מה שטוב זה שאני שכירה, מקבלת תלוש והכל. רשום שאנחנו מקבלים פנסיה, אבל האמת שאף פעם לא בדקתי.
אני חיה בדירה עם בעלי, שעובד במפעל לייצור דלתות ומרוויח 4,800 שקלים לחודש פלוס פרמיות. אני חיה חיים שקטים, לא יוצאת הרבה ואין לנו ילדים, ככה שאיכשהו אנחנו מצליחים להסתדר ולגמור את החודש. בתקופות שבעלי עבד ואני לא נכנסנו למינוס כמה פעמים והיו בעיות.
התרגלתי להגביל את עצמי מבחינת הוצאות אז קשה לי להגיד מה חסר לי. ברור שאני לא יכולה להרשות לעצמי להיכנס לסופרמרקט ולפנק את עצמי. אני משתדלת לא לחשוב על עניינים של היום-יום, מעדיפה לחשוב על דברים אחרים שלא קשורים לחיים שלי אלא על דברים חיצוניים.
בפעם אחרונה שהייתי בחופשה – לא כולל על האש אצל חברים – היתה לפני 13 שנה. עבדתי אז בחברה בתל אביב שמייבאת חלקי חילוף לרכב והם הזמינו את כל העובדים ליום וחצי באיזה מלון, לא זוכרת אפילו איפה. באילת לא הייתי כבר 15 שנה.
*
סבטלנה לא יוצאת אף פעם לחופשות. לחצו כאן ובדקו מה הסכום הנחוץ לכם כדי לחיות בכבוד
