בלי פרסומות. בלי בעלי הון. בלי בולשיט
משנים כיוון! במקום לצרוך תקשורת שמוכרת אותך, הגיע הזמן להשקיע בעיתונות עצמאית שעובדת אך ורק בשבילך
סמיר עבדאללה כתאני. בן 52. עובד כשכיר בחקלאות. משתכר 23.12 שקלים לשעה, מספר המשמרות משתנה לפי העונה. נשוי ואב לארבעה. גר בבאקה אל גארביה
בחודש הרמדאן לקחתי חופש מהעבודה. זו תקופת הגיזום ובחום של יולי-אוגוסט קשה לעבוד בלי מים ואוכל. החלטתי שעדיף לעשות הפסקה. הבעיה היא שכשאני בחופש אף אחד לא משלם לי משכורת, אז עשיתי חשבון במהלך השנה וחסכתי קצת כסף בשביל שנוכל להתקיים בחודש הזה.
ידעתי שעוד מעט הילדים חוזרים ללימודים, אז צריך לקנות להם ספרים, בגדים, נעליים, תיקים . על זה נוספות ההוצאות של הרמדאן – אירוח של הרבה אנשים שבאים אלינו ונסיעות שלנו לקרובי משפחה. יוצא שיולי ואוגוסט הם חודשי ההוצאות הגדולות ובלי הכנסה.
אני שש שנים בחקלאות. אין לי מקום עבודה קבוע. אנחנו קבוצה קבועה של עובדים, שהולכים כל פעם לבעל-בית אחר, עובדים אצלו במשך חודש, חודשיים או שלושה ואז עוברים למישהו אחר. בדרך כלל זה באזור השרון והשומרון. המעסיקים הם יהודים והגידולים משתנים לפי העונה – פרחים, אפרסמונים, אפרסקים.
יש לי טנדר, ואני מסיע את הקבוצה מהכפר לשדות ובחזרה. על האקסטרה הזאת אני מקבל מהמעסיקים החזר על הדלק ועוד קצת כסף. בדרך כלל זה הולך על התיקונים של האוטו, כי הוא ישן.
לפני שעברתי לחקלאות עבדתי 30 שנה במפעלים. עברתי כי במפעל יותר קשה מבחקלאות. זו עבודה קשה מבחינה פיסית, יש המון רעש של מכונות והאוויר לא טוב. השמיעה שלי נדפקה בגלל השנים במפעלים. חקלאות זו עבודה בשטח פתוח, עם רוח, קצת טבע. אז חוץ מהמשכורת הנמוכה, זו עבודה טובה.
התעריף זה שכר מינימום, 23.12 שקלים לשעה, אבל בגלל שזה משתנה לפי עונות יש חודשים שאני לא מצליח להגיע אפילו למשכורת מינימום. מספיק שאני מפספס יום עבודה. כשאנחנו עובדים שעות נוספות, לא משלמים לנו 125 אחוז כמו שכתוב בחוק, אלא כאילו שזו שעה רגילה.
חקלאות זה ענף קשה לכולם, גם לחקלאים שמעסיקים אותנו. הם מספרים לנו שהם בעצמם לא מרוויחים הרבה, שיש להם קשיים ומבקשים שנבין אותם. כשאני מגיע לקחת את המשכורת שלי, הם בוכים שהם בהפסדים, אז אני נמצא במערבולת.
אני גר בבאקה בדירה שמעל הבית שבו גדלתי עם שבעת האחים ושתי האחיות שלי. היום כולם נשואים עם ילדים, אנחנו משפחה מסודרת מהבחינה הזאת. אבא שלי נפטר לפני כמה שנים, אמא עדיין מתגוררת בקומת הקרקע.
אשתי נארדין היא סייעת מוסמכת בגן ילדים ב-60 אחוז משרה. היא עוזרת עם הפרנסה. בלי העבודה שלה, המשפחה שלנו לא היתה יכולה להתקיים. הבת הבכורה בכיתה י"א, זו שאחריה בכיתה י', יש לי בן בכיתה ו' ובת קטנה בכיתה ד'. הם חרוצים ואני מתכוון לתת להם להמשיך ללמוד. הגדולה כבר עכשיו לומדת לבחינה הפסיכומטרית. היא עוד לא יודעת מה היא רוצה ללמוד, אבל מה שהיא תחליט יהיה מצוין.
גם אני אוהב ללמוד. גמרתי לימודי תעודה בחשמלאות, הנהלת חשבונות ותכנות מחשבים, ואני נהנה לעזור לילדים עם שיעורי הבית והמבחנים. הייתי טוב מאוד בבית הספר. יכולתי ללמוד באוניברסיטה מתמטיקה ולהיות משהו, אבל זה לא התאפשר כי הייתי צריך ללכת לעבוד ולעזור בפרנסה של המשפחה. ככה יצא לי. לילדים שלי ייצא משהו אחר.
*
בגיל 52 סמיר מרוויח 23.12 שקל לשעה. לחצו כאן ובדקו מה הסכום הנחוץ לכם כדי לחיות בכבוד
