מה שעומד בבסיס המאבק בגזענות הוא הרצון לתקן. מי שנלחם בשנאה, באלימות, בדעות הקדומות, באפליה ובהדרה מאמין שבסופו של דבר כל בני האדם, ללא הבדל דת, גזע, לאום, מגדר או נטייה מינית, צריכים ויכולים לחיות זה לצד זה בסובלנות ובכבוד. הדבר אינו מתיישב עם אסטרטגיות של הרחקת קבוצות או עמדות מהמרחב הלגיטימי של הציבוריות רק משום שדעותיהן קשות לעיכול. להפך – השאיפה היא תמיד להכליל כמה שיותר. לכן, ההצעות למיגור גילויי גזענות באמצעות הוצאת ארגונים אל מחוץ לחוק, למשל, עומדות בסתירה מובנית לערכים הדמוקרטיים שבשמם נאבקים בגזענות מלכתחילה. אך נדמה שההתבטאות של גיא לוי, מאמן קבוצת בית"ר ירושלים, בשבוע שעבר מלמדת כי לא תמיד ניתן להכיל את כולם, בעיקר כאשר אלה מכריזים שאינם מוכנים לשחק לפי הכללים שמאפשרים חיים המשותפים.

לוי נשאל בריאיון לרדיו 102fm אם היה שוקל לגייס שחקן ערבי לקבוצה והשיב: “לא חושב שזה הזמן הנכון… זה היה גורם לנזקים הרבה יותר גדולים… אני גם לא אמצא אף שחקן מהמגזר הערבי שירצה לבוא. גם אם היה שחקן מתאים, לא הייתי מביא אותו כי זה היה יוצר מתיחויות מיותרות". בריאיון, שצוטט כמעט בכל כלי התקשורת, ניסה להסביר מאמן הקבוצה כי הדבר אינו קשור לעמדותיו האישיות, אלא לעניין פרקטי – אוהדי קבוצתו לא היו מקבלים את ההחלטה. לוי אף הפנה את האחריות לטיפול בבעיית הגזענות לשר החינוך: "שלא יבקשו מאיתנו לעשות שינוי בתרבות של עם במשך מאות שנים", אמר. "מאמן בית"ר ירושלים בא לאמן את הקבוצה, הוא לא בא לחנך אף אחד". אחר כך הוסיף כי פגש את אנשי "לה פמיליה", ארגון האוהדים של הקבוצה, וציין שהם אנשים נהדרים ובכך בעצם הבהיר את המצב: המנהלים האמיתיים של קבוצת בית"ר ירושלים הם החוליגנים שבאוהדיו.

ניצחון הפמיליה- איך גנבו לי את הקבוצה שפעם אהדתי

***

כל מי שחי בישראל בעשרות שנים האחרונות מכיר את האווירה הגזענית שיש סביב הפעילות של בית"ר ירושלים. באין מפריע אוהדי הקבוצה קוראים קריאות "מוות לערבים" מהיציעים ובאוטובוסים, מתפרעים בקניון מלחה, מניפים שלטי ענק עם הסיסמא "בית"ר טהורה לעד" ונוהגים באלימות בוטה באורח סדיר. אפשר היה לצפות כי לאחר ששניים מאוהדי הקבוצה שרפו את המועדון במחאה על העסקת שני שחקנים מוסלמים מצ'צ'ניה, בבית"ר יבינו שהמציאות הזאת לא יכולה להימשך כאילו היתה חלק מהמערכון המפורסם "שירים ושערים" של הגשש החיוור.

אולם בינואר בשנה שעברה, כשהתקבלו שני שחקני רכש חדשים לקבוצת בית"ר, הם קיבלו תדריך מ"לה פמיליה" ובו הובהר להם ש"פה לא מתחבקים עם ערבים". הסיפור הקטן הזה מלמד כי הסדר ההיררכי בבית"ר ירושלים נשמר – מאמנים ובעלים באים והולכים, אך המשטר הגזעני של מנהיגי "לה פמיליה" שם.לתמיד.

***

ההתבטאות של גיא לוי אינה לגיטימית בשתי רמות. ראשית, מדיניות התעסוקה העולה מדבריו של מר לוי מנוגדת לחוק הזדמנויות שוות בעבודה, הקובע כי לא יפלה מעסיק מבקשי עבודה מחמת לאומיותם. קואליציית שותפות-שראקה פנתה השבוע לנציבה הארצית לשוויון הזדמנויות בעבודה במשרד הכלכלה, עו"ד ציונה קניג-יאיר, כדי שזו תפעיל את סמכותה לאכוף את החוק. הנציבות הזהירה את הקבוצה ודרשה ממנה לחזור מהדברים ולא יזומנו אנשיה לבית הדין לעבודה.

אך מעבר לכך, ההתאחדות לכדורגל, על הנייר לפחות, כבר אימצה נורמות שהיו אמורות לחסוך את הצורך להפעיל את חוקי המדינה. בחוקת ההתאחדות שולב זה מכבר הקוד האתי של התאחדות האירופית (אופ"א), הקובע איסור על כל פעילות שיש בה אפליה על רקע גזע, צבע עור, שפה, דת או מוצא אתני. בנוסף, על פי תנאי הרישוי של הקבוצות, על מבקש הרישיון להתוות ולקיים מדיניות שתתמודד עם גזענות ואפליה על פי תכנית עשר הנקודות של אופ”א. התכנית מפרטת שלל התנהגויות אסורות של האוהדים, שבית"ר ירושלים היתה אמורה להילחם בהן מזמן, ומציינת בפרט חובת אימוץ מדיניות של תעסוקה שוויונית.

התחביב שלי זה לשבור למישהו את כל הגוף: דוד מ"לה פמיליה" מדבר

גיא לוי. צילום: רועי ביטון. מתפרסם לפי רישיון CC BY-SA 4.0 דרך ויקישיתוף 

שותפות-שראקה העבירה גם פנייה ליועץ המשפטי של ההתאחדות כדי שיפעיל סנקציות משמעתיות על הקבוצה, שלכאורה לא היתה אמורה לעבור את תנאי הסף של חברות בהתאחדות.

בינתיים, למרות הגינוי שהשמיע היו"ר עופר עיני, התייחסה ההתאחדות בעיתונות רק לכך שלדידה אין להעמיד לדין משמעתי את המאמן לוי עצמו, ונמנעה מהתייחסות לקבוצה בכלל.

בעלי חזון של חברה מגוונת, חופשית ודמוקרטית לא יכולים לייחל להרחקת קבוצת כדורגל מהליגה שבה היא משחקת. זאת, כשהקבוצות עצמן לוקחות אחריות ומעבירות מסר ברור לאוהדים שלשנאה ולאלימות אין מקום במגרשים וביציעים. יש קבוצה שפועלת כך בדיוק, ואפילו באותו אצטדיון – שמה הפועל קטמון ירושלים, והיא מוכיחה שאפשר גם אחרת. אך בבית"ר ירושלים מקבלים את הגזענות כגזירת גורל ונותנים לה להכתיב את סדר היום. במציאות הזאת, לא נותרה ברירה אלא לבצע צעדים דרסטיים, ואף לשקול להרחיק את הקבוצה מההתאחדות. להרחיקה, עד שתיווצר שם מנהיגות ערכית. כזאת שמובילה את אוהדיה ולא מקבלת מהם הנחיות.

ארי רמז הוא רכז קמפיינים ותקשורת של קואליציית שותפות-שראקה, ארגונים לחברה דמוקרטית, שוויונית ומשותפת