אם במשפט אולמרט קיבלנו כרטיס כניסה אל המקום מתחת לשולחן האבירים, הצטרפנו לכלבלבים הפוליטיקאים, המתווכים, נושכי הנשך, המכשכשים בזנבם מתחת לשולחן וממתינים לפירורים שינשרו אליהם מן הארוחה המתנהלת מעל ראשם, אם מתחת לשולחן שמענו לעתים פרצי צחוק שלא ידענו את משמעותם, ואני דימיתי כי כל הסחר מכר וספירת השטרות נעשתה באידיש – הרי שבמשפט נוחי דנקנר יישרנו באנחת רוחה את גבנו, התיישבנו לשולחן הסעודה וטעמנו טעמה של עברית חדשה מעודכנת, חמדנית ומנוולת מכל מה שאפשר להעלות על הדעת באידיש. ראש וראשון הוא הביטוי "הנפקת חברים".
כמה טומאה, רהב, ובוז לכל העולם יש בביטוי הזה, שאותו אימץ נוחי דנקנר לתיאור ההנפקה שעל פי כתב האישום נועדה להריץ את מניית אי.די.בי. "מה פתאום להריץ", הוא אומר. "זו הנפקת חברים ואף אחד באמת לא מעוניין להרוויח ממנה".
הנפקת חברים. אולי בגלל הקרבה המילולית של "הנפקה" לאזורים עתירי וזלין של השפה ואיזו אווירה הומו-ארוטית האופפת את האירוע, ממציא לי הדמיון המשוקץ שלי מועדון גברים העוסקים בעינוגים הדדיים. קצת הצלפות שוט, קצת מציצות, קצת אוננות. מועדון לחברים בלבד, המצוידים בכרטיס מגנטי מפלטינום וקוד סודי.
כמה שונה העולם מעל השולחן. המנות גדולות יותר, החברות היא חברות. במקום לשמוע את אולמרט סופר באידיש 50 אלף שקל, שמענו את נוחי אומר אל מעבר לשולחן לאילן בצרי, ראש החטיבה העסקית בבנק הבינלאומי, בעברית הכי נקייה מתרבות, עברית של בנקאים, עברית שלא נזקקת לאידיש כדי לספור שטרות, "אתה יכול להעביר לשטרום צלחת של שמונה מיליון ברוטב בשמל?" ואילן בצרי, פתאום נרגש כל כך, שואל בקול רועד "והביטחונות?", הרי אין לו כלום הוא כבר ביקש הלוואה וסורב. ונוחי לוחש את מילות המפתח "הנפקת חברים", ודוחף לו ליד את כרטיס הפלטינה והקוד הסודי, וגם אילן בצרי כבר יושב על השולחן וגומע ובולע.
לאילן בן דב, שיש לו מקום קבוע בסאונה הקרובה לשולחן הסעודה, אומר נוחי "קח קצת מהרוטב רוזה עם תימין ושלושה מיליון משטרום, ואל תשכח, זה הכל בשבילנו. הנפקת חברים, אתה יודע, שים לי ואשים לך. זה לא לריקי כהן מחדרה", אומר נוחי דנקנר מהרצליה פיתוח. יש לו חוש הומור לבחור תכול העיניים, ופרצי צחוק עד דמעות עולים מכל עברי השולחן, ונושכי הנשך למטה שואלים את עצמם, מה כל כך מצחיק אותם ולמה אנחנו לא יכולים גם לצחוק קצת ולמה נדונו ללכת על הברכיים אחרי אולמרט ודכנר, ומה הסיכוי שלנו לצחוק?
כמה עלובים נראים עתה אולמרט ושולה ודכנר, המתרוצצים מתחת לשולחן וחוטפים זה מזה פירורים, כשמעל ראשם טסים המיליונים לכל צד בין החברים. ואחרי שלושה ימים, כשמסתיימת הנפקת החברים, כפי שמסביר נוחי דנקנר, מחליפים את המפה המוכתמת בכתמי שומן ויין, ומסירים את הכלים המזוהמים, שוטפים את הסדינים מכתמים לבנים זוהרים ופורשים מפה חדשה לארוחה חדשה להנפקת חברים חדשה, עם חברים חדשים, נרגשים ומצחקקים ובתוליים. ועל מה שהיה עד עכשיו, אומר נוחי דנקנר, עשיתי דיליט, והכל נמחק.
"המלך שותה", ציור מהמאה ה-17 של האמן הפלמי ג'ייקוב ג'ורדנס