העובדה שכל פרשיות נתניהו לא הפריעו לו לטפס בעמודת המנדטים – מעידה על השחתה עמוקה ויסודית של כל נורמה שלטונית וציבורית. ייתכן שעברנו את נקודת האל-חזור

אם יש ממש אפילו בחלק מהעדויות - מדובר הרי בדפוס חוזר, מסוכן ומפחיד בן יותר מעשרים שנה, של התעמרות לכאורה בעובדים החלשים ביותר

הכפר אל-ערקיב יקבל את הפרס מידי מרטין לותר קינג ג'וניור

כשאולמות ורסאי קרסו, משפחות שלמות נהרסו. 15 שנה אחרי, הנפגעים עדיין אוספים את השברים ומנסים להשתקם, בזמן שהמדינה מפנה להם את גבה

שוב מעצר אלים. שוב חשד סביר. ושוב – אנחנו מגלים מציאות אחרת

מיהו העד שהפרקליטות דורשת לחשוף?

כששם הארגון שלה הפך לצמד המילים הכי שנואות בעברית, יולי נובק הפיקה לקחים והבינה שהדבר היחיד שנותר לה לעשות, הוא להמשיך באותה דרך בדיוק. עכשיו היא מסבירה למה. מסומנים, הפרק הרביעי

היא חזרה מחודשים של מרדף אחרי פיראטים באנטארקטיקה הישר לעכו, כדי להפוך בעצמה לרב חובל. בלב ים ראתה מרינה גרודינסקי השמדה, ניצול והתעללות, אבל הפינגווינים והאייספיש קוראים לה לחזור

"אם זה היה לנו חשוב היינו עושים הרבה יותר כדי לגמור את הכיבוש"

הכינו את הממחטות: הגברת נתניהו שוב נפלה קורבן

אנחנו נשלם, אבל מגיע לנו

מסכמים את שנת 2015

השבוע יחריבו בולדוזרים את בית ילדותם של האחים פרקש בכפר גדעון. הם יאבדו את הבית שקנה אביהם כחוק לפני 50 שנה. ביקור בעמק יזרעאל מגולל סיפור של משפחה דחויה, שמיומה הראשון חיה בשוליים

למה חגג פרס 90 חודש וחצי לפני הזמן?

תנוחות שאין ביוגה: המורה הנערץ ויותר מתריסר המתלוננות

  באחד הטורים שכתבתי למקום הבאתי את סיפורם של אנשים שנפגעו מהמפעלים המזהמים. כתבתי על לוחמי הקומנדו הימי שצללו בתשפוכת השחורה של הקישון וחלו בסרטן בהמוניהם, ואיש מהמפעלים פולטי החלקיקים המסרטנים לא לקח אחריות על הפגיעה בהם או פיצה אותם על סבלם. על דייגי הקישון קשי היום, אשר בילו רוב חייהם...

מי הילדים שנשלחים למעצר ומי אומרים לשוטר לדבר ללמפה? למי מותר להפגין ומי ימצא את עצמו עם קנס של 10,000 שקל על עבירת תנועה? ככה זה בשטחים, כשיש שתי מערכות חוק

אחרי הפיצוץ בצינור הנפט של קצא"א מצאו עצמם תושבי באר אורה, יישוב פסטורלי ליד שמורת טבע, במוקד הזיהום. כמעט חודשיים אחרי הם מרגישים שהאסון (או "הארוע", תלוי מתי אתם בודקים באתר של המשרד להגנת הסביבה) לא טופל כראוי. האם מערכת המשפט תיתן להם מענה?

שרי בשי, מקימת ארגון גישה שמטרתו להגן על חופש התנועה של הפלסטינים, מסבירה מדוע המצור על רצועת עזה אינו יותר מעונש קולקטיווי, ואיך ריצות האולטרה-מרתון שעשתה לימדו אותה לא להתייאש ממאבקים על זכויות אדם

סופית: פרס לנדאו לא יוענק ללאור