הכפר הבדואי אל-עראקיב בנגב, שנהרס על ידי המדינה יותר מ-70 פעמים, יקבל השבוע את פרס "הגיבור האלמוני" ממרתין לותר קינג השלישי, בנו של פעיל זכויות האדם האמריקאי. בנוסף לכפר, יקבלו את הפרס גם פעילת הנשים נבילה אספניולי, והפעיל החברתי ג'אבר עסאקלה.
לאחר שהפרס הוענק מוקדם יותר השנה במעמד נשיא המדינה לעידן רייכל, הח"כית לשעבר פנינה תמנו-שטה והעיתונאית ענת סרגוסטי, נמתחה על הארגון שבראשו עומד קינג ביקורת, על שהתעלם מסוגיית הערבים אזרחי ישראל. בעקבות הביקורת פנו אנשי הארגון האמריקאי למורשתו של קינג לאנשי מרכז מוסאוא, וביקשו המלצות לפעילים בחברה הערבית בישראל שיקבלו את האות, ש"מכבד את אלה שמשמשים דוגמא לרוחו, חייו ואמונותיו של מרתין לותר קינג". ביום חמישי יגיע קינג השלישי לנצרת, ויעניק את הפרס בכנס המעמד המשפטי של האזרחים הערבים בישראל, הפעם בלי נשיא המדינה.
לפני שנתיים, כשמלאו שבעים הריסות לכפר, נסעתי במסגרת המקום הכי חם בגהינום לראות את התופעה הבלתי מתקבלת על הדעת הזו: כפר שמושמד שוב ושוב עד היסוד ותושביו עדיין מתעקשים לחזור לקרקע שחיו עליה כל חייהם, והוריהם נולדו ונקברו בה. כבר אז לא ניתן היה להכיל את מימדי ההקרבה והאומץ של תושבי הכפר שהמשיכו להצמד בעקשנות בלתי נתפשת לאדמה המדברית החשופה, כשהילדים משחקים לצד קברי אבות אבותיהם בשביל מעט צל מהשמש הקופחת.
גם במהלך צוק איתן, נותרו תושבי המקום חשופים לכל פגע, כשכיפת הברזל המגוננת נמתחה מעל ראשיהם של תושבי כל יישוב יהודי בסביבה, גם החדשים ביותר שבהם, אך הגדירה את תושבי הכפר העתיק אל-עראקיב כ"שטח פתוח", שלא מגיעה להם אפילו התראה מוקדמת.
למעשה, כפר אל-עראקיב פונה על ידי הממשלה לראשונה בשנות החמישים, ואוכלס מחדש בידי תושביו אחרי שהאטרקציה לא קסמה ליהודים שניסו לעבדו וכשלו. אבל בעשור האחרון האיצו הממשלה והקרן הקיימת את מאמציהן כשפעלו נמרצות למען סילוק התושבים. המדינה עקרה את כל עצי הפרי שלהם, חנקה את גידוליהם בקוטל עשבים שפגע בבריאותם, סתמה את בורות המים בני מאה השנים שלהם, הרעיבה והצמיאה למוות את צאנם וסוסיהם, שיטחה את הבתים שבנו ואת אוהליהם, ודאגה להחרים אפילו את פיסות הבד והשמיכות שתלו על העצים הבודדים שנשארו וסיפקו מפלט מהשמש.
ואם כל זה לא מספיק, ההריסות החוזרות ונשנות מתלוות לסנקציות משפטיות כמו צווי הריסה, תביעות עתק כספיות נגד התושבים חסרי הכל, החרמת מעט הציוד העלוב שנשאר להם ומעצר תושבים. משפחות הכפר נותרו ללא פתרונות דיור ונאלצות לאלתר מגורים ארעיים בשטח הכפר, שנהרסים שוב ושוב.
מנהל מרכז מוסאוא, ג'עפר פרח, אמר: "אנחנו מחזקים את הקשר עם הקהילה השחורה בארה"ב כחלק מרשת הקשרים הבינלאומית שאנחנו מפתחים. יש לנו הרבה מה ללמוד ביחד במאבק לזכויות אזרח. הרג שחורים בארה"ב בידי שוטרים דומה למציאות של אלימות שוטרים ממנה סובלים האזרחים הערבים. הענקת אות 'הגיבור האלמוני', לתושבי כפר הרוס ופעילים ערבים הוא הכרה במאבק האזרחים הערבים בכלל".
קשה לדמיין אנשים ראויים יותר ל"אות הגיבור האלמוני" מאותם תושבים, שאיש כמעט אינו מתעניין בגורלם או מודע לקיומם המיוסר, המנהלים מאבק נחוש, סבלני, לא אלים, כמעט לא מובן, על פיסת האדמה החבולה וצרובת השמש הזו.
איור: ניב תשבי
