ביקור קלינטון, פרק 2: חברים יש רק בנובל

הדוד הטוב מאמריקה, נשיא ארה"ב לשעבר ביל קלינטון כסוף הבלורית ותכול העיניים, נחת אצלנו שוב לביקור מרגש, ובאמתחתו השתתפות כנה בצערנו על החבר הוותיק ההוא שנרצח לפני עשרים שנה, יצחק רבין. על הדרך ערך אתמול הנשיא האהוב סבב פגישות קטן עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, הנשיא רובי ריבלין וראש האופוזיציה יצחק הרצוג, והערב ינאם בעצרת לזכר רבין.

"אתה ידיד אמת של מדינת ישראל ועיתוי ביקורך הפעם מזכיר לנו זאת ביתר שאת״, קידם הנשיא ריבלין את פניו של קלינטון בלשכתו. המילים אולי נבחרו בהיסח הדעת, אבל הקונטקסט יצא קצת אירוני. בכל זאת, על הפרק עיתוי ביקורו של מי שמתפקד כלוביסט של חברת האנרגיה נובל אנרג'י, ימים ספורים לפני אחד המועדים המכריעים בתולדות מתווה הגז של נתניהו.

אבל למה לחשוד בכשרים. אין צל של ספק בליבי ששיחת החולין של הנשיא האמריקאי בדימוס עם נתניהו, למשל, נסובה אך ורק על זכרו של הבי.אף.אף. המת של שניהם, האיש ששניהם מאוחדים בגעגועים עזים למורשת השלום שלו. אני סמוכה ובטוחה שאין כל קשר בין רצף ההתרחשויות התמים זה לבין העובדה שממש השבוע עתידה ממשלת ישראל להזיז את המהמורה הקטנטנה שנשארה בדרך לסגירת מתווה הגז.

אני בטוחה שאין כל קשר לכך שבדיוק השבוע יועבר אריה דרעי מתפקידו כשר הכלכלה, סמכויותיו יוענקו לראש הממשלה נתניהו, וזה ימנה ממונה חדש על ההגבלים העסקיים במקום דויד גילה (זה שהתפטר במחאה על כך שבמקום מתווה לפירוק מונופול הגז – ממשלת ישראל והעומד בראשה "יעשו כל שביכולתם כדי לקדם את המתווה המתגבש בימים אלה בתחום הגז הטבעי – מתווה שאני משוכנע שלא יביא תחרות בשוק חשוב זה"). אני משוכנעת שאין כל קשר לכך שאותו מתווה גז שדויד גילה התפטר בגינו – ייחתם סוף סוף השבוע ויעביר את אוצר הטבע יקר הערך שלנו אחר כבוד לידיהם של הטייקונים וחברות האנרגיה הפרטיות.

אז לא נחשוד בכשרים, אבל נעלה קצת זכרונות: למשל, איך לפני קצת יותר משנתיים, ביולי 2013, בימים שאמורים היו להיות עיתוי קריטי בתולדות מתווה הגז של נתניהו, נחת עלינו ביקורו המרגש הקודם של קלינטון בארץ. הביקור ההוא נקבע לרגל יום הולדתו התשעים של נשיא המדינה בדימוס, שמעון פרס, וקלינטון נשא במסגרתו הרצאה לכבוד פרס ב"מרכז פרס לשלום". תשורה ידידותית קטנה, שעלתה חצי מיליון דולר, אשר שולמו כשנה מראש.

אבל נראה שזה היה רק הכסף הקטן שמעורב בעסק הזה. פרופ' איתן ששינסקי, מי שעמד בראש ועדת ששינסקי לבחינת המדיניות הפיסקלית בענף חיפושי הגז והנפט, הודה בעבר בראיון לערוץ 10 כי קלינטון "כתב מכתב בשלב מסוים של ועדת ששינסקי שבו הציג את עצמו כמי שמייצג את חברת נובל אנרג'י…המכתב היה ממוען לראש הממשלה".

בין השאר פורסם אז כי במהלך דיוני הוועדה פנה קלינטון אל שרי הממשלה הרלוונטיים בבקשה לשקול מחדש את הכוונה להעלות את שיעור המיסוי על חברות הגז הפועלות בישראל, כי דעתה של נובל אנרג'י כנראה לא היתה נוחה מהמיסים שהיו אמורים להיגבות ממנה לנוכח מתח הרווחים האסטרונומי הצפוי מהגז הישראלי. למעשה, כבר שלוש שנים קודם לכן, בשנת 2010, בפגישה בין קלינטון לנתניהו, הבהיר קלינטון לראש ממשלת ישראל את יחסי הכוחות בין הצדדים: "המדינה שלך לא יכולה להטיל את המיסוי בדיעבד על עסק אמריקאי רק כי היא רוצה בזה".

גם אז, כשהגיע לחגוג יום הולדת עגול לפרס, אתגר עיתוי הביקור של קלינטון את אלת צירופי המקרים. יום הולדתו של פרס חל ב-2 באוגוסט, אבל כל החגיגות, התורמים והנאומים הומטרו על ראשינו במחצית יוני. לא שאני מנסה לרמוז משהו, אולי היו שיקולי מזג אוויר או זמינות הקייטרינג, אבל תודו שזה מוזר שדווקא ב-18 ביוני, יומיים לפני שעמדה ליפול ההחלטה על יצוא הגז ואחוזי הייצוא לחברות האנרגיה, נערכו בנוכחות הלוביסט היוקרתי של נובל אנרג'י חגיגות התשעים, חודש וחצי לפני יום הולדתו האמיתי של פרס.

כך או כך, המסיבה העליזה והאווירה החגיגית לא הפריעו לקלינטון להיפגש באותו יום עם שר האוצר דאז, יאיר לפיד, ערב הדיון המכריע שקיים בלשכת ראש הממשלה בעניין ייצוא הגז. בלשכת השר לפיד טענו ביום למחרת כי נושא הגז כלל לא עלה בפגישה בין השניים, אבל יצא כך, במן פוקס שכזה, שחרף הצהרות הבחירות שלו נגד ייצוא הגז, הצביע לפיד בסופו של דבר דווקא בעד אחוזי ייצוא גבוהים.

להיות לוביסט של חברות גז זה עיסוק מתגמל למדי. מנתונים שפורסמו ב'הארץ' ומבוססים על דיווחי חברות לובינג לקונגרס האמריקאי, עולה כי בשנים שלאחר גילוי מאגר "תמר" עלו באופן ניכר הוצאות הלובינג של נובל אנרג'י בארה"ב. ב–2008 הוציאה החברה על לובי 120 אלף דולר. ב–2009  האמירה ההוצאה ל-360 אלף דולר. וב–2010, אז התחילו הדיונים בוועדת ששינסקי, נסק הסכום ל–1.3 מיליון דולר. ב–2013, אז התקיימו בישראל דיוני ועדת צמח בנושא יצוא הגז, הגיעו הוצאות הלובי של נובל ל–2.2 מיליון דולר.

התמריץ הכלכלי ברור ובכל זאת קצת מאכזב לראות את מי שעמד בראש אחת המעצמות החזקות בעולם וזכה לאהדה גדולה כנשיא אנושי וידיד ישראל גדול, רותם את כל כישוריו הדיפלומטיים, את הכריזמה המכשפת ואת המוניטין הבלתי מוגבלים כנשיא שפעל בשנות שלטונו לקידום שלום אזורי במזרח התיכון, לקידום אינטרסים פיננסיים קטנים של בעלי עסקים והון רבי עוצמה. גם אותם אין להאשים, חלק מהעסק שלהם זה לרוקן את אוצרות הגז הטבעי של מדינת החסות הקטנה לכיסיהם.

גם את קברטיני מדינת החסות אפשר רק להלל: הנה נשיא אמריקאי אהוב נאות לחלוק עמנו את רגעי השמחה והעצב הלאומיים, חגיגות יום ההולדת הנשיאותיות לצד האזכרות על ראש ממשלה שנרצח. מה רצינו, שיגררו אותו לפה פעמיים רק כדי לקדם אינטרסים צרים של חברת הגז שלו? היש דבר מדכדך מצילום קבוצתי של לוביסטים עם תשובה? והביקורת הציבורית? והששינסקים? אז הנה, קיבלנו את הנערץ בחבילת פרס מהודרת של שחוק ודמע, באווירה חמה עם קורטוב ניצול רגשי, ועל הדרך תוענק לנו עסקת גז לתפארת עם החברה שהוא מפמפם – שכולה על חשבוננו.

״כשאתה לא יודע שזה לא רק אתה שם שנדפק, אתה לא יכול להתאחד עם האחרים שנדפקו. אתה מתבייש. אתה הלוזר״ –

צפו ברונית צח בערב ״הגיהנום מגיע לצוותא״:

לסרטונים נוספים מהאירוע