מי העלים את העדים שביקשו להגן על שרה?

אמש (יום ד'), קצת לפני חצות הלילה, יצאה לתקשורת הודעה מטעם בני הזוג נתניהו בתגובה לפסק דינו של בית הדין לעבודה בעניין מני נפתלי. למרבה הפלא, או שלא, לא נמצאה שם הרכנת ראש המקובלת בפני החוק. לא נמצאה שם הענווה שבה מודים המפסידים בהכנעה (גם הבכירים שבהם) כי הם מכבדים – ולו למראית עין – את הכרעת בית המשפט, ומתעתדים ללמוד אותה בטרם יגיבו או יחליטו האם לערער.

הודעת ראש הממשלה נפתחת כך: "התמונה המצטיירת בפסק הדין רחוקה מן המציאות במעון ראש הממשלה". או במילים אחרות: מה שכתוב בפסק הדין של השופטת דיתה פרוז'ינין הוא קשקוש מוחלט.

כבר מן המשפט הראשון בהודעת ראש ממשלת ישראל ורעייתו נדמה כי אין עוד צורך להיזהר בכבודו של בית המשפט, המסד החוקי שעליו נשען המשטר הדמוקרטי – אותו משטר שראש הממשלה, המחזיק בעוד 5 תיקים, עומד בראשו.  מן הביטול האנטי-ממלכתי כל כך ומהזלזול הגורף בפסק הדין עולה מסקנה: לדידו של נתניהו, שלטון החוק הוא רק עוד אבן נגף קטנה ומציקה שיש לבעוט בה לכל הרוחות כשהכרעת הדין אינה לרוחו.

כבר לא די במינויים נוחים למשרות מבקר המדינה והיועץ המשפטי לממשלה, שמורידים מסדר היום את חקירת השחיתויות, ממסמסים חשדות פליליים וסוגרים תיקים. עכשיו גם בית המשפט עצמו נרמס פומבית בלי למצמץ.

מותר לגרור את שמה הטוב בבוץ?

אבל המשפט שבאמת היכה אותי בתדהמה היה זה: "כיוון שהגברת נתניהו לא הייתה צד למשפט, היא לא הייתה יכולה להביא עדים שמבססים את דבריה ומוכיחים את אמיתותם".

אני לא משפטנית, כמו רובו המכריע של העם, ואין לי מושג האם הגברת נתניהו יכולה או לא הייתה יכולה להביא עדים שיבססו את דבריה. אני מניחה שעל הבורות המשפטית הזו בדיוק הסתמכו בני הזוג נתניהו בתגובתם. על פי תגובתם, הגברת נתניהו שוב נפלה קורבן. הפעם לאכזריותו השרירותית של בית המשפט.

גם אני, כאזרחית מן השורה, תהיתי כיצד יתכן ששמה הטוב של אשת ראש הממשלה, כאדם פרטי, יכול לעלות בדיון בבית המשפט מבלי שתינתן לה אפשרות להגן על עצמה? הכרעת הדין מציירת תמונה עגומה, לפיה הגברת הראשונה מנהלת את מעון ראש הממשלה "באופן פעיל ביותר וביד רמה" ויוצרת בו תנאי העסקה פוגעניים ומשפילים. האם יעלה על הדעת שניתן יהיה לגרור כך בבוץ את שמה הטוב של הגברת נתניהו, כשידיה כבולות מהבאת עדים?

אם הטענה הזו של בני הזוג נתניהו נכונה, חשבתי, הרי שמדובר כאן בכשל בהליך השיפוטי. האפשרות השנייה היא שראש הממשלה ורעייתו פשוט משקרים, ואיש לא מנע מהגברת להגן על עצמה. כדי לברר את הסוגיה המטרידה צללתי לעומקי פסיקתה של כבוד השופטת פרוז'ינין. הנה מה שמצאתי שם:

ראשית: הגברת נתניהו קיבלה בעצמה הזדמנות להעיד, ואכן העידה נמרצות לטובת עצמה, בפרגון גורף וללא כל הכאה על חטא. שנית: לבית המשפט דווקא זומנו "עדים מטעם המדינה". שני עובדים שהועסקו בעבר במעון ראש הממשלה. כמו כן העיד לטובתה עזרא סיידוף. סמנכ"ל משרד ראש הממשלה.

למרבה הצער, חרף הרצון הטוב, עדותם החיובית של העובדים לא חיזקה במיוחד את דבריה של אשת רה"מ. ראשית, מפני שקשה היה להסביר מדוע חרף שביעות רצונם המוצהרת, כיום שניהם לא משרתים יותר את הגברת ובני משפחתה. שנית, כפי שנימקה ופירטה השופטת, עדותה של אחת העדות "לא הייתה סדורה ומשכנעת", ואילו עדותו של סיידוף שבא להגן על גבירתו דווקא "מערערת במידה רבה" את גרסאות שני העדים שהעידו לטובתה.

בנוגע להשמצות כלפי התובע שאותן פיזרה הגברת נתניהו במהלך עדותה, כתבה השופטת: "למותר לציין כי איש מן העובדים במעון היום, גם לא אב הבית, לא העידו לפנינו כדי לבסס את דבריה אלה של גב' נתניהו. לא ניתן לכך כל הסבר". אין כל סיבה שהשופטת תתהה על העדרם הבלתי מוסבר של עדים, אם מלכתחילה נאסר על גברת נתניהו להביא עדים שיתמכו בגירסתה.

"לא נותר לנו אלא לחזור על ההלכה המושרשת היטב", כותבת השופטת, "כי צד שלא הביא עד שהינו בשליטתו כדי לתמוך בטענותיו, חזקה כי אילו העיד העד היה הדבר פועל לחובת אותו צד". או במילים אחרות: כנראה שהייתה סיבה לכך שהגברת נתניהו פיזרה הצהרות, האשמות והשמצות מבלי לגבות אותן בעדויות תומכות. מתעורר החשד כי נתניהו חששה כי העלאת אותם עדים לדוכן עלולה לפעול לרעתה.

20 מכתבי תמיכה ואהדה ספונטניים

בניגוד לרושם שנוצר מתגובת הזוג נתניהו, הגברת דווקא לא טמנה את ידה בצלחת בניסיונה להגן על שמה הטוב, וצירפה לתצהירה "20 מכתבים המספרים בשבחה". השופטת כתבה, כי על פי הגברת נתניהו מדובר ב"מכתבי תמיכה ואהדה של עובדים שנהנו לעבוד אתה במעון ומעריכים אותה, ונכתבו באופן ספונטני לאחר הגשת התביעות".

הצרה היא, לדברי השופטת, ש"חלק מהמכתבים אינם חתומים ואין עליהם תאריך. מה גם שכמעט כל העובדים שמכתביהם הוגשו אינם עובדים עוד במעון מסיבות שונות ומגוונות. לא זו אף זו, עדותו של מר זכאי, שהעיד מטעם הנתבעים על נסיבות כתיבת המכתב שבו הוא מלין על התנהגותו של התובע ומשבח את משפחת נתניהו, אינה תומכת בטענה בדבר הספונטניות שבכתיבת המכתבים".

האם השופטת רומזת כי המכתבים לא נכתבו מתוך המיית לב ספונטנית של עובדי המעון? למה היא מתכוונת? פרוז'ינין ממשיכה: "מר זכאי העיד כי לצורך כתיבת המכתב נפגש עם עו"ד יוסי כהן, בא כוחה של גברת נתניהו, בבית מלון, וכי דיבר עם עו"ד כהן והוא כתב". מבינים? המכתב התומך והאוהד נכתב בכלל על ידי עורך דינה של הגברת נתניהו, בשמו של העד. מה נאמר באותה שיחה בבית המלון? האם דובר שם בכלל בשבחה של הגברת נתניהו או בעניינים אחרים? לשניים פתרונים.

ומוסיפה השופטת: "בנוסף לכך אין כל משקל ראייתי למכתבים אלה שכן איש מכותביהם לא נתן תצהיר עדות ראשית התומכת באמור בה ולא העיד לפנינו. בפי גברת נתניהו לא היה כל הסבר לשאלה מדוע איש מן הכותבים לא התייצב להעיד".

האם הופעל לחץ כזה או אחר על כותבי "מכתבי התמיכה והאהדה"? האם חלק מהאנשים שבשמם נכתבו המכתבים מודעים בכלל לשימוש שנעשה בשמם? ואם כן, מדוע לא כולם חתמו על המכתבים? אם שוררת בקרב 20 הכותבים כל כך הרבה אהדה ותמיכה למעסיקתם הנפלאה, מדוע לא הגיעו בכבודם ובעצמם להעיד בפני בית המשפט ולתקן, ולו במעט, את הרושם האפל שעלה מהעדויות נגדה?

התמונה שעולה מתגובת הזוג נתניהו לפסק הדין חמורה לא פחות מן האמירות נגד רעיית ראש הממשלה בפסק הדין עצמו. היא מכילה ביזוי פומבי של פסק דין שניתן בבית משפט, היא יוצרת מצג שווא מכפיש של ההליך השיפוטי עצמו ויש בה גם מה שעל פניו נראה כמו שקר בוטה.

אז מה גרוע יותר, תנאי העסקה פוגעניים להחריד במעון של ראש הממשלה שלנו? העובדה שאנו נתבעים לשלם על כך? או ראש ממשלה שמשקר לנו בעיניים ומכפיש את בית המשפט? קשה לבחור.